מענדל ראטה מכר שיר שהלחין – ורוצה לשנות את השיח בציבור / דעה

בשבוע האחרון עברה עלי חוויה מרגשת ונוגעת. שיר אחד שמכרתי לידידי האהוב עלי עד מאוד, זמר הרגש המוכר שמוליק קליין, יצא לאור ופשוט התפוצץ בכל האירועים. לא היה אירוע כמעט שהשיר הזה לא הושר. “וזכני לראות בנים”. את השיר כתבתי והלחנתי במיוחד בשביל שמוליק היקר.

אני יושב וכותב את הטור הזה על המיטה שלי, בדיוק במקום בו ישבתי לפני כחודש ובכיתי כמו ילד כאשר הלחן הזה ירד פתאום דרכי. הקלטתי אותו אז בטלפון ושמעתי אותו שוב ושוב כל הלילה. השיר נכתב אמנם בשביל שמוליק, אבל הוא גם מביע בעצם את כל סיפור חיי ובקשת ליבי, שעודנו במקום שעומד ומתגעגע לבית עם אשה וילדים מתוקים ששרים שלום עליכם מלאכי השלום בסעודת השבת. משהו שאחיי ואחיותיי הקטנים זכו כבר מזמן, ואני עוד לא.

השיר נכתב גם בשביל כל הנשמות היקרות המצפים בגעגועים להביא ילדים לעולם, בשביל כל ההורים שבוכים את נפשם לראות את ילדיהם הולכים בדרך ישרה ושרים איתם בסעודה את שירי השבת, בשביל כל הילדים שבוכים ומבקשים שהוריהם יקבלו אותם כמו שהם ויוכלו להשתתף בסעודת השבת עם הוריהם, בשביל כל ההורים הגרושים שרוצים לראות את ילדיהם ולשיר איתם יחדיו ליל שבת אך לצערם זה נמנע מהם, ובשביל כל אדם בעולם, שהשיר נוגע בו בנקודה אחרת.

זכיתי לכתוב כבר כמה וכמה שירים יפים, אך שיר כזה שחוצה גבולות והופך כל כך מהר לשיר שנוגע ומרגש כל אחד, לא מגיע בכל יום.

אני רוצה לגעת כאן בנושא שבעיניי הוא מאוד חשוב, ומצריך שינוי בשיח של התרבות המוזיקלית. אתחיל עם סיפור שהיה לי בשבת האחרונה, ששיתפתי אותו בסטטוס. אכלתי את סעודת השבת באיזה מקום, וישבה שם קבוצה של בחורים ששרו ביחד שירי שבת. התבקשתי לשיר משהו, והתחלתי לשיר את השיר החדש שזה עתה יצא לאור, וזכני לראות בנים. הציבור הצטרף מיד ושר איתי ברגש רב.

באמצע הסעודה כאב לי קצת הראש, והחלטתי לצאת הביתה. יצאו אחריי כמה בחורים ואמרו לי: מענדל, חשבנו שתשיר לנו איזה שיר שלך. אמרתי להם: נו, הרי שרתי את וזכני לראות. אמרו לי הבחורים: בסדר, זה שיר של שמוליק קליין, חשבנו שתביא משהו משלך..

הייתי כל כך המום מהתשובה, שפשוט פרצה לי שם קריאה כואבת. “רבונא דעלמא כולא… בדיוק מרגע כזה פחדתי כאשר הלכתי למכור את השיר”. אני הרי כתבתי והלחנתי את השיר. שמוליק הוא מי שביצע את הביצוע המרגש והמרטיט. האם הקרדיט לא אמור להתחלק, לזמר על הביצוע ועל בחירת השיר המרגש, ולמלחין על היצירה עצמה? שיתפתי את הסיפור ואת הכאב שצף בי בעקבות זה בסטטוס, והתחיל דיון ברשת בנושא של מכירת שיר ולמי מייחסים שיר.

