הכותל הקטן
כל מי שמגיע לכותל המערבי, מתפעל מלבד מתחושת הקדושה המיוחדת של המקום, ממימדי הכותל העתיק והענק הניצב מולו. אולם ידוע ומפורסם שהקטע שגלוי היום מהכותל המערבי הוא רק 60 מטר מתוך כ-500 מטרים אורכו הכולל של הכותל המערבי.
מעטים זוכרים שלפני מלחמת ששת הימים גם הכותל שאנו רואים היום היה מכוסה בחלקו ע”י בתים של ערבים וערמות של אשפה מוטלות עליו, ורק קצת יותר מעשרים מטר אורך היה גלוי לעין, כשרוחב החרבה מספר מטרים בודדים.
כפי שאמרנו שאר הכותל מכוסה באמצעות בתים ערביים שנבנו בצמוד אליו, כך שקיר אחד מקירות הבית שלהם הוא בעצם הכותל המערבי. ועדיין נשאר קטע אחד קטן מהכותל שהוא חשוף ופתוח לציבור הרחב גם כיום, הקטע הזה נקרא ‘הכותל הקטן’, והוא נמצא בסמוך ממש לשער הברזל, ממנו נכנסים הערבים להר הבית.
מתוך ספר ירושלים הבלתי נודעת. הדפסה מתוך אוצר החכמה
כשהגענו לשם השבוע לתפילה, מצאנו במקום ילדים ערבים משחקים כדור רגל, כשהם בועטים לעיתים גם על אבני הכותל. חשוב לומר, השטח הזה של הכותל הקטן אליו נכנסים דרך מעבר מקורה צר, הוא שטח שמשמש חצר ומעבר יחיד למתחם בו גרים כעשרים משפחות ערביות, אולם הוא שטח ציבורי כחלק מרחוב ואינו מקם פרטי.
בשעות היום בשעות ששערי הר הבית פתוחים לכניסת מוסלמים ניצבים בסמוך לשער שוטרים באופן קבוע. שלטים ישנים מכוונים את המתפללים כיצד להגיע מהכותל המערבי לכותל הקטן.
על פי המסורת היהודית, הכותל הקטן ניצב מול מקום קודש הקודשים, כלומר כשעומדים בו לתפילה, נמצאים מרחק מטרים ספורים מהמקום הקדוש ביותר בעולם. וכל זה בלי להיכשל בכניסה להר הבית, דבר שנאסר ע”י כל גדולי הדורות.
המעניין בכותל הקטן הוא האחריות עליו, כן כן, המקום הכי קדוש שיש לנו בעולם היום (מהרה יבנה המקדש), ועדיין כל הרשויות האחראיות במדינה משליכות אותו מיד ליד בחוסר חשק. אף לא אחד לוקח אחריות לדאוג לניהול המקום בצורה נאותה.
הדברים נכון להיום מנוהלים כך, עיריית ירושלים מנקה את המתחם שלש פעמים בשבוע (ולא כל יום כדי לא לפגוע באבני המקום ע”י לחץ המים של צינור הניקוי), כמו”כ היא מפנה את פחי האשפה שמונחים בתוך המתחם הקדוש (שזה דבר מחפיר בפני עצמו).
הכותל קטן, הפח זבל גדול.
כמו”כ עיריית ירושלים כנראה מונעת – כך שמענו מהתושבים ברובע- באמצעות קנסות כספיים מלהביא אל המקום כסאות ושולחן לקריאת התורה, עבור מניינים המתקיימים שם.
הקרן למורשת הכותל לא מתפקדת כאחראית למקום, אין שם סידורים או כיפות וכדו’, כפי שיש בכל מקום. כך גם היחס מצד המרכז הארצי למקומות קדושים.
