1.
האליה והקוץ:
נתניהו השיק את הקמפיין, אבל יחד איתו מוסס את קו ההגנה בוועדת החקירה
היה ברור שזה יגיע, כולם חיכו לראות את זה, כולם המתינו לשמוע את זה, וכצפוי – השבוע זה סוף סוף הגיע.
לאורך החודשים האחרונים, היה ברור שנתניהו לא מתכוון ללכת לשום מקום והוא רק בודק את השטח ומכין את הקמפיין האפשרי אותו הוא יציג ואיתו הוא ירוץ. השאלה לא היתה האם יהיה לו קמפיין אלא איזה קמפיין יהיה לו. והשאלה הזאת היתה מסקרנת ביותר.
את קלף ‘מר ביטחון’ הוא איבד כבר בבת אחת בבוקר שמחת תורה, את קלף הסמן הימני החזק הוא איבד לאט לאט לאורך חודשי סערת הרפורמה המשפטית, כשהלחץ מהרחוב וממערכת המשפט הכריע את הכף וגנז את הרפורמה באופן סופי, על אף שבמסדרונות הימין עדיין אפשר לשמוע מדי פעם לחישות נאיביות של כמה תמימים שעדיין חולמים להחזיר את הנושא לסדר היום.
נתניהו הבין גם שבבחירות הבאות הוא לא יוכל לדבר על “ממשלת ימין על מלא”. הניסוי הזה יצא לפועל פעם אחת, כמעט בעל כרחו, כזכור, וגם הוא כמובן לא צלח. מדיניות הימין האמיתית לא מומשה מעולם. ולכן השאלה מה יהיה הקמפיין הבא של נתניהו, הפכה למסקרנת ביותר.
והשבוע, בצהרי יום רביעי, אי שם בבנין גדול בגבעת רם בירושלים, זה קרה. הקמפיין הושק, ויריית הפתיחה של מערכת הבחירות נורתה לחלל האוויר – אם אפשר להשתמש במטאפורה כזו בעיצומה של מלחמה.
האופוזיציה זימנה דיון 40 חתימות כדי לאלץ את ראש הממשלה להיות במליאה וזאת במטרה לתקוף אותו ולהציב בפניו את דרישת מטה משפחות החטופים, שלא לנסוע בשבוע הבא לוושינגטון לפני שיש עסקה חתומה כפי שארה”ב מציגה ולוחצת.
ראש האופוזיציה לפיד היטיב להתפייט בעומדו על הדוכן, ואמר כי “יש אנשים שאומרים שאתה צריך להודיע בנאום בקונגרס שאתה מקבל את עסקת החטופים. אם לא תעשה את זה, אל תיסע לוושינגטון. אל תסע לנאום במזגן של וושינגטון, כשהחטופים מתים מחנק במנהרות בעזה. בישיבת הממשלה האחרונה, לא אמרתם מילה על החטופים. שעתיים דיברתם רק על ההסתה נגדך”.
נתניהו מצידו כאילו רק חיכה לרגע הזה, ואז כשהגיע תורו לעלות לדוכן להשיב, הוא פתח בנאום בחירות כתוב היטב, מסוגנן ומנוסח בקפידה עם כל המסרים המדויקים. הוא פתח כמובן במסרים הקבועים על מטרות המלחמה אבל אז עבר לדבר ישירות ובעקיפין על חיסולו לכאורה של מוחמד דף ועל העובדה שככל שהלחץ הצבאי גדול יותר, כך חמאס נאלץ להתפשר יותר ולסגת מדרישותיו.
את משפט המחץ נתן נתניהו בשיאה של הדרמה, כשהמליאה כולה כבר היתה בליל של צעקות. “אל מול לחצים עצומים מבית ומחוץ, גם מארה”ב”, הוא אמר בפאתוס, “התעקשתי לא להפסיק את המלחמה. לעמוד על הדרישות שלנו, להקשיב לחיילים הגיבורים שלנו, למפקדים המצוינים שלנו, להמשיך בלחץ בזמן שרבים בבית הזה, באולפנים ולשעברים – כולם הסבירו שאי אפשר לנצח את החמאס”.
דבריו נבלעו כמובן ברעש הגדול ובתסכול המתפרץ במליאה, אבל כעת, אחרי שהרעש נמוג, כדאי לזקק את המילים הללו ולהבין בדיוק מה עומד להיות הקמפיין של נתניהו: רבים בבית הזה, באולפנים ולשעברים, כולם הסבירו שאי אפשר לנצח את החמאס, אבל אני התעקשתי, מול לחצים עצומים מבית ומחוץ.
