היום זה מתחיל: כך נתגונן מול ההסתה האנטי-חרדית / דעה

אם לא יקרה משהו יוצא דופן, אמור היום להינתן האות למסע הסתה חסר תקדים כלפי הציבור החרדי. וועדת השרים לחקיקה אמורה להתכנס ולהודיע על קידום החוק אשר החל בכנסת הקודמת, ואשר אמור להסדיר את דחיית השירות של בני הישבות.

שני הצדדים יודעים כי לא צפויות כל הפתעות בעניין, כי בסופו של דבר ממתין לנו הבג”ץ, והוא ככל הנראה ועל סמך העבר, יפסול את החוק ולא ממש משנה מה ייכתב בו. אך בינתיים כולם נהנים:

הפוליטיקאים הימנים מרוויחים את הדבר החשוב ביותר: זמן. וועדת שרים מעבירה לוועדת הכנסת, שעובדת חודשיים ומעבירה לוועדת חוק ומשפט (אין קריאה טרומית בחוקי ממשלה), זו מותחת עוד כמה חודשים, ומעבירים למליאה. שם מתווכחים ומתקנים ומוחקים ומצביעים, ושוב פעם מצביעים. כך הרווחנו עוד חצי שנה.

התקשורת נהנית שיש לה נושא לדבר עליו, משהו שקורע משפחות ושבטים, מהסוג שהצרכן הישראלי אוהב: אין זה סוד שהתוכניות הכי מואזנות הן אלו שבהן שדרן א’ מגדף את שדרן ב’. ככה זה כשפורשים מהריתחא דאורייתא ונשאר רק הריתחא.

והכי חשוב: אויבי נתניהו והחרדים (חברותא לא נעימה על ספסל הנאשמים), הם מצאו כאן את מה שהם מחפשים כל הזמן: משהו שיגרום סופסוף לציבור הישראלי לשנוא את ראש הממשלה שזוכה שוב ושוב ברוב מוחלט בין המצביעים היהודים. הם יסחטו כל מיקרופון העומד לרשותם (כמעט כל מיקרופון עומד לרשותם, תמיד) על מנת להסית ולהסיט נגדנו, עוד ועוד.

אין דבר שמפלג את העם יותר מעניין הגיוס. אך אין מה לעשות. עלינו להיאבק על קוצו של חוק עד כלות. אין מדובר אצלינו בציפור הנפש אלא בנפש עצמה. ופיקוח נפש, גם רוחני, דוחה אי נעימות. שמעתי פעם מפי אחד ממעצבי דעת הקהל הישראלית, בעת שעמדה פרשת הטיסות לכהנים בטיסות (למי שזוכר, כהני ישראל נצטוו אז להתעטף בניילונים בעת הטיסות – לקיים מה שנאמר בפרשת השבוע. והדבר הזה גרם להסתה נגדנו): “אתם יכולים לבחור בין להיות נחמדים לבין להיות חרדים. לא תמיד אפשר את שניהם”. כמה נכון כמה אמת.

בתקופה הקשה העומדת להגיע בשעה טובה, עלינו להתחזק בשני דברים:

א) לא להוסיף שמן למדורה, לפעמים עדיף לשתוק ולתת לח”כים לעשות את העבודה. וגם הם לא תמיד צריכים לדבר.

ב) להתחזק כלפי פנים. לפחות שאנחנו נדע את האמת: כי בלעדי הזכות לכל בחור ללמוד ללא הגבלה, אין שום זכות ואפשרות קיום למדינת הכבשים בתוך ים הזאבים.