משטרת ישראל, כפי שהזכרנו מספקת אבטחה למתפללים במקום בעקיפין, כפועל יוצא מהצבת השוטרים בכניסה להר הבית (ברוב שעות היום) שנמצאת בסמוך ממש לכותל הקטן. וכמו כן עלו טענות כלפיה כי השוטרים מונעים הכנסת ציוד בשביל התפילה במקום. המשטרה כך נטען בפנינו מעקבת את מי שמביא למקום כסאות או שלחן מתקפל, עד להגעת פקח של העירייה שנתן לו דו”ח.
בחודשים האחרונים פועלת במקום קבוצה של צעירים חרדים המתגוררים בעיר העתיקה, המארגנים במקום תפילות בימי שבת ומועד, וכן בחלק מימות החול. אולם אם בהתחלה חשבו שהקושי יהיה כרוך רק בהבאת מנין אנשים.
עד מהרה גילו כי לא קל לנהל תפילות במקום. השוטרים המוצבים במקום אינם מאפשרים להכניס לכותל הקטן ספר תורה או כיסאות ושולחן מתקפל.
ריקודים לאחר התפילה בכותל הקטן
צילום: באדיבות המצלם.
בזמן הכנת הכתבה כשאנו עומדים בסמוך לכותל הקטן פגשנו את מוסא אחד השכנים המתגורר בחצר הסמוכה, שאלנו אותו אם כמוסלמי מפריע לו התפילות של היהודים במקום.
בתגובה אמר לנו מוסא כי הוא מאמין שכל אחד צריך להתפלל במקום שלו, וכמו שהוא מתפלל בהר הבית, אין לו שום בעיה שהיהודים יתפללו כאן בכותל הקטן. עוד שאלנו אותו האם הוא זוכר מקרים של התנכלויות מצד המתפללים היהודים אליו או לשכניו הערבים. הוא מיד השיב שלא היה אירוע כזה לעולם, וכן כי לא ידוע לו על שכנים המתנגדים לתפילות במקום.
ניצלנו את ההזדמנות ושאלנו אם לא יפריע לו הצבת כסאות במקום.
מוסא השכן אמר בתגובה: “דבר ראשון הם אף פעם לא חוסמים את המעבר ומפריעים. ואם מישהו יחסום נבקש רגע שיזוז. הם (היהודים המתפללים) לא מחפשים לעשות בעיות”.
ממשטרת ישראל נמסר בתגובה: משטרת ישראל פועלת לאבטח בכל שעות היממה את העיר העתיקה, המקומות הקדושים ובכלל זה גם את אזור הכותל הקטן, המבקרים והמתפללים במקום. נציין כי אין כל שינוי בנוהג הקיים במקום מזה שנים רבות.
מעיריית ירושלים והקרן למורשת הכותל טרם נתקבלה תגובה.
חבר הכנסת צבי סוכות בכותל הקטן.
לפני עשרות שנים התחוללה סערה בעקבות קידוח חורים באבני הכותל הקטן, הקידוח בוצע על ידי פועלים ערבים שהובאו למקום לצורך תיקון מבנה סמוך שנסדק כתוצאה מהחפירות של מנהרות הכותל.
שער הברזל, סמוך לכותל הקטן.
הכותל הישן של לפני שחרור ירושלים – קבר דוד
עד לשחרורה של ירושלים משלטון הירדנים במלחמת ששת הימים בשנת תשכ”ז (1967) היו הכותל המערבי וכל העיר העתיקה, מחוץ לתחום עבור היהודים. במשך 19 שנה מיום הקמת המדינה עוד למלחמת ששת הימים לא הורשו היהודים לגשת את שריד בית מקדשנו הכותל המערבי, שהיה תחת שלטון הירדנים באותם הימים.
אז מה עשו היהודים, הרי בכל מאודם השתוקקו להתפלל כמה שיותר קרוב למקום המקדש? הפתרון הזמני נמצא במרומי המתחם שמעל לקבר דוד.
כאן עמדו והתפללו לעבר הכותל ומקום המקדש.
קו הגבול עם ירדן עבר בסמוך להר ציון באופן שחלקו היה בשטח מדינת ישראל הצעירה. וכך טיפסו היהודים על הגג שמעל מתחם קבר דוד המלך, ומשם כשהם רואים את עצי הברוש שבתוך הר הבית, וכמעט מביטים אל הכותל נשאו תפילה לגאולה ולישועה.
