האדמו”ר אמר, עכשיו כאשר אנו מתבוננים בכל דברי הקורות האלו, מתחוור לנו משמעותו האמיתית של הפסוק: ‘אִם ה’ לֹא יִשְׁמָר עִיר שָׁוְא שָׁקַד שׁוֹמֵר’ במציאות ממש, וכפשוטו של מקרא, לפי שאין עצה ואין תבונה נגד ה’, כל מי שחשב עד עכשיו, שיש איזה כוח אחר חוץ מהקב”ה, טעה טעות גדולה ומרה, כיון שעכשיו נתברר בבירור מוחלט שכל פרי דמיוננו להיות שמור ומוגן על ידי בשר ודם, הוא כלום אפס אפסים אין בו ממש. וב”ה שכל כלל ישראל מתעוררים בתפילות ותחנונים, ומקיימים עצרות תפילות בכל המקומות ברציפות לילה כיום, בארץ ובחו”ל, בהם רבים נאספים ושופכים ליבם כמים בתפילה לקרוא אל ה’ בחוזקה, על אחינו בני ישראל הנתונים בצרה, כאיש אחד בלב אחד, ואם כך הרי ברור הדבר שכבר ניצחנו במלחמה, על ידי זה שאנו מכריזים בוודאות דידן נצח, ואין שום מקום עוד לדאוג ולפחד, כי ה’ עמנו.
עוד הוסיף האדמו”ר וסיפר, בזכרוני לפני למעלה משלושים שנה במלחמת הסקאדי”ם, כאשר מורי ורבי הגה”ק רבי רפאל בלום מקאשוי זצ”ל בעל ה”ברכת שמים” על הש”ס, הורה לחסידיו ולכל השומעים לקולו לצאת מארה”ק ולנוס לשאר מדינות העמים, והיות שהיה קשה היה לי הדבר מטעמים שונים, וגם אני הקטן סברתי שלא יארע שום דבר בוודאות גמורה, פניתי אליו בטלפון לשאול מה דעתו באמת על זה, ונענה לי שמי שרק יכול יצא מיד מארצנו הקדושה, והוסיף שבזכרונו בימים שלפני השואה ל”ע, היו הרבה אנשים מצחקים מאלו שחששו מן הבאות באמרם בתמיהה, היתכן שהנאצים יכנסו לאונגרין וכדומה? והאמת יודע היום כל אחד, שקרה מה שקרה! ה”י. ואז אמרתי ועניתי לו: אם היה הרבי יודע ורואה מה שקורה פה בארץ, איך מאות ואלפי אנשים נשים וטף מתכנסים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, ומתפללים ובוכים לה’ בחוזקה שיצילם מכל רע, ושיכניע את השונא, ומה גם שקיימו אז שלושה ימים של משמרות תפילה לילה ויום, שמדברים אל ה’ ברצף, היה אומר אחרת, כי לא ימלט שיקרה משהו, ובוודאי היה משנה דעתו ומחשבתו.
ובשמעו זאת, שמח מאוד והרעיף עלי ברכות לרוב מעומק ליבו ונפשו על שהחייתי אותו באמירה זו, שלא ידע על כל זה, ותיכף ומיד הפך דעתו ומחשבתו, והסכים לדברי, ולא רק שהסכים, אלא ששמעתי מאחורי הפרגוד שאכן שינה דעתו בזה, באומרו כי אם כן הדבר, אין לחוש עוד, ואפשר להישאר כאן בארץ ישראל ללא חשש ומורא, כי אין כמו תפילת רבים. וכאשר משתמשים אנו באותו כלי זיין כמו במלחמה ההיא של מלחמת הסקאדי”ם, והיא “תפילה”, יותר אין כבר ממה לדאוג ולחשוש, ובפרט הדברים אמורים, לאחר הימים הנוראים שבהם שבנו כולנו בתשובה והכרזנו “המלך”, על כן בטוח אני באלה, שיגאל אותנו הקב”ה במהרה בקרוב ממש אמן.
ובענין הפחד והבהלה ציין האדמו”ר: כבר אמרנו וענינו לא אחת ולא פעמיים, כי יהודי החי עם ה’, אינו חושש משום פחד ובהלה, וכל היראה נועדה רק להעיר אותנו להתדבק בו יתברך, לעבוד אותו מתוך אהבה ודביקות ויראת הרוממות, אך לא להישאר בפחד, כי ישועת ה’ כהרף עין, זאת ועוד ידע כל אחד, שאין שום מטרה בפחד כשלעצמו, רק אם על ידו מגיע הפחד, לפחד מהדר עוזנו, וגם זה אינו כמטרה, אלא כדרך בשביל לחזור ולשנן כל הזמן כי ה’ הוא האלוקים ואין עוד מלבדו, ולהתחזק במידת הביטחון כי ה’ ישמרנו ויצילנו, ועוד מעט יתקיים בנו הפסוק: ‘חֲגוֹר חַרְבְּךָ עַל יָרֵךְ גִּבּוֹר הוֹדְךָ וַהֲדָרֶךָ’ [תהילים מה, ד] שיהא לבוש זה כתכשיטין [שבת סג.] וכמבואר בחז”ל, ושוב
מי האדמו”ר הזה? מאיזו שושלת? הוא מנהל עדה?