דיווחים בעולם הערבי מטילים ספק רב בדבר ההצלחה של ישראל בסיכול וחיסול רמטכ”ל חמאס מוחמד דף. בעיתון הסעודי א-שרק אל אסווט טענו כי פלסטינים וישראלים רבים כאחד לא ידעו האם להאמין לתמונה שפרסמה ישראל של מוחמד דף, רמטכ”ל החמאס, בסוף השנה שעברה, לאחר עשרות שנים של עמימות גדולה סביבו, עמימות שאפשרה למעריציו ולאויביו לצייר את דמותו כפי שרצו. הפלסטינים דמיינו אותו כצעיר בעל תווי פנים חמורים מאוד ומראה יוקרתי רב, בעוד שישראל קידמה אדם חסר אונים, נכה ללא ידיים או רגליים ועיוור.
לטענת העיתון הסעודי, ייתכן והתמונה החדשה שנתפסה סייעה לישראל להגיע אליו בבית קטן במרחב המוואסי בחאן יונס בדרום רצועת עזה, אם אכן יאושר שהוא בין עשרות הרוגים בתקיפה שבוצעה שם אמש (שבת). מקורות בחמאס דיווחו כי דף לא היה בין ההרוגים, בעוד שישראל אמרה כי היא מאמתת את גורלו.
לפני תמונה זו, אל-דייף לא היה מוכר לישראל וגם לא לציבור ברצועת עזה, וחיסולו הצריך מידע מתוך הפלסטינים בלבד, שכן האיש לא הופיע במקומות ציבוריים, או כפי שנשאל על ידי אשרק אל. אווסט בעזה אמרו: “אם היינו מסתכלים עליו כשהכרנו אותו, לא היינו מזהים אותו, איש לא מכיר את דף מלבד משפחתו וקבוצה קטנה של אנשי חמאס”.
גם בתוך חמאס והזרוע הצבאית שלו אל-קסאם נשמרה העמימות בדבר מראה פניו של בכיר הארגון. מעטים ראו את פניו. מקורות פלסטינים אמרו לאשרק אל-אווסט כי לאחר מלחמת צוק איתן (2014), היה לדף מתחם מיוחד שכונה “אתר עיסא”, שהוא אתר אימונים המכיל משרדים של חמאס באזור רחוב 10 מדרום לעיר עזה. אבל דף כמעט ולא הלך למקום הזה.
ניסיון החיסול של מוחמד דף בשבת האחרונה הוא עוד חוליה בשרשרת ניסיונות חיסול לאורך השנים שביצעה ישראל. הפעם הראשונה בה ניסו לחסלו הייתה בשנת תשס”א (2001), אז נפצע דף במהלך הפעולה. בשנת תשס”ב (2002) בוצעה תקיפה של טילים מדויקים ממסוק של חיל האוויר לעבר הרכב בו נסע אולם גם שם הוא ניצל וברח מהרכב הבוער. באותה תקיפה נפצע דף ואיבד את עינו ונותר בעל מום בידו.
הפעם השלישית בה ניסתה ישראל לחסל את דף הייתה בשנת תשס”ג (2003), מוחמד דף הגיע לפגישה עם בכירי חמאס בשכונת שייח’ רדואן. בפגישה נכחו גם בכיר חמאס איסמעיל הנייה, ומנהיגה הרוחני של התנועה הרצחנית אחמד יאסין. מטוסי קרב הפציצו את הבניין בו שהו, אולם לאחר זמן התברר כי הקומה התחתונה כמעט ולא ניזוקה ובכירי החמאס יצאו ללא פגע.
בשנת תשס”ו (2006) שהה מוחמד דף בשכונת שייח’ רדואן, בדירה בבית משפחת אבו סלמיא, המקום הופצץ על ידי חיל האוויר, מוחמד דף נפצע אנושות, הוא הועבר לטיפול במצרים וחזר לרצועה לאחר שלושה חודשים.
בזמן מבצע צוק איתן בשנת 2014, הופצץ בית בו שהה עם בני משפחה נוספים. בתקיפה נהרגו ואשתו ושניים מבני משפחתו. במודיעין הישראלי העריכו באופן לא רשמי שהוא נהרג בתקיפה. שישה שבועות אח”כ העריך הרמטכ”ל דאז בני גנץ: “מדי פעם אתה רואה סימנים כאילו הבן אדם קיים, מדי פעם יש סימנים כאילו הבן אדם לא קיים. לדעתי, הוא איתנו”.
הפעם השישית בה ניסתה ישראל לחסל את דף הייתה בזמן מבצע שומר חומות ב-2021. פעמיים ניסו בישראל לחסלו אולם ללא הצלחה.
