האלוף פוקס: “לא הצלחתי למגר פשיעה לאומנית, הצלחתנו תלויה ברש”פ”

אלוף פיקוד מרכז היוצא יהודה פוקס נשא היום נאום פרידה במפקדת פיקוד מרכז סמוך לנווה יעקב בירושלים. בדבריו נזף במתיישבים ובמנהיגים שלהם על תופעת ה”פשיעה הלאומנית” הקיימת באזור לדבריו. בהמשך עבר לחזק את הרמטכ”ל לנוכח ה”מתקפות הפרועות” אותן הוא חווה מחברי הממשלה, האלוף פוקס הסבור כנראה כי שאלות משרים הם מתקפות פרועות, כינה אותם גם “חברים לגוף שמתווה את הדרך”.

בתחילת דבריו התייחס לכישלון של צה”ל ביום שמחת תורה ואמר: “אני עומד כאן היום נרגש. אך את ההתרגשות היום עוטפים גם רגשות כשלון ובושה על שלא עמדנו במשימת חיינו ולא מילאנו את חלקנו הברור בחוזה הבלתי כתוב בין
צה”ל לחברה הישראלית”.

“כקצין, ובעיקר כמפקד אוגדת עזה בעברי, אני נושא עמי צער וכאב חד ועמוק. רגשות אלה צובעים את סיום תפקידי והם ילוו אותי כל החיים. כל חיי ממש. אני שולח מכאן חיבוק למשפחות השכולות, ברכת החלמה לכלל הפצועים בגוף ובנפש וציפיה
עמוקה לחזרתם המהירה של החטופות והחטופים כולם”.

האלוף היוצא התייחס למדיניותו בשטחי יו”ש בדגש על יחסו לטרור החל מתחילת המלחמה. לדברי פוקס הוא עשה ככל שביכולתו להגן על תושבי מדינת ישראל ותושבי האזור, “התייחסתי בכובד ראש לכל אבן ובקבוק שהושלכו, וראיתי את עצמי אחראי לכל פצוע או פצועה בגוף או בנפש כל אחת ואחד שנפל צרב אותי. תחקרנו, למדנו והפקנו לקחים. לא תמיד הצלחתי. לעיתים נכשלתי. אשא איתי את מחיר הדמים לעד”.

“החל מהשבעה באוקטובר האתגרים הפכו מורכבים יותר, ויחד עם החברים בישובים ובמועצות, באמצעות הנהגה חזקה ורצינית פעלנו על מנת לעמוד בהם. אמרתי בעבר ואני עומד על דברי: “רובם המוחלט של מתיישבי האיזור הם אזרחים שומרי חוק ערכיים, המבקשים לחיות את חייהם ולגדל את משפחותיהם וראויים לכל הערכה. הם עושים זאת לצד איומי טרור המרחפים מעליהם כל העת. ראינו זאת בעוצמה רבה במיוחד, בלחימה ובהקרבה החל מהשבעה באוקטובר במהלך מלחמת ׳חרבות ברזל׳. בהתנדבות, בריצה לרעם התותחים, במסירות, בלחימה ארוכה ובמחירים כבדים עד מאוד בכל מקום ומקום”.

לאחר שיצא ידי חובה באי הכללת כל תושבי יו”ש, פתח פוקס בתוכחה למתיישבים ולרבנים ואישי הציבור המנהיגים אותם ואמר: “לצערי הרב, בחודשים האחרונים כמו גם בשבוע האחרון, הפשיעה הלאומנית הרימה ראש, ובחסות המלחמה, ויצר הנקמה, זרעה פורען ופחד בתושבים פלסטינים שלא היוו כל איום”.

“לדאבוני, ההנהגה המקומית וההנהגה הרוחנית ברובה, לא ראתה כמונו את האיום. היא מורתעת ולא מוצאת את הכוחות לצאת בגלוי ולפעול לאור ערכי היהדות שהיא מחנכת את ילדיה לאורם. גם אם הפורעים הינם מיעוט, הרי שהשותקים נוכח פשעיהם, אינם מוציאים אותם ואת מעשיהם מן הכלל ומכניסים בכך את הביקרות כלפי כולם. זו איננה יהדות בעיני. לפחות לא זו עליה גדלתי אני בבית אבי ואמי. זו אינה דרכה של תורה. מדובר על אימוץ דרכי האויב והליכה בחוקותיו. זו הייתה אחריותי לפעול. וגם כאן למרבה הצער, לא תמיד הצלחתי”.

אחרי דבריו החמורים נגד תושבי יו”ש וההנהגה שלהם, עבר פוקס להלל את שיתוף הפעולה עם הרשות הפלסטינית: “יכולתו של פיקוד מרכז לעמוד במשימותיו, להגן על מדינת ישראל ותושבי הגזרה, תלויה גם בקיומה של רשות פלסטינית מתפקדת וחזקה, בעלת מנגנוני ביטחון אפקטיביים השומרים על החוק והסדר. זוהי נקודת המוצא של מפקד הפיקוד והיא נשענת על החלטת ממשלה על אף אתגרי הביטחון, והם רבים, ערעור יזום, של המציאות הביטחונית בזירה זו, בתקופה זו, מסכן את ביטחונה של מדינת ישראל”.

עוד אמר פוקס: “צריך לומר עוד: הדאגה לחייהם של אזרחים פלסטיניים עובדים, יצרניים, המנהלים את חייהם בכבוד, איננה רק אחריותו של מפקד פיקוד המרכז מכוח חוק, והיא איננה רק ערך מוסרי, היא גם משרתת את האינטרס הביטחוני של מדינת ישראל”.

לטענת פוקס: “זריעת פחד בקרב אזרחי המדינה בצל אירועי השבעה באוקטובר, היא טעות מסוכנת. החברה הישראלית והחברה הפלסטינית מעורבות בגזרה, נוסעים ונעים על אותם כבישים. וחיים האחד לצד השני. על אף האתגר העצום בתקופה זו, עלינו למצוא את הדרך הנכונה לקיים בה חיים ולהבטיח אזרחות חפצת חיים”.

בהמשך דבריו פנה פוקס לרמטכ”ל וחיזק אותו לנוכח ה”מתקפות הפרועות” אותם הוא חווה לאחרונה: “הרמטכ”ל, אני רואה חלק מהאתגרים שאתה מתמודד איתם בחודשים האחרונים, בזירות השונות הצבאיות והלאומיות. יש בי הערכה עצומה לאופן שבו אתה עומד באתגרים שזר לא יבינם. אני בוש ונכלם כמפקד אבל קודם כל כאזרח מהתקפות הפרועות שאתה חווה. זוהי שיטה שיש מי שאימץ אותה גם כאן: דברים איומים נאמרים ואז מגיעה התנצלות רפה או חיזוק וחיבוק כוחות צה”ל, עד להתקפה הפרועה וחסרת האחריות הבאה”.

בדבריו כינה פוקס את הדרג המדיני כלפיו הפנה את הביקורת שלו כ”חברים לגוף שמתווה את הדרך”. וכך אמר: “אתה מנהיג את צה”ל ומוביל את בטחון ישראל בתקופה מורכבת בה אתה מותקף גם על ידי חברים לגוף שמתווה את הדרך. אני מאחל לך חוזק, אורך רוח, שכל טוב ורוגע, לעמוד במאות ההחלטות שאתה מקבל מדי יום”.