השיעור השבועי: חג השבועות • הרב נתנאל אביסרור

חג שבועות וחג מתן תורה שמח לכולם

שנזכה לקבל את התורה בשמחה ובפנימיות ונזכה לשמוע את תורתו של משיח צדקנו שיגלה לנו את סוד טעמיה ומסתר צפונותיה וילמד דעת את כל העם תכיף ומיד ברחמים אמן ואמןכי טוב סחרה
כ”ק אדמו”ר הריי”צ אומר: לומד התורה נקרא “עוסק בתורה”. עסק – הוא מלשון משא ומתן. כאשר שני יהודים נפגשים, אם אין להם ספר ללמוד בו, לפחות ידברו בדברי תורה ששמעו או שחידשו, וזה יהיה עסק טוב עבורם; שכן בכך ירוויחו שלא יבואו לדבר לשון-הרע או דברים בטלים…
(רשימות דברים ח”ד עמ’ רכג).

לאפות את התורה
התורה ניתנה באש שחורה על-גבי אש לבנה. אש שחורה – היא האש המסותרת והנעלמת בליבו של כל אחד ואחד מישראל, באהבה ותשוקה לדבקה בו יתברך. באהבה זו, אשר רשפיה כרשפי אש שלהבת י-ה, שמתלהבת ובוערת תמיד באהבתו יתברך – יוכל האדם ‘לאפות’ את ה’לחם’ דתורה. וכשיאפה את התורה בשלהבת זו – יובלעו דברי התורה במעיו ויהיו לאחדים עמו.
(ליקוטי-תורה בחוקותי מח,ג).

ממה פחד משה?
נאמר במדרש, שבשעה שאמר משה רבינו לישראל שהקב”ה יתן להם את התורה, היו בשמחה רבה, ואילו הוא בעצמו היה מלא פחד. ממה פחד משה רבנו?
משה רבינו חשש שלא תימצא בו אותה קבלת-עול לקבלת-התורה כפי שיש לאיש הפשוט.
(ספר-השיחות תש”ב עמ’ 119).

המשכת אור אין-סוף
ידוע שכל הנשמות שהיו עתידות להתלבש בגוף, עד סוף כל הדורות – כולן היו במעמד הר סיני לקבל את התורה. ויש להבין, מה תועיל קבלה זו, והלא אין אדם מקנה דבר שלא ברשותו, ושמא יהיה הגוף מונע ומעכב?
אלא העניין הוא, שבשעת מתן-תורה ניתנו הכוח וההכנה בישראל, להיות מקבלים את התורה; דהיינו, להמשיך גילוי אור אין-סוף ברוך-הוא בעסק התורה והמצווה (שהרי עכו”ם שעוסק בתורה או לובש טלית, אינו ממשיך כלום ורק ישראל זכו לזה בהר סיני). נמצא, שגם הנשמות כפי שעדיין לא נתלבשו בגופים היו זקוקות לכוח זה ולהכנה זו.
(תורה-אור יתרו ע,ד).

אימת מפגיע על ארי
“חמשה אימות הן… אימת מפגיע (חיה קטנה וקולה גדול ושומע וירא שתהא בריה גדולה ובורח, רש”י) על ארי” (שבת עז,ב).
ארי – רומז ללימוד התורה, כאומרם ז”ל “ארי עלה מבבל”, וכן “ארי שבחבורה”, וכן “אין משיבים את הארי לאחר מיתה”.
מפגיע – היינו עבודת התפילה, שאין פגיעה אלא תפילה. התפילה נמשלה לחיה קטנה, כיוון שהיא “חיי שעה” בלבד, ואילו התורה היא “חיי עולם”. אך קולה (של התפילה) גדול – כי ההמשכה שעל-ידה נעלית ביותר, כידוע בעניין “יהי רצון”, שעל-ידי התפילה מעוררים וממשיכים רצון חדש.
אימת מפגיע על ארי – שכן, כל האומר אין לי אלא תורה, אפילו תורה אין לו, ומוכרחים שיהיו הן תורה והן תפילה.
(‘רשימות’ חוברת שביעית עמ’ 65).

