המפגש הראשון שלי עם קו ‘יזכרם’ אישי במיוחד. אמי האהובה, מרת מזל בן דוד ע”ה, נזדככה בסוף ימיה בייסורים קשים. חמש שנים קוננה המחלה הנוראה בגופה הטהור בצורה קשה, אך, מלבד המרגוע שהשיגה בשהות איתנו, בני משפחתה האהובים, היה דבר אחד שנתן למוחה את האפשרות לברוח מהטרדות שהמחלה סיפקה לה – האזנה לקו יזכרם.
לילות שלמים בהם לא הצליחה האישה הדגולה ע”ה לתת תנומה לעיניה היו מתמלאים בתוכן יהודי עמוק, בסיפורים על מסירות נפש, ובקיום מצוות במצבים הכי קשים. “על מה נתלונן אנחנו כשרק לפני שנים מעטות סבל עמנו ייסורים שאין השכל יכול להבינם”, אמרה.
מדי פעם, כשבקו יזכרם היה עולה סיפור חדש של מסירות נפש, הייתה אמי הצדקת ע”ה מבקשת מכל המשפחה להאזין לשיעור. כך לדוגמא היא ביקשה מכל המשפחה בערב חג הפסח שלפני פטירתה להאזין היטב לסיפור “מצה באושוויץ” שסיפר הרב ישראל מאיר שושן שילחט”א. האזנו, שמענו את מה שאמא רצתה שנשמע, את פעימות הלב של העם היהודי שזכה שבעולם הזה תפקידו לעשות רצון ה’ יתברך, גם כשחרב מונחת על צווארו. את מסירות הנפש שבדור השובע אנו יכולים בעיקר לשמוע עליה.
במשך שנות המחלה האזינה אמא ע”ה אלפי שעות לקו, סדרת השתלשלות המלחמה שמוסר המרצה הרב ישראל גולדווסר שילחט”א הייתה פס הקול של הפרידה הכואבת מאמי ע”ה, אך גם הצוואה לסוג התוכן אותו ימשיכו לצרוך צאצאיה. תודתי והערכתי לקו החשוב, יה”ר שהעוסקים במלאכה יצליחו בכל מעשה ידיהם. אמן.
***
כשרציתי לעשות ראיון עם היוזם וההוגה של הקו המיוחד, בו מושמעים בכל יום עשרות אלפי שיעורים, נתקלתי בבעיה – אין את מי לראיין. כלומר יש, אבל אי אפשר. יש יוזם לקו, יש הוגה ויש מי שלקח את הרעיון הזה והפך אותו למפעל נדיר שמהווה השלמה לכל אברך שביקש להעמיק בנושא השואה, או נערה שביקשה לקבל את הזווית היהודית יותר של סיפורי הגבורה. העניין הוא שהאדם המיוחד שעומד מאחורי הקו אינו מוכן להיחשף. מדובר ביהודי ירא ה’ שכאב את מצב זיכרון השואה, במיוחד בציבור החרדי, והחליט לפעול לעילוי נשמת ששת המיליונים שלא על מנת לקבל על כך כבוד.
הפשרה אליה הגעתי עם הנהלת הקו, היא קיום ראיון עם “החפץ בעילום שמו”. אותו יהודי יקר במלחמה נגד מחוגי שעון הזמן שדוהרים קדימה, הוא ואנשיו בארגון ‘יזכרם’ מנסים להשיג את היעד – לגרוס לכמה שיותר צעירים לדעת, להתעניין ולשמוע את מה שעוללו הנאצים ימ”ש לעם היהודי בתקופת השואה האיומה.
עשרות אלפי יהודים, מכל הגילאים ומכל הזרמים, שומעים כיום בכל יום את סיפוריהם של ניצולי השואה שעודם חיים עמנו, לאויט”‘א, ונחשפים לאירועים שעברו בשנות הזוועה, תחת ידיהם של המרצחים הגרמנים ימ”ש. מעגל השומעים שרק הולך וגדל עם כל יום שעובר מחזק בליבם של אנשי ‘יזכרם’, אלו שהחליטו כי יש לעשות הכל כדי לא לשכוח, שהם מצליחים אט אט להשיג את המטרה. מי הם האנשים הללו, מה מניע אותם ואיך הם מצליחים להגיע לקשת כה נרחבת של מאזינים שחלקם הגדול ‘חתום קבע’ על המיזם?
ממשיכים את המלחמה
“יש לנו”, אומר החפץ בעילום שמו, “המון ביקורת על מערכת החינוך הממלכתית ואנו נוהגים לזלזל באירועי הזיכרון הלאומיים שאין כל קשר בינם ובין זכירת עקידתם על קידוש ה’ של הקדושים. אבל מצד שני, מה אנו עושים כדי לזכור? ואם נחדד, מה יודע היום הדור הצעיר אודות מסירות הנפש של הסב, אחיו ואחיותיו וכל משפחתו?”
“זה מדהים, זה בעצם כואב”, הוא אומר, “אבל זו המציאות. הדור הצעיר כיום אינו יודע מאומה על השואה. וכשאני אומר ‘הדור הצעיר’ איני מתכוון לבחורים, אלא לאברכים בגילאי עשרים שלושים ואפילו ארבעים. כן, המבוגרים יותר עוד חיו עם הורה או עם סב שעבר את השואה והם נחשפו פה ושם לסיפורים מכלי ראשון. אך הצעירים יותר שמעו עליה מכלי שני ושלישי, הם קראו בספרים פה והתוודעו למקרים אחרים שם, אך מעבר לכך – מאומה”.
לא לומדים, לא יודעים
אבל הוא לא מסתפק בשאלות. הוא עסוק כבר עם התשובה. בזכותו – וזו הפעם הראשונה שהפעילות הזו נחשפת בתקשורת החרדית – מתוודעים היום עשרות אלפים, בעיקר אברכים אבל לא רק – מכל רחבי העולם לסיפוריהם של ניצולי השואה. הם לומדים מה עבר עליהם, מתוודעים לזוועות שחוו בצורה יומיומית, ובעיקר שומעים ‘מכלי ראשון’ את
התיאורים על אותם הימים כשלפעמים תיאור של יום שגרתי על הימים שקדמו למלחמה, סתם תיאור על יום בהיר בלודז’ הפולנית של שנת תרצ”ז, מצליח לשפוך אור בעיני השומע על התקופה, על היקפה של הקהילה, כשממילא מתעצמת תחושת האבידה עם ההתוודעות לסיפור חורבנה של יהדות פולין.
איך הם עושים זאת? באמצעות המערכת הטלפונית שזכתה לשם ‘יזכרם’ שפועלת החל מלפני שש שנים, כאשר מאז הוקמה נחשפו מאות אלפי מתקשרים מכל קצווי העולם היהודי לנושא השואה. אל המערכת ניתן להתקשר בכל שעה משעות היממה, כשבשיחה אחת ניתן ללמוד בצורה מסודרת על ההיסטוריה של יהדות אירופה, על הימים שקדמו לשואה וכיצד החלה המלחמה, ובעיקר לשמוע את סיפוריהם של הניצולים שמגוללים את הימים שאותם עברו תחת מגפי הנאצים ימ”ש, כשרבים מאד פותחים את סגור ליבם וחושפים את סיפוריהם זו הפעם הראשונה מאז השאירו מאחוריהם את גדרות התיל של המחנות.
החפץ בעילום שמו, שהוא היוזם ואחד משורת מרצים ואנשים טובים שעומדים מאחורי המערכת, מספר כי נשאב לנושא לאחר ששם לב כי סבו, ניצול שואה שראה במו עיניו כיצד ילדיו מושלכים מבעד לחלון המשאית והם נרצחים במקום, משוחח פה ושם עם נכדיו אך להם אין ולו שמץ של מושג ממה שעבר על הסב. “הם שמעו על השואה, הם בבירור קראו עליה, אבל כאשר אתה מתחיל לדבר עמם אתה שם לב שהם פשוט לא יודעים על מה מדובר. מבחינתם זו עוד תקופה קשה, עוד עת גזירה. הם לא מצליחים – ואיך יצליחו? – להעלות בדעתם שהתקופה הזו הייתה הקשה ביותר מאז הפך ישראל לגוי. ש’הסתר פנים’ שכזה לא חווה עם ישראל גם לא בימי החורבן, שאז מלאה ארץ ישראל
בנחלים של דם”.
דור נשכח
המצב הזה, הוא סבור, זו תוצאה של חוסר למידה ואי ידיעה. “ילד חילוני לומד על השואה. הוא לומד היסטוריה, הוא יוצא למוזיאונים שם הוא נחשף לחומרים ויזואליים שמנסים להמחיש את היקף הרציחות הנוראות, את הזוועות שאי אפשר אפילו לתאר אותן. חלק מהם אפילו יוצאים לסיורים הלימודיים שמארגן משרד החינוך במחנות ההשמדה בפולין כאשר אחרי הכל המפגש עם המקומות הללו מצליח להרעיד כל לב. ובכלל, הם חשופים יותר למידע, רחב ומקיף, שקיים וזמין באמצעי מדיה שונים ומגוונים. אך אצל הילד החרדי הכל שונה. הוא עסוק ב”ה בלימוד, הוא בעצם ממשיך במעשיו את שירת חייהם של הקדושים, אך אין לו ולו שמץ של מושג מקורותיהם של בני הדור הקודם, שרק שרידים מהם עודם חיים עמנו היום”.
“כמה ילדים”, הוא שואל, “ראו במו עיניהם כתובת החרותה על זרועו של יהודי ניצול שואה? הרי את מה שאני ובני דורי ראינו באופן קבוע אצל ההורים, הדודים, הסבים, מהם שמענו פה ושם מעט מזעיר מהסיפורים מסמרי השיער שעברו עליהם, לא רואים היום בני הדור הצעיר. וגם אותם אלו שראו ושמעו, האם הם מסוגלים להעלות על דעתם קצה קצהו ממה שעבר על אותם יהודים במחנות הגרמנים ימ”ש? האם הם יודעים בכלל מיהו מנגלה? מה הוא זמם ומה הוא הצליח לעשות? ובכלל, האם הם מסוגלים לתאר את תחושתו של הסבא שאז היה בסך הכל ילד בן 12, כשהוא נרדף על חייו ללא הורים, ללא בית, ללא מכרים, וכל חלומו הוא לשרוד את היום ולהגיע ללילה בלי שכדור ינעץ בראשו?”
החפץ בעילום שמו ממשיך לתאר את מה שהביא אותו להקים את המפעל המיוחד: “הפתרון הוא ללמוד על השואה. אך הדבר בלתי אפשרי. זכינו, ואנו עסוקים עד מעל לראשם בלימוד עוד דף גמרא ועוד דף. ההיסטוריה אמנם חשובה, אך מה לעשות וככל שנרצה לא נמצא לה זמן פנוי… איך אפשר אם כך ללמוד על הנושא, שאין חולק על כך שחייבים ללמוד עליו, לזכור ולא לשכוח?”.
‘זכור את אשר עשה לך עמלק’
“אבל זו חובה”, הוא קובע. “התורה ציוותה עלינו ‘זכור את אשר עשה לך עמלק’ וגדולי דורנו כבר הורו שהגרמנים הם הם זרע עמלק. גם אחרי החורבן טרחו חז”ל והם כללו בתורה הקדושה את מעשי הרצח הנוראיים שעשו בנו הגויים משום שיש עניין לזכור זאת, וכך נהגו חכמי ישראל במשך כל הדורות. בימי מסעי הצלב ובעת גזרות ת”ח ת”ט. אך גם אם נרצה, לא נוכל ללמוד זאת. הרי אם נחליט לספר בכל יום על מאתיים איש מתוך ששה מיליון שנרצחו ונעשה זאת 365 יום בשנה, ידרשו לנו 70 שנה לביצוע המשימה, וגם אז לא נוכל לסיים אותה”.
לדבריו, הפתרון נמצא בניצול הזמן הפנוי שעדיין קיים. פה ושם ישנם זמני פנאי כמו בערבים ובימי הפגרא, ואז, אם רק תהיה לצעיר אפשרות זמינה לשמוע ולהתוודע לסיפוריהם של הניצולים, יתכן והוא יממש את האפשרות הזו. כך הוא חשב, כך נולד ‘יזכרם’, והיום, שש שנים לאחר שהיוזמה יצאה לדרך, מתברר שהיא בעצם פרצה לדלתות פתוחות והיא מכסה ואקום ענק שנוצר עם השנים. “הצימאון אדיר, הרצון לדעת עוד ועוד מפתיע אותנו בכל יום מחדש. אנו מייצרים כל העת חומרים חדשים אך מתקשים לעמוד בקצב הביקוש שמגיע מהציבור הדורש עוד ועוד”.
החפץ בעילום שמו נזכר בימיו הראשונים של המפעל: “זה החל כניסיון בהיקף מצומצם להעלות מספר הקלטות של ניצולי שואה שרואיינו בידי צוות ‘יזכרם’, ובהמשך הועלו התיעודים למערכת הטלפונית כאשר הידיעה על הקו החדש. עוברת לה מפה לאוזן. לא חלף שבוע ומערכת ‘יזכרם’ קרסה”.
“היינו מופתעים. לא העלינו על דעתנו שקיים ביקוש כזה. מיום ליום עלה מספר המתקשרים ומה שהחל בתחילה כטפטוף של כמה שיחות נכנסות ליום, הפך תוך כמה ימים למאות. היום מתקשרים לכאן בכל יום כמה אלפי אנשים, חלקם הגדול מתקשר באופן קבוע בשעות קבועות. וכאשר העלאת החומר החדש מתאחרת ולו בדקות בודדות, אנו מקבלים מיד את הפניות הישירות: ‘מדוע הפרק החדש בסידרת ‘כך ניצל הרבי מבעלזא’, למשל, עוד לא עלה’..”
מהפכת הנצחת השואה של הרב גולדווסר
מה שהחל כיוזמה שמטרתה תיעוד וסיפור קורותיהם של ניצולי השואה, הפך תוך תקופה לפרויקט ענק ומסועף שתכליתו לימוד מעמיק של נושא השואה בכללותו. בהמשך, לאור הביקוש הרב והפניות שהחלו לזרום למערכת “יזכרם’, נקרא אל הדגל המרצה הבכיר הרב ישראל גולדווסר שהחל להעביר הרצאות מסודרות שבהן מגוללת ההיסטוריה כולה, החל מראשית ההתיישבות היהודית באירופה, המשך בתיאור על הקהילות היהודיות בימי פריחתן, עד העליה הנאצית לשלטון בגרמניה, ליל הבדולח, ומשם להסכם עם רוסיה, הפלישה לפולין והמלחמה, ובכלל על האנטישמיות באירופה, תורת הגזע, ההריגות בבורות, מחנות המוות, לחימת הפרטיזנים וכו’. הנושאים מועברים בצורה מסודרת ומקצועית, פרק אחר פרק, תוך פרישת התמונה במלואה באזני המאזין.
הייחודיות של הרב ישראל גולדווסר בהעברת סיפור השואה זאת היכולת של המרצה המבוקש, שרואה בתפקידו שליחות, להראות את יד ההשגחה העליונה דווקא בהסתר הגדול. “אנו רואים בשואה את התגשמות התוכחה המובאת בתורה, וכיצד הכל מתקיים, פסוק אחר פסוק. אנו לומדים גם על שנאת עשו ליעקב: מגלים כיצד תוך כדי שגרמניה ורוסיה מתכתשות ביניהן והן מנהלות ביניהן קרב איתנים, הרי שהן מתאחדות בשנאה לעם ישראל. אבל העיקר הוא החינוך למסירות נפש. שכן ניתן לספר לילד או בחור על כך שהיו בחורים שלמדו בגטו גמרא או הניחו תפילין, אך זהו דבר אחר לספר את הסיפור המלא. להבין מה היה בגטו, כיצד נראו החיים שם, מה העסיק את אלו שהיו בגטו, ואז הסיפור על הנחת התפילין או לימוד הגמרא מתוך תעצומות נפש מקבל משמעות שונה לחלוטין. הרי עד שילד לא יבין כלל מה הם החיים בגטו, הוא לא יהיה מסוגל להבין מה
הגבורה הטמונה ב’לימוד בגטו'”.
בהרצאותיו של גולדווסר שמועברות במתק שפתיים ובצורה רהוטה, נגללות להן 13 השנים, החל מעלייתו של ה’רייך’ ועד לסיום המלחמה, כשהחומר כולו שהיום כבר כולל לא פחות מ-144 פרקים (45 דקות כל פרק) בנוי על ספרי ההיסטוריה ותוך תיעוד חי ככל האפשר.
מהפכה אישית
הרב גולדווסר שהפך להיות מזוהה עם הקו החשוב מספר בשיחה איתנו כי התגובות שמגיעות אליו מספרות על שינוי חיובי בחיים שחווים המאזינים. “אברכים מספרים לי שהאזנה לקו שינתה להם את ההסתכלות על החיים. אני יודע על כאלה שבזכות הקו קיבלו על עצמם ללמוד כל יום משנה לע”נ הנספים, אחרים מדליקים נרות לע”נ. שמעתי על כינוסים מיוחדים שעושים מאזינים לקו על מנת לקבל חיזוק מהסיפור הנורא שהתרחש לעמנו”.
הרב גולדווסר אינו היחיד. שורה שלמה של מרצים והיסטוריונים עמלים להם במערכת ‘יזכרם’ כאשר כל אחד מהם מופקד על נושא שונה. יש מי שמתמקד באיתור החומרים, האחר בתיעוד, יש מי שעסוק בתיאור קורות הקהילות החסידיות בפולין, ויש מי שמספר בפירוט רב על ניסי ההצלה. באחד המדורים ניתן להשאיר שאלות ולקבל בהמשך תשובות מהמרצים.
את הכתבה על הקו המיוחד אני בוחר לסיים בדבריו של המרצה הרב ישראל גולדווסר במבוא למדור “השתלשלות המלחמה”, המדור שמי שהאזין לו יודע את סיפור השואה כולו: “עשרים אלף ספרים נכתבו סביב העולם על מלחמת העולם השניה. אבל למעלה מארבעים אלף נכתבו על סיפור השואה היהודית, הסיפור הגדול ביותר בתולדות עולם. כארבעים מליון איש נהרגו באירופה בלחמה, עוד מליונים רבים במזרח הרחוק, אבל אין אסון כאסונינו”.