אלה הדברים ואלה המשפטים, זה הסיפור וזה המסר. נתניהו יצא לדרך, עוד לפני שהממשלה החליטה מתי להפיל את עצמה ביודעין ובלא יודעין.
ההצגה במליאה היתה מושלמת. האופוזיציה לא הצליחה להציג עמדה אחת מוצקה וקוהרנטית מול הנאום המושלם של נתניהו. לפיד צעק עליו שהוא מתקרבן סתם בגלל ההסתה נגדו, ובאותה נשימה הציב דרישה לחתום על עסקה בכל מחיר – טענה שנדרסה בין רגע תחת טענתו הנגדית של נתניהו.
מי שהקשיב למהומה במליאה מתחילתה ועד סופה כולל קריאות הביניים המגוונות, הבין שנתניהו כמו נתניהו, היטיב להקדים את כולם ועשה את הצעד הפוליטי הראשון ומרחיק הלכת שלו. כולם דיברו על עסקה, הוא דיבר על ניצחון. מסר מושלם גם ללפיד משמאלו וגם לבן גביר מימינו.
בשבועות הקרובים, סביר להניח שנתניהו ימשיך עם המסר הזה וישקף אותו לציבור כמה שיותר. ההישג בהפצצת הבית בו שהה מוחמד דף וחוסל סגנו הבכיר, הוא זריקת עידוד עצומה והוא הוכחה מבחינתו לכך שנאומיו החוזרים ונשנים עומדים לבסוף במבחן המציאות.
המסרים שנשמע ממנו יהיו שאם באמת היו שומעים ל”אולפנים” ול”לשעברים” (מילים שכדאי להתרגל אליהן כי עוד נשמע אותן הרבה בעתיד הקרוב), הרי שהמלחמה כבר היתה מסתיימת מזמן באמצעות עסקת כניעה לחמאס, שהיתה מחזירה רק חלק מהחטופים, וכעת ידיה של מדינת ישראל כבולות מלפעול בעניינם של השאר. אם לא הוא היה מנהל את הסיטואציה, הרי שגלנץ ואיזנקוט היו מזמן נותנים לסינוואר את כל מה שהוא רוצה ולזקן הדמנטי מהבית הלבן את כל מה שהוא מבקש. רק בגלל שנתניהו הוא העומד בראש ומנווט את המערכה, המלחמה עדיין נמשכת וחמאס הולך ונסדק.
הקמפיין הזה מושלם. הוא נבנה היטב, ונראה שהושקעה בו מחשבה עמוקה. כעת מעניין לעבור לניחוש הבא, שמן הסתם גם עליו נקבל תשובה בשבועות הבאים, כפי שהתשובה שקיבלנו השבוע היתה צפויה.
השאלה המסקרנת עכשיו, היא מה יעשה נתניהו עם הקמפיין הזה כשתסתיים המלחמה ותקום ועדת חקירה. עד היום, קו ההגנה המסתמן של נתניהו הוא שלא סיפרו לו, שלא עדכנו אותו, שהוא סמך על אנשי המקצוע והמודיעין שהעריכו שחמאס מורתע ושמזוודות הכסף לחמאס זה בכלל רעיון של בכירי הביון.
אבל כעת כשהקמפיין המדובר יהיה כולו בנוי באופן של מנהיג יחיד שיודע לעמוד מול הלחצים ושרק הוא מנווט ומחליט בניגוד לעמדת כל המומחים ויועצי הקונספציה, השאלה שתישאל היא איפה היית עד היום. הרי ממה נפשך: אם תמיד שלטת ככה במערכת, זה אומר שגם ההחלטות שהובילו למלחמה הן שלך ובאחריותך. ואם אין לך שליטה על המערכת, למה אתה מייחס לעצמך את ניהול המלחמה כרגע? רק עכשיו למדת לקחת את המושכות? היכן היית עד היום?
ככל שנתניהו ידגיש בקמפיין שלו את העובדה שהוא שולט, מנווט ועומד בלחצים, כך הוא יתקשה יותר להסביר את קו ההגנה הזה מול ועדת חקירה עתידית. אחריות ושליטה של ראש ממשלה צריכה להיות קולקטיבית. אם אתה השולט, איפה היית עד היום. אי אפשר להתנער מכל אחריות לכל מה שהתרחש עד השביעי באוקטובר, ולספר לעם שמהשביעי באוקטובר רק אתה המנהיג הכל יכול.