בנוהג שבעולם, יוצר כותב ומלחין שיר, ומוכר לזמר. נניח לאברהם פריד. השיר מקבל חשיפה גדולה, מגיע למאות אלפי לבבות ומרגש אותם. למי מיוחס השיר? לאברהם פריד. מה הקשר שלו אל השיר הזה? שהוא ביצע את זה לראשונה, שילם כמה אלפי שקלים למלחין, השקיע גם בהפקה המוזיקלית, והנגיש את השיר לציבור הרחב. ובגלל זה, מאה שנה קדימה, מאות אלפי אנשים או מיליוני אנשים, שרים את השיר בסעודת השבת ויודעים לומר, זה אחד השירים הטובים של אברהם פריד.

אבל חברים יקרים, השיר עצמו איננו של אברהם פריד. הוא מי שביצע אותו לראשונה ברגש רב. כשיוצר מוכר שיר, הוא אינו רוצה שהיצירה עצמה תהיה מיוחסת לזמר. הוא מבין אמנם שהזמר יכול להנגיש את זה לציבור גדול יותר, ולכן הוא מוכן לתת לו להיות מי שמבצע את זה לראשונה. הזמר אכן משקיע בהפקה המוזיקלית ולפעמים גם בקליפ מושקע, ומשלם גם כמה אלפי שקלים למלחין, אבל למען האמת, זה שווה לו. שיר חדש שהוא באמת טוב, גורם לזמר להיות פופולרי ומבוקש באירועים. אך אין שום הצדקה בעולם, שאנשים יתייגו את הייחוס של השיר אל הזמר בלבד.

דיברתי כמובן עם שמוליק ידידי על כך לפני שהפקדתי בידיו את השיר. סוכם שתהיה הדגשה ברורה של שם היוצר בפלטפורמות של המוזיקה, וכך אכן היה. ואכן, יחסית לשירים שנמכרים לזמרים, בשיר הנוכחי יש לא מעט אנשים שיודעים מיהו היוצר. ואני חייב לומר בכנות, שמוליק התגלה כאדם עם לב גדול שמפרגן באמת לאחר, והוא עשה הרבה מעבר למה שמקובל בעולם המוזיקה בשביל לתת מקום וקרדיט ליוצר. עדיין אני יודע, שכנראה יהיו עוד מקומות שאגיע אליהם, אשמע שם את השיר שלי מושר, ואף אחד לא יידע שהשיר הוא שלי.

אני זוכר את התקופה של השיר מנחה. הוצאתי אותו עם קליפ מדהים, אך נתתי גם לידידי היקר שלומי גרטנר מלונדון לשיר אותו באלבומו. האלבום שלו יצא בסוכות, ואילו הקליפ שלי היה מוכן רק בחנוכה. אחרי שהאלבום יצא, לפני שהקליפ שלי השתחרר לעולם, סיפר לי אחי שלמד בישיבה, שכל החברים שלו מזמזמים את מנחה. שאלתי אותו: הם יודעים שזה של אח שלך? הוא ענה לי: לא. רוב הבחורים לא טורחים להסתכל בחוברת האלבום. חשבתי אז שמשהו קורה לי. אמרתי אז בליבי, אני בחיים לא אמכור שיר. השירים שלי הם הילדים שלי.

השיר לראות בנים הולחן ונכתב בשביל שמוליק במיוחד, וידעתי שהוא זה שצריך לשיר אותו. שרתי שם קטע קטן, שמי נחתם בפלטפורמות המוזיקה, אבל מה לעשות, הציבור פשוט לא רגיל לייחס שני שמות לשיר. מי ששר אותו, השיר נחשב לשלו. תחשבו על זה. יש זמרים בעולם שיש להם עשרות או מאות מיליוני צפיות. מישהו כתב והלחין בשבילם את השיר. אבל השם שלו כמעט נעלם. הכוכב הכמעט בלעדי של השיר הוא הזמר. אין לי ספק בכך, שאלפי היוצרים בעולם מרגישים בכך תסכול רב.

האם ישנו פתרון לכך? לא בטוח שיש לי כעת תשובה ברורה. אבל נראה לי שהדבר הראשון הוא פשוט לדבר ולשתף על כך. אחרי ששיתפתי את מחשבותיי בסטטוסים, פנו אלי כמה וכמה יוצרים ידועים שהזדהו איתי מאוד ושיתפו איתי את תסכולם גם כן.

אני רוצה לומר לכם משהו חברים. אם אתם שומעים שיר של אברהם פריד, שמישהו אחר כתב והלחין אותו, אל תגידו שזהו שיר של אברהם פריד. ממש לא חברים. תבררו מי הכותב והמלחין. כי השיר עצמו הוא שלו. אברהם פריד הוא רק הזמר המרגש שפרסם אותו. לכל שיר שנמכר יש שני בעלים עיקריים. הזמר שמנגיש את השיר, והיוצר שכתב והלחין אותו. אולי זה פחות קל לזכור שני שמות, אבל זאת האמת חברים.

צייר שמצייר ציור ומוכר אותו לבעל חנות ששם אותו בחלון ראווה יוקרתי ויפה, לא יסכים בשום אופן שהיצירה עצמה תהיה מיוחסת אל הקונה שלו, למרות שהקונה שילם עליו הרבה וגם השקיע בהנגשה שלו לציבור. כי כל אחד צריך לקבל קרדיט על מה שהוא הביא. היוצר על היצירה, והמגיש על ההגשה.

היו אנשים שכתבו לי, מענדל, מה אתה עושה עסק מקרדיט… אבל אנשים אלו אין להם אפילו מושג קלוש מה זאת יצירה בשביל יוצר. אני חותם לכם שהם בחיים לא כתבו או יצרו שום יצירה. תחשבו על הספר חידושי רבי עקיבא אייגר. נראה לכם שרבי עקיבא אייגר היה מסכים אי פעם בחיים שהספר ייקרא על שמו של מישהו אחר? בשביל עשר מיליון דולר הוא לא היה מסכים, כי ספר החידושים שלו זה עיקר מה שהוא תרם והשאיר בעולם. אין שום צדיק וקדוש בעולם שהסכים שדברי תורתו יהיו מיוחסים למישהו אחר. זה לא עניין של רדיפת כבוד ופרסום. הבעל שם טוב אומר, שצדיק הוא כמו מעיין. ככל שבאים לשאוב ממנו, הוא מוציא מקרבו עוד ועוד מים חיים חדשים. כשהיוצר רואה וחווה איך נשמות בני אדם מתחברים אליו בעקבות שיריו, אוהבים אותו ומספרים לו מה השיר עשה להם, נשמתו מתרחבת ומאירה והמעיין שלו ממשיך ליצור עוד.

לסיום, אני מבקש לומר מילה על שמוליק יקירי. שמוליק הוא אחד הכוכבים הגדולים והאהובים ביותר בתקופה האחרונה בעולם המוזיקה החסידית. ויש לכך סיבה. לשמוליק יש נשמה ולב גדולים מאוד, ושמחת חיים פורצת שנוגעת באלפי נשמות. שמוליק הוא אדם שאפשר לצחוק איתו מבוקר ועד לילה. אתה עובר על הסטטוסים שלו של יום אחד בלבד, ואתה כל כך נקרע מצחוק, שאתה פשוט שוכח שיש בחיים גם מורכבות.

בשיר החדש וזכני לראות שיצא השבוע בהגשתו של שמוליק שנוגעת בכל נימי הלב, נחשפה גם נשמתו ההומה של שמוליק. ולא כולם הכירו אותו מהצד הזה. צחוק ורגש בנשמה גדולה אחת. לא היה בעולם אדם מתאים יותר משמוליק האהוב לבצע את השיר, ואני גאה לאין שיעור שזכיתי לתת לו באהבה את הפקדון הזה.

אין לי ספק שאלפי הדמעות שזלגו בעולם בשבוע האחרון עם השיר, בקעו שערים רבים בשמים. ברכת ותפילת ליבי, שיהא השיר הזה מעורר רחמים, ויגיעו כל הדמעות עד כסא הכבוד. דמעה אחת של אדם שווה המון. הרבה דמעות של אנשים רבים, שוות משהו שאין שום דבר שמשתווה אליו.