גם שם לא היה פשוט להתפלל, על הגג מתנשאת כיפה שחורה גדולה של החדר שמתחת לגג, הפיתוי לעמוד עליה ולראות טוב יותר את מקום המקדש היה גדול, אולם איש לא העז לעשות כן, משום שממול בכנסיית דורמציון עמדו צלפים של הלגיון הירדני, ומי שההין לטפס על הכיפה אחת דינו.
עד היום ניתן לראות על הגג את חדר הנשיא, בסמוך לו קבוע שלט המסביר ששם קיבל נשיא המדינה את הקהל שעלה לרגל למקום הכי קרוב למקדש באותם ימים.
הגעה למקום:
על מנת להגיע למקום יש לצאת מהרובע היהודי דרך שער ציון, ללכת לקבר דוד המלך, ושם לעלות במדרגות מתוך החצר לכיוון הגג.
קבר דוד המלך
כל מי שביקר בעיר דוד ובנקבת חזקיהו מדרום לכותל המערבי (בתוך הכפר הערבי סילוואן), שמע בוודאי את הטענות של הארכיאולוגים בדבר מציאת מקום קברי המלכים במתחם שם מעל נחל קידרון.
אולם המסורת שבידנו היא שקבר דוד המלך עליו השלום, וממילא כל קברי מלכי בית דוד (כפי שמפורש בגמרא שנקברו באותו מקום) הם בהר ציון, במקום הקרוי היום קבר דוד.
אולם יש טענות שהסכימו עמם גדולי תורה, שמקום הקבר של דוד המלך אינו איפה שנמצא היום המצבה במתחם קבר דוד. ומקום המצבה הוא רק בבחינת ציון לפתח המערה שהובילה למקום קבורתם של מלכי יהודה.
ואכן בצמוד לאבן המצבה היה פעם פתח למערה שנאטם ברבות השנים, המערה מובילה למתחם הנמצא מתחת למגרש כדורסל שנמצא מאחורי קבר דוד בסמוך לגדר של כנסיית דור מציון. שם בצד השמאלי של המגרש היה הגאון הצדיק רבי אשר פריינד עומד ומתפלל, באומרו שזה המקום שנמצא מעל מקום קבורת דוד המלך. וממילא של שאר המלכים שכתוב בגמרא שנקברו עמו.
המקום בו התפלל רבי אשר פריינד זצ”ל.
בסמוך למגרש ניתן לראות גם היום גרם מדרגות היורד לתוך מערכת המערות שנמצאת בשטח, בתוך כמין ביתן מגודר בגדר מתכת.
גרם מדרגות המתחבר למערת קברי המלכים.
חצר החורבה
דומה כי אין יהודי שאינו מכיר את בית הכנסת ‘חורבת רבי יהודה החסיד’, אולם לא רבים יודעים כי בית הכנסת היה רק חלק מקמפוס שלם שנקרא חצר החורבה.
בית כנסת החורבה.
לפני שנתייחס לכל המבנים המקיפים את החצר, חשוב לדעת כי פני השטח כפי שהם נראים לנו היום, לא היו כך עד לכיבוש הרובע היהודי במלחמת ששת הימים, המפלס באזור החורבה היה גבוה יותר בכ-6-7 מטרים. לאחר מלחמת ששת הימים כשבו מחדש את הרובע היהודי העמיקו את מפלס הרחוב כך שהוא נמוך יותר היום.
בתוך חצר החורבה שכנו זה לצד זה מוסדות הקהילה האשכנזית לפני קום המדינה.
המבנה הראשון שנבנה במקום ע”י קהילת האשכנזים שהגיעו למקום מצרפת בשנת תקע”ו (1816), הוא בית הכנסת מנחם ציון. בית כנסת זה נבנה על ידי רבי שלמה זלמן צורף, ונחנך עשרים ואחת שנה מאוחר יותר בשנת תקצ”ז (1937). כיום בית הכנסת שנשאר בשלמותו גם בזמן הכיבוש הירדני, משמש את הקהילות הדתיות והחרדיות ברובע היהודי.