מענין יהיה לראות כיצד נתניהו יפרק גם את המכשול הזה, וגם כאן זו לא שאלה של האם אלא של איך. די ברור שהוא חושב גם על הנקודה הזאת ומכין את האליבי. לא בטוח שהוא כבר מצא, יתכן שכדרכו הוא פועל בשיטת הפרוסות, שלב אחר שלב להתקדם ואחר כך לחשוב הלאה, אבל ברור שגם לזה הוא ימצא פתרון. העיקר שקמפיין כבר יש. עשרה חודשים קשים ומדממים לא הצליחו לשבור לו את מרץ נעוריו והרגליו. גם בעיצומה של המלחמה הקשה ביותר, הוא מוכיח לכולם שבפוליטיקה הוא כבר שכח את מה שהם עוד לא למדו.
2.
תמונת מצב עגומה:
המפגש בין בנט לליברמן סיפר יותר את מה שאין בו מאשר את מה שיש בו
אחד מתחביביהם של כתבים פוליטיים, הוא לרחרח ברחבי בנין הכנסת ולראות מי נפגש עם מי, מי מדבר עם מי ואלו חיבורים מעניינים מתחוללים מאחורי עדשות מצלמות הבנין, שרובו מצולם ומשודר לכל אורך שעות פעילותו.
לפעמים מגדילים לעשות צלמים ועיתונאים שמקבלים לידיהם תמונה שצולמה באקראי באיזה בית קפה או מקום כזה או אחר, בו נראים מסתודדים שני אנשים שהחיבור ביניהם לא מובן מאליו. בדרך כלל לתמונות כאלה יש ניחוח של מסתורין, כאילו משהו מעניין מתבשל. אבל לא כולם זוכרים, שמי שבאמת רוצה לקיים מגעים עם יריב פוליטי או שותף פוטנציאלי לעתיד, יודע היטב איך לעשות זאת בלי שהתמונה תיחשף.
הטכנולוגיה של ימינו מאפשרת לאנשים לדבר ביניהם בחשאיות גם בלי לשבת יחד בבית קפה. מאז יוני הדואר הופיעו בחיינו עוד אי אלו המצאות ופטנטים מעניינים המאפשרים לבני אדם לתקשר זה עם זה בלי להיחשף בפומבי. כך שאם תמונה כזאת מתפרסמת, זה סימן שהשניים הללו החליטו לשבת במקום ציבורי ולקחת את ה”סיכון” שיראו אותם ויצלמו אותם. כך הם ירוויחו את הספין התורן המבוקש.
אבל התמונה שהתפרסה השבוע, השיגה את כל שיאי המבוכה הקיימים בתמונות כגון אלו. כשדובריהם של בנט וליברמן הפיצו תמונה של פגישה כאילו אקראית וכאילו מקרית באיזה בית קפה תל אביבי, הם לא שמו לב כמה המעשה הזה מביך.
התמונה היתה מהונדסת היטב, מבוימת היטב, ברורה וחדה וממש לא כזו שצולמה כאילו באקראי על ידי אלמוני שהרים לרגע את המצלמה כדי לצלם. אבל זה עוד מילא. מה שיותר מביך, זו המשמעות האמיתית של התמונה, שבעצם צועקת: אנחנו תקועים, אין לנו מה לעשות חוץ מלביים ספינים חובבניים.
ראש המוסד לשעבר יוסי כהן כבר אמר השבוע כי הוא לא מתכוון יותר להיות חלק מהמשחק. הוא הבין שאין היתכנות למפלגת ימין גדולה חדשה, בעיקר בגלל המריבות של מי בראש. ליברמן ובנט יתקוטטו עד זוב דם, ולא יתנו זה לזה את ההובלה. כך שכן נהג בחכמה והשאיר אותם לבד.
כעת הם מבינים שאופציה אחרת אין להם. בנט יכול לנסות לחזור לפוליטיקה, אבל אין לו קהל מצביעים שהוא יכול לבנות עליו, ולא בטוח שיש לו מה למכור. ליברמן מחזיק בכוחו הקיים, אבל ליבול שלו אין קונים בממשלה שנתניהו יעמוד בראשה או בממשלת שמאל שלא תצליח לקום כל כך מהר.
המהלך היחיד שיש לשניים הללו לעשות כרגע זה לתאם זמן בו הם יושבים ומזמינים צלם, כדי לשדר כאילו דברים מתרחשים, כאילו מהלכים