המקובל רבי ששון לוי זצ”ל- נולד באיזור כפרי הסמוך לעיר בגדד שבעירק. התייתם מאביו כשהיה בגיל ארבע שנים בלבד. בהיותו בן שמונה שנים החל ללמוד במדרש תלמוד תורה שליד מדרש בית זלכה והחל לעלות במדרגות התורה הקדושה והשיג ידיעות רבות ובקיאות עצומה בש”ס ופוסקים ראשונים ואחרונים. עוד בטרם הגיע לשנתו העשרים קיבל סמיכת חכמים “יורה יורה” חתומה ע”י גדולי רבני בגדד וחכמיה המקלסים את בקיאותו המדהימה.
הקפיד לטבול יום יום במקווה טהרה שבעירו בגדד כמנהג חסידים ואנשי מעשה. כששמע רבינו על שיירה העומדת לעלות לארץ ישראל, והוא בן 21 שנים, תיכף ומיד, ללא שהיות וללא המתנה עלה לארץ הקודש והתיישב בירושלים. כשעלה להשתטח על קבר רחל אמנו ע”ה נפתח לו הסידור בשבע ברכות של החופה. אז ידע, שזה רמז שאשתו לעתיד תיקרא רחל. קבע את דירתו בשכונת בית ישראל סמוך לעיר העתיקה. אחד ממקורביו, שהיה עשיר, ראה את מצוקת המקום בדירה זו והציע לרב דירה מרווחת בקטמון, אך רבינו סירב לעקור מדירתו, כי רצה להיות קרוב למקום המקדש שייבנה במהרה. למד בישיבת פורת יוסף שמול הכותל המערבי.
במשך למעלה מארבעים שנה! היה שרוי יום יום בתענית, היה אוכל רק בלילות. בקי היה בכל שטחי התורה ובכל הש”ס בעל- פה, בכל המדרשים, והזוהר הקדוש ובקבלה. עם כל זה לא היה מחזיק את עצמו כלל, בעל ענווה מופלאה. בעל רוח-הקודש. מהצדיקים הנסתרים! לא עבר עליו חצות לילה בשינה, יום-יום היה מתפלל בהנץ החמה ומוסר נפשו בתפילה על כלל עם ישראל. ברכותיו של הרב לא הלכו ריקם ורבים נרפאו. נפטר ט”ז בסיון ה’תשנ”ב ציונו בהר-המנוחות שבירושלים.
אביו: ר’ משה. אמו: מרת לאה. אשתו: מרת רחל למשפ’ דורי. מרבותיו: ר’ צדקה חוצין. חברותא: המקובל ר’ אפרים הכהן, המקובל ר’ יעקב חיים סופר, המקובל ר’ יהודה צדקה, הצדיק הנסתר חכם מנחם מנשה, המקובל ר’ שמואל דרזי. בניו: ר’ בנימין (אב”ד בירושלים), ר’ שלמה זצ”ל. מספריו: • נר ששון- תולדות חייו וסיפורי ניסים.
מספר הגר”ז כהן שליט”א כילד, זכורה לי היטב דמותו של המקובל הרב ששון לוי זצ”ל עם גלימתו ומצנפתו, הוא היה מופיע לפתע בתחילת הרחוב, צועד בצעדים מהירים, וכבר היה בסוף הרחוב כשפיו אינו פוסק מלמלמל דברי תורה. כשדמותו ההדורה הייתה נראית, היו כל הילדים מפסיקים את משחקם ורצים אליו לנשק את ידו. ומה הוא היה מברך? היה מניח את ידו על ראשו של כל ילד תוך כדי הליכה, אבל פיו היה ממשיך לדבר בדברי תורה. זה היה מוסר השכל לכל החיים, עד כמה צריך ואפשר לנצל כל רגע.
הרה”ג ר’ יהודה צדקה למד שנים רבות חברותא עם רבינו. כאשר הגיע תלמיד, היו מכסים את ספר הקבלה, ומראים כלפי חוץ גמרא.
מורינו ורבינו הרב יהודה צדקה זצ”ל היה מפנה אליו אנשים הזקוקים לברכה וישועה והיה אומר להם שברכתו של חכם ששון לוי כברכתו של ה’בבא סאלי’ אין צורך לנסוע לנתיבות, יש לנו כאן ‘בבא סאלי’ ממש שכל ברכותיו מתקיימות. ואכן תפילותיו הושיעו רבים, ובכל המקרים שהוצרכו לניתוחים מסובכים היה מברך ומיד היו נרפאים.