בית כנסת מנחם ציון.
בבית הכנסת יש ארון קודש יפהפה ומיוחד שהובא ארצה מקהילה יהודית ותיקה באיטליה.
מעל בית הכנסת ניצב בנין חרב, בבניין זה היה התלמוד תורה עץ חיים וכן ישיבת עץ חיים.
בסמוך ישנם שני חדרים צמודים, בהם היה גר רבי שמואל סלנט, רבה של העיר העתיקה באותם ימים. לאחרונה החדרים עברו שיפוץ יסודי והם משמשים את תושבי המקום ללימוד ולצרכים קהלתיים.
מעבר לרחוב לוחמי הרובע בתש”ח מתנוסס לגובה של 24 מטרים בית כנסת החורבה. בית כנסת זה נחרב ע”י הערבים לאחר כיבוש הרובע במלחמת השחרור. במשך שנים עמד בשיממונו, עד שלפני עשרים שנה בשנת תשס”ג (2003) התחילו העבודות לשחזור בית הכנסת. בשנת תש”ע (2010) נחנך בית הכנסת החדש. כיום משמש בית הכנסת את קהילת ‘אדרת אליהו’ שאף מינתה כרב בית הכנסת (לאחר פטירת הרב שמחה קוק זצ”ל שכיהן כרב המקום) את הרב אליהו זילברמן (אחיינו של רב קהילת אדרת אליהו).
מאחורי בית הכנסת החורבה נצא בית כנסת קטן הנקרא ‘קול יהודה’ רב בית הכנסת הי הרב ברנדויין זצ”ל. במקום זה שכן בית הדין של רבי שמואל סלנט.
בסמוך נמצא בית כנסת הרמב”ן שעל פי ממצאים ארכיאולוגיים היה בית הכנסת בו התפלל רבינו הרמב”ן זצ”ל, ומאוחר יותר התפלל בו גם רבינו עובדיה מברטנורא (פרשן המשנה). לפני מספר שנים נחשף מתחת לבית כנסת בור מים גדול, המתאים לתיאורו של הברטנורה במכתב שבו תיאר את בית הכנסת שלו.
בית כנסת הרמב”ן.
הרחוב הצר ביותר בארץ
בין רחוב חיי עולם לרחוב מעמדות ישראל יש מעבר צר ומפותל, לא ניתן לעבור בו שני אנשים יחד. נראה שזה הרחוב הצר ביותר בארץ.
כך נראה הרחוב הצר ביותר בארץ.
מי שעובר ברחוב הזה יכול להבחין בתופעה מעניינת, עצים גדולים ויפים נטועים בתוך חביות פלסטיק גדולות. הסיבה לכך נעוצה באיסור נטיעת עצים בירושלים כפי שמוזכר בגמרא (בבא קמא דף פב:): “ואין עושין בה גנות ופרדסות חוץ מגנות וורדין שהיו מימות נביאים הראשונים”. בעקבות איסור זה יהודי שומר תורה ומצוות שרצה לטעם עצים במקום השתמש בעציץ שאינו נקוב כדי לא לעבור על איסור נטיעת עצים בירושלים.
עצים בתוך חביות גדולות.
בית כנסת אוהל יצחק
סמוך ממש לכותל המערבי (פונים ימינה מיד אחרי עמדת השמירה של הכניסה מרחוב הגיא), נמצא בית הכנסת המפואר אוהל יצחק, בית כנסת זה נבנה לראשונה בשנת 1904, גם הוא נהרס על ידי הערבים לאחר מלחמת העצמאות.
בשנת 2008 שוקם בית הכנסת ומאוחר יותר אף חובר במעבר תת קרקעי למנהרות הכותל.
ההסכם בקנייתו משומרי החומות
בית הכנסת נבנה בשנת 1904 על ידי קהילת ‘שומרי החומות’, במקום היה כולל אברכים בו למדו תורה ברציפות ובכך שמרו על חומת הר הבית.
לאחר שחרור הרובע במלחמת ששת הימים, שב בית הכנסת לבעלות קהילת ‘שומרי החומות’, אולם עקב חורבנו בידי הערבים והעדר תקציב לשקם את המקום, הוא נשאר מוזנח במשך שנים רבות.
בתחילת שנות התשעים של המאה הקודמת ניסו קבוצת יהודים אמריקנים לקנות את המקום מידי הקהילה על מנת לשקמו ולשפץ את בית הכנסת ולהחזירו לימיו המפוארים.
בקהילת שומרי החומות לא מיהרו להסכים למכור את בית הכנסת שנמצא מטרים ספורים ממקום המקדש והכותל המערבי. לאחר שכנועים רבים והטענה כי ראוי לשקם ולשפץ את בית הכנסת, הסכימו בהנהלת הקהילה למכור את המקום, אבל עם תנאי מאוד מעניין ומוזר.
בני הקהילה הציבו דרישה להכניס בחוזה סעיף חשוב מאוד, שלאחר ביאת משיח ובניין בית המקדש מיד יחזור המקום לבעלותם הבלעדית. התנאי המוזר העלה קשיים משפטיים, מאחר ובית המשפט הישראלי לא הסכים לאשר את ההסכם, בטענה כי תנאי זה אינו בעל עיגון משפטי. בעקבות כך פנו הקונים והמוכרים לבית משפט אמריקאי שהסכים לחתום על ההסכם תוך שהוא קובע כי הוא ‘ריאלי’.
בית הכנסת משמש ביום יום את כולל ההלכה של הרבנות הצבאית הראשית, ובימי שבת ומועד משמש המקום לתפילת היהודים המתגוררים ברובע המוסלמי. ניהול המקום מופקד בידי הקרן למורשת הכותל, שמתחזקת את בית הכנסת שפתוח לתפילה 24 שעות ביממה.
כל הכבוד לכם, תעשו יותר כתבות כמו זאת..
אשריכם ישראל!
חשוב מאוד לפדות את המקומות האלה, שיהיה שם נוכחות (כמובן בשביל להתפלל).
קראתי איפושהו שגם בחלק מציוני השבטים (בני יעקב אבינו) בצפון גם יש אולי בעיות..
חשוב מאוד להגיע לקבר דוד המלך, אפשר לעבור שם גם בדרך לכותל (זה כמה דקות הליכה).
למי שצופה ב- “יוטיוב”, יש הסברים ושיעורים על קבר דוד המלך. אתם יכולים גם לשאול רב או מישהו שמכיר.
לפעול בפעולות מעשיות למען הגאולה זה לא מיועד רק לדתיים לאומיים ולתלמידי הגאון מוילנא. להפך, יש הרבה צדיקים שדיברו על זה! .
ובעיקר, להיות באחדות. לא רק למי שבקבוצה או הקהילה שלי, אלא לכל ישראל! . כי בסוף כל עם ישראל רוצים לשמור את התורה, בין אם הם מהמגזר החרדי, ובין אם דתיים לאומיים, ובין אם “חילונים” (כן! יש סקרים שאומרים שרוב “החילונים” מאמינים בה’. וגם יש הרבה מסורתיים שמחוברים מאוד לה’ ולתורה ולמצוות וכו’).
“ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה”
כתבה יפה, אבל יש בה כמה טעויות. הכי משמעותי זה שהכותל הקטן אינו מול מקום קודש הקדשים אלא יותר צפוני. מי שרוצה להתפלל מול מקום קודש הקדשים שיבוא ליד שער הכותנה, יש שם מנין ותיקין מידי יום שישי ובכל יום של חול המועד.
יש עוד רחוב צר! בצפת!
שמו, סימטת המשיח!
חפשו ביוטיוב/גוגל!