מה לעשות? הוא ילד! / משה לוי בטור נרגז

אני משה, מלמד בכיתה בתלמוד תורה.

הייתי רוצה לשתף אתכם בסיפור שמתרחש אצלי.

ילד אחד, קותי נקרא לו.

ילד עקשן שהעקשנות שלו הייתה טובה בדרך כלל.

עד לעת הזו.

הסיפור הוא כך.

אני מכנס את כל הילדים הטובים של הכיתה (לא המוצלחים כשרונית אלא את אלו שמתנהגים כמו שצריך) ומתייעץ איתם על איזה חיזוקים צריך לעשות וכו’ וכו’ רעיון חמוד שמישהו הביא לי.

קותי היה אחד מהילדים הללו.

הוא תמיד היה דעתן יותר והיה צועק על שאר הילדים שהם לא מספיק טובים, לא מבקשים מספיק חיזוקים.

יום אחד התגלה לי שאת מה שאני דברתי בתוך הכינוס של הילדים הטובים הוא סיפר לשאר הכיתה כשהוא מוסיף כמובן שהוא חושב שצריך לעשות עוד יותר חיזוקים…

כאן קצת התרגזתי.

אני יושב איתם ביחד כדי להתייעץ ואחד מחליט שבגלל שלדעתו זה לא מספיק הוא יוצא ומספר לכולם?

אז עשיתי שתי כינוסים, אחד משעמם בלי החלטות ואז עוד אחד בלי קותי שבו החלטנו באמת.

זה פוצץ אותו, ומאז אני אוכל מרורים.

הוא עושה הכל כדי לפרק את הכיתה.

עכשיו נגיד, הוא נתפס על אחד מהחברים בקבוצה שהביא רעיון לא קשור בכלל לחיזוקים! משהו על מינוי תורנים בכיתה, לא משנה… בקיצור, שטויות! סתם נטפל אליו…

והכל בגלל שאני לא מכניס אותו לכינוס המצומצם.

קשה.

אבל את האמת, אני לא דן אותו, הוא בסך הכל ילד.

בשביל ילד זה נורמלי.