צילום: דובר צה”ל
השעה 00:45 בלילה בין יום ראשון לשני. על ספינת הדבורה 842 נמצאים הלוחמים שבכוננות מיידית. המאזין הכונן מקבל הודעת “קודקוד ליציאה” – התרעה על מצב חירום.
מהמידע הראשוני מבינים שמדובר בספינת דייגים שמתחילה לשקוע כתוצאה מחדירת מים. תוך שניות, כל הצוות מוקפץ, מנתקים חבלים מהנמל, מתניעים את הכלי ויוצאים לים.
“אנחנו יודעים שזה עניין של שניות ושאין זמן לבזבז”, משחזר סגן יפתח ולנסי, מפקד דבורה 842 בפלגה 916, “תוך כדי שאנחנו מפליגים במהירות של 80 קמ”ש, מתחילים לזרום אלינו פרטים נוספים על האירוע – על הספינה, שנמצאת כ-55 קילומטרים מקו החוף, ישנם 6 אזרחים. אנחנו מנסים לעלות מולם בקשר, אבל מתקשים בגלל המים הרבים שחדרו לספינה שלהם”.
כעבור דקות בודדות, הצוות מגיע לנקודה ומבין את חומרת המצב. “אנחנו מזהים את השישה על הספינה, שכבר נמצאת בחלקה הגדול מתחת למים ועם מנוע הרוס״, אומר סגן ולנסי, “וככה, קילומטרים מהחוף ובחושך מוחלט, כשרק הפנסים שלנו מאירים על הספינה – אנחנו מתחילים לחלץ”.
“אנחנו מורידים מהדבורה סירת גומי עם סגן מפקד הכלי, ומתחילים להעלות אותם בשני סבבים, כשבכל סבב שלושה”, הוא ממשיך, “מייד כשסיימנו להעלות את שלושת האחרונים, הספינה שקעה לגמרי. בשלב הזה אתה מבין כמה חשובה היכולת שלנו להגיב ולקפוץ מהר לאירוע. אם היינו מגיעים כמה דקות מאוחר יותר, היינו יכולים למצוא מצב אחר לגמרי״.
“לאחר שסיימנו לחלץ, ביצענו בדיקות ראשוניות של האזרחים כדי לוודא שלא נגרמה להם פגיעה שחשוב שנטפל בה במיידי”, מספר סגן ולנסי, “כשראינו שכולם מדברים ומתקשרים באופן תקין, התחלנו לחזור לחוף”.
“אנחנו מתאמנים כל הזמן על תרחישי חירום, גם על הפלגות בחושך מוחלט וגם על הורדת סירות גומי ותפעולן בלילה. למרות שזה אירוע שאנחנו, כלוחמי בט”ש, לא נתקלים בו בכל יום, אין ספק שהתרגולים עזרו לנו לפעול במהירות ולקבל החלטה שתהיה הכי יעילה ושתיקח הכי פחות זמן לביצוע. תרחישי ה”מאפס למאה” קורים אצלנו לא מעט”.
כמה שעות אחרי שהאזרחים הוחזרו בבטחה לחוף, לוחמי הספינה מבינים מה הם מנעו: “זו תחושת סיפוק אדירה, לדעת שהצלנו כאן חיים של אנשים שהיו בסכנה. המורל אצלנו תמיד גבוה והכוננות תמיד נשמרת, אבל אין ספק שהוכחנו כאן כמה חשובה הערנות התמידית והתגובה המהירה שלנו”.
כל המציל נפש אחת מישראל