כשסג”ם איתי, מ”מ בגדוד 931, נשאל לשלומו, הוא מחייך לרגע, ואז עונה: “זה מורכב”. בכל זאת, שעות ספורות טרם השיחה שלנו בשבוע שעבר, סיים הגדוד שלו את הפעולה בזייתון, וכבר בימים הקרובים הם עתידים להתחיל את המשימה הבאה.
“מצד אחד רשמנו פעילות מבצעית מאוד מוצלחת, אבל איבדנו חבר למחלקה”, ממשיך המ”מ בכאב, “אני מרגיש תחושת אחריות מאוד גדולה, זו פעם ראשונה שאני מאבד חבר שהוא גם פקוד שלי, וזה לא פשוט”.
בתחילת המלחמה, סג”ם איתי היה צוער, ונלחם ברצועה יחד עם כוחות בה”ד 1. ברגע שסיים את קורס הקצינים, הוא מיד נכנס לעזה, הפעם תחת הכובע החדש – מ”מ. “ביום חמישי נכנסתי לתפקיד, ובשישי כבר יצאנו להתקפה”, הוא נזכר, “עדיין לא הכרתי את החיילים, והם למדו לסמוך עליי תוך כדי התמרון. עכשיו בדיעבד אני חושב שזאת הדרך הכי טובה”.
לאחר חודשים ארוכים של לחימה כתף אל כתף עם חייליו, בשבוע שעבר לוחמי הנח”ל החלו במבצע בשכונת זייתון שבעיר עזה. שם, הם חיסלו יותר מ-90 מחבלים והשמידו תשתיות תת-קרקע ואמל”ח רב. “הייתה שם מפקדה גדולה ששימשה את חמאס לתכנון פעילות טרור”, הוא מפרט, “זאת משימה מאוד חשובה, אבל מנגד גם קשה ומורכבת. יצאנו משם עם הראש למעלה, אבל ספגנו אבדות”.
סמ”ר אריאל צים ז”ל, הקשר של סג”ם איתי והצמד שלו, נפל במבצע המורכב: “היינו בהיתקלות. בזמן שאני החזרתי אש, אריאל ניסע להגיע אליי, אבל אז ירו עליו. רצתי לכיוונו, ולרגע חשבתי שגם אני עומד לקבל כדור. בלב שלם הייתי מוכן לזה, אפילו לחטוף עשרה בשבילו. כשראיתי את הפציעה שלו הייתי בטוח שהוא ישרוד, אבל לצערי הרב טעיתי”.
המוות של סמ”ר אריאל ז”ל השפיע לא רק על המ”מ הטרי, אלא על כל החיילים במחלקה. “בתוך הקושי הזה, למדתי כמה אני אוהב אותם, מכאן והלאה אנחנו נלחמים גם בשבילו”, הוא מצהיר, “אין אדם שהכיר אותו ולא אומר שהוא היה שליח של טוב בעולם, ואני לא אתן שהמוות שלו יהיה לשווא”.
חטיבת הנח”ל מדלגת ממבצע אחד לאחר כבר מעל חצי שנה, ומול העיניים של סג”ם איתי, יש משימה ברורה: “ברור שהגעגועים לבית קשים, אבל בסופו של דבר יש לנו חטופים שלא ראו את המשפחה שלהם קרוב ל-300 ימים, אז מי אני שאתלונן?”