מוחמד דף הוא מי שעומד מאחורי הפיכתה של הזרוע הצבאית של חמאס למכונת מלחמה מיומנת. הוא עומד גם מאחורי תכנון וביצוע מתקפת הפתע על יישובי עוטף עזה ומוצבי צה”ל בדרום.
בעקבות תפקידו הוא נחשב למבוקש מספר 2 בחמאס אחרי מנהיג החמאס יחיא סינוואר. דף היה תלמידו של יחיא עייש שכונה “המהנדס”, שידע והכשיר דורות של מכיני מטעני חבלה ופצצות מרגמה.
מוחמד דף עומד גם מאחורי פרויקט המנהרות של חמאס ברצועה. 700 ק”מ של מנהור קיים היום ברצועה על פי ההערכות. דף הוא שדחף ועודד את חפירת המנהרות על מנת להכין את חמאס ליום בו ישראל תפלוש לעזה להילחם עם חמאס.
לפני המלחמה הנוכחית הכירו אותו רק בני משפחתו וקבוצה קטנה מחמאס, ורובם בשלב מסוים לא ידעו היכן האיש. זה נשאר כך עד שצה”ל פרסמה את תמונתו לציבור בסוף השנה שעברה, והתמונה הזו הפכה למספר 4 שלו. הראשון מבוגר מאוד ומראה בחור צעיר, השני הוא רעול פנים, השלישי הוא תמונה של הצל שלו, והרביעי ליד אדם במקום ציבורי עם שיער אפור, זקן בהיר ועין אחת , במצב רגוע.
הוא שמר על סודיות רבה בכל תנועותיו, עד כדי כך שכאשר אמו נפטרה בינואר 2011, לא היה ידוע אז אם השתתף בהלווייתה או לא. נאמר אז שהוא הגיע, אך איש לא הכיר אותו, ויש שאמרו כי מעולם לא הגיע מסיבות ביטחוניות. יש גם כאלה שאמרו שהוא התחפש לזקן, נפרד מאמו ואז הלך.
דף אינו משתמש במכשירים טכנולוגיים, כך נראה, והוא אינו אוהב להופיע בציבור, הוא ממעט להוציא הודעות קוליות, בתחילת המלחמה פרסם חמאס הקלטה נדירה של דף המכריז על תחילת “שיטפון אל-אקצא”.
שמו האמיתי של רב המרצחים של חמאס הוא: מוחמד דיאב איברהים אל-מסרי, והכינוי שלו הוא אל-דייף. הוא נולד ב-1965 למשפחת פליטים פלסטינים מהעיירה אל-קוביבה, שהתיישבה במחנה ח’אן יונס בדרום רצועת עזה. מוחמד גדל במשפחה ענייה מאוד, ונאלץ לעזוב את בית הספר באופן זמני כדי לפרנס את משפחתו. הוא עבד עם אביו בטוויה ובריפוד, ולאחר מכן הקים חוות עופות קטנה ועבד כנהג לפני שהחל להיות מבוקש על ידי ישראל.
הוא נעצר על ידי ישראל ב-1989, ושהה 16 חודשים בבתי הכלא של ישראל, עצור ללא משפט, באשמת עבודה במנגנון הצבאי של התנועה. לאחר שחרור דף מהכלא, הוא ואחרים החלו להקים את הזרוע הצבאית של חמאס – גדודי אל-קסאם. במהלך שנות ה-90 פיקח והשתתף באינספור מבצעים נגד ישראל.
במאי 2000 הוא נעצר שוב על ידי מנגנוני הביטחון של הרשות הפלסטינית, לבקשת ישראל שיחסיה עם הרשות היו מתקדמים וטובים באותם ימים, והוא נעצר במסגרת הבנות.
בשנת 2002 הוא קיבל את הפיקוד על אל-קסאם לאחר חיסולו של המפקד העליון שלו, סלאח שחאדה, באותה שנה הוא נפצע כאשר רכבו הותקף מהאוויר, והוא טופל במקום לא ידוע על ידי בכיר חמאס, עבד אל-עזיז אל-רנטיסי (שחוסל ב-2004), שהיה רופא.
לפני שהישראלים מצאו את תמונתו במחשב שאותר במהלך התמרון ברצועת עזה, גורמים ישראלים סברו כי דף מרותק לכיסא ואיבד את אחת מעיניו. הוא לא מסוגל להנהיג את חמאס, ואז הם גילו שהוא “הונה אותם”.
”לו יהי לו יהי אנא לו יהי כל שנבקש לו יהי”
לו יהי שבאמת הוא מת לו יהי!
כן יאבדו
אתם מבינים מה קורה כשמפטמים מחבלים בכלא ואחר כך משחררים בכל מיני עיסקאות? הכי פשוט ובטוח לחסל!