היא היתה אמא יהודייה אמיתית והילדים הם היו כל נשמתה, בשבילם עברה את ההקרנות, בשבילם הלכה לשאוב נוזלים ובשבילם נאבקה בסרטן עד הרגע האחרון.
גם בימים האחרונים כשכבר לא יכלה לדבר, היא לחשה לעצמה מתוך תקווה: ‘חיה את הולכת לבית חולים בשביל לחזור אמא בריאה לילדים שלך’ ואני לא יכולתי לעצור את הבכי” הוא משתף.
“קשה לנו לקום בבוקר, התינוקת מחפשת אותה בכל הבית, הגדולים יותר בוכים בלי הפסקה ואני שהבטחתי לה לגדל אותם, לדאוג שיהיו שמחים, שתהיה להם ילדות יפה לא יכול לעמוד במילה שלי.
המצב הכלכלי שלנו הדרדר למחוזות שקשה לי ואין לי לתת להם לחם לאכול” הוא מציין בכאב.
אליהו ונחמן מריאן התגוררו בדירת חדר וחצי שכורה, ברחוב חיי אדם בירושלים. חיה עבדה במזכירות ואליהו בחנות סלולר.
לפני כשנתיים ילדה חיה את בתה החמישית ומאז החלה לסבול מחולשה קיצונית שגרמה לה לחוסר תפקוד.
אליהו שנאלץ לטפל בבית ובילדים פוטר מעבודתו ואז קיבל את הבשורה הקשה: חיה בת ה30 סובלת מגידול ממאיר בבטן בשלב 4.
משפחת מריאן מצאה את עצמה בסיטואציה קורעת לב כפי שתיאר אליהו באחד הפעמים:
” מי שמבין קצת במחלה, יודע שמדובר בשלב מאוחר מאוד הן מבחינת האלימות של הסרטן והן מבחינת התפשטות הגרורות. חיה הלכה פעם בשבוע לכימותרפיה לאשפוז יום וחזרה בלילה לדירת החדר וחצי שלנו.
פעם אחת היא חזרה ב-12 בלילה מבית החולים, הגוף שלה בער, היא נשכה שפתיים כדי לא להעיר את הילדים אבל אנחה אחת הספיקה לנחמן שלנו בן העשר. “אמא, הטיפול מאוד כאב היום?” הוא שאל וחיה פרצה בבכי חסר מעצורים” תיאר.
עם פטירתה כאמור הותירה אחריה חמישה ילדים ובעל שבור שמתחנן: “בבקשה תעזרו לנו לשרוד את היום של מחר, תנו לי את היכולת לשקם את הבית, לתמוך בילדים ולהיות שם בשבילם במקום חיה”