התרוממות-רוח מול שברון-לב
החסיד הגאון רבי אייזיק מהומיל שאל את החסיד הגאון רבי אייזיק מוויטבסק: “מה ההבדל בין התורה שלמדת אצל ר’ זעמלע הצדיק ובין התורה שלמדת אצל הרבי [=כ”ק אדמו”ר הזקן] בליאוזנה?”.
ענה ר’ אייזיק מוויטבסק: “בנוסף להבדל בעצם הלימוד – שהרבי, בשכלו הגאוני הבהיר, פקח את עינינו כיצד ללמוד – ההבדל היה בעיקר לגבי ההרגשה לאחר הלימוד”. ר’ אייזיק התחיל לבכות בכי עצום, כשהוא חוזר כמה וכמה פעמים בקול זעקה חרישי, מעומק פנימיות נקודת לבבו, על המילים: “איי, רבי”, “איי, רבי”, והדבר עשה רושם אדיר על כל המסובים.
ר’ אייזיק מהומיל: “במא התבטא ההבדל בהרגשה שלאחר הלימוד?”.
ר’ אייזיק מוויטבסק עדיין התמוגג בדמעות וגנח. כשנרגע מעט, המשיך לדבר בקול רועד מהתרגשות פנימית ומבכייה מלבבת: “ההבדל לגבי ההרגשה לאחר הלימוד היה בכך שכאשר סיימנו לשמוע שיעור של דודי ר’ זעמלע הצדיק, הרגשנו תחושה של התרוממות-הרוח מכך שברוך ה’, יודעים עוד פלפול גאוני ועוד חידוש-תורה גאוני. ואילו לאחר שסיימנו לשמוע שיעור מפי הרבי, הרגשנו תחושת שברון-לב מכך שאין לנו כל השגה במאור שבתורה, מהגסות האישית שלא מרגישים את נותן התורה ברוך הוא”…
(תרגום חופשי ממכתב כ”ק אדמו”ר הריי”צ – כ”ט בתשרי תרצ”ט).

“הטל והמאור שבתורה”
כותב הגאון המקובל רבי לוי-יצחק שניאורסון, לבנו כ”ק אדמו”ר נשיא דורנו:
“בדבר מכתבך בהחידושי-תורה שחננך ה’… והנך שואל להודיעך דעתי בלי כחל ושרק. להווי ידוע לך כי המאמר בכללותו טוב מאוד, שיש בו חריפות ובקיאות בנגלה ובנסתר, ושכל ישר ועמוק בהבנת התורה בנגלה ובנסתר, ותודה לא-ל בעד זה שחננך בינה דעה והשכל,להבין ולהשכיל בתורתו יתברך, והמאמר הוא הפלא. חזק והתחזק והוסף אומץ, וה’ יהיה בעזרך כי תשכיל לאמיתתה של תורה, ותצליח ותעלה מעלה מעלה.
“אמנם בני מחמדי, עצתי אמונה לך כי תראה בכל עניין כמו זה, להוסיף יותר פלפלין ומלח, היינו לראות שיהיו הדברים יותר ויותר מיוסדים על-פי חכמת האמת, על-פי קבלה, שהוא אמיתתה של תורה, והוא הטל והמאור שבתורה, כי אז יהיו הדברים בהירים ומאירים יותר, וכל העניינים יעלו אז כפתור ופרח, היינו קיילעכדיק [=עגולים] מכל צד ופינה, שאז נראה וניכר היטב שהעניין הוא אמת…”
(‘לקוטי לוי-יצחק, איגרות, עמ’ שז ואילך).

“חסורי מחסרא” – לא על-פי פנימיות
בכתב-יד של אחד מחסידי כ”ק אדמו”ר הצמח-צדק נמצא:
מילות המשנה הן ספורות ומדוייקות מאוד. והראיה – גם כאשר הגמרא אומרת שהמשנה “חיסורי מחסרא” וכדומה, משנה לא זזה ממקומה. זאת, משום שרק על-פי דרך הפשט “חיסורי מחסרא”, אבל על-פי חכמת האמת, צריכה המשנה להיכתב דווקא כפי שנכתבה.
(‘מגדל עוז’ עמ’ ריב).