מעשה באברך, שאשתו קשתה ללדת, והפנוהו לחכם ששון לבקש את ברכתו, משברכו שב לבית הרפואה שם נאמר לו, שלפתע ב”ה הכל הסתדר והבעיה שהייתה חלפה כלא הייתה וילדה אשתו בקלות, משנאמרה לו השעה, שבה ילדה, מצא, שהייתה זו בדיוק, כשסיים רבינו את ברכתו, ומאז בכל פעם שאשתו נכנסה לתשיעי היה בא לצדיק לקבל את ברכתו ללידה קלה. פעם טעו האברך ואשתו בחשבונם, ובא האברך באמצע החודש השמיני לבקש את ברכתו של רבינו, אבל חכם ששון לא ברכהו, רק אמר לו: “הקדמת, הפעם עדיין לא הגיע הזמן, כשיגיע הזמן תבוא”. מששב האברך לביתו עבר עם אשתו שנית על החשבון ומצאו שטעו בשבועיים ימים, ומששב בזמן נתברך, ושוב ילדה אשתו לידה קלה.
כשאחד מתלמידיו של הגאון הראשל”צ חכם מרדכי אליהו זצוק”ל נכנס אליו בוכה ושח בפניו את צרתו, אודות בתו שחלתה באופן קשה והרופאים אינם מאבחנים את מחלתה ומצבה הולך ומידרדר עד כדי פיקוח נפש. שאלו חכם מרדכי אליהו: “אצל חכם ששון כבר היית?”. משהשיב האב בשלילה, זירזו הצדיק ואמר לו, שירוץ מיד לביה”כ ‘בורוכוב’ בשכונת הבוכרים, ושם ימצא את רבינו ויבקשהו שיברך את בתו.
אותו תלמיד רץ לביתו ולקח את בתו עמו ונסע מיד ל’בורוכוב’. כשראה אותו רבינו ניגש מיד לילדה, אחז באצבעותיה ומלמל דקות ספורות מילים, שלא הבין מהם האבא כלום, ובתום קריאתה צעק בערבית: ” חאלס!!!” (די). כך חזר הדבר ונשנה מס’ פעמים, עד שאמר לו רבינו: “לך לבית, הכל בסדר”. מאותו רגע חזרה הילדה לעצמה, ואף הרופאים נדהמו מכך, שהמחלה פסקה והלכה לה. למחרת שב האב לביתו של חכם מרדכי אליהו שאמר לו: “דע לך, בגופה של בתך נכנסה רוח רעה, וכידוע שכדי להוציא רוח צריך עשרה מקובלים ותיקונים גדולים, אבל לחכם ששון לבדו יש כח להוציאה, כיוון שרוב ימיו מתענה הוא, ובשמים לא יכולים לסרב לחכם ששון!”.
שבירת הצום לכבודה של תורה
מעשה בצדיק חכם ששון לוי זצוק”ל, שחשקה נפשו להפגש עם האדמו”ר רבי ישראל אבוחצירא זצ”ל המכונה ה”בבא סאלי” ולהתברך על ידו, והנה באחד מן הימים חכם ששון היה נוכח במקום בו קבע הבבא סאלי לקבל קהל ולברך, רבינו עמד בתור כמו כל האנשים בלי לציין את שמו כדי שלא יכירוהו ויכניסוהו ראשון.
כאשר הגיע תורו ונכנס פנימה אל הקודש, רבינו הבבא סאלי גילה, שעומד מולו אחד מצדיקי הדור וגאון הבקי בפשט ובקבלה בגאונות עצומה אשר מסתיר את עצמו מחמת ענותנותו, הושיבו לידו ושוחח איתו ארוכות בדברי תורה, לאחר מכן ביקש מבני ביתו שיכבדו את כבוד הרב האורח בכוס תה, אבל רבינו ששון סירב בכל תוקף מאחר והיה נוהג לצום כל ימי חייו, וזכה לצום קרוב ל-40 שנה.
האדמו”ר הבבא סאלי הפציר בו רבות, ומפאת כבוד האדמו”ר ניאות רבינו בפעם הראשונה לשבור את הצום היומי וללגום מכוס התה, לאחר מכן ביקש הבבא סאלי ללגום משיירי הכוס, ואז נפרדו שני הצדיקים כאשר הבבא סאלי מרעיף עליו אהבה רבה וברכות עד בלי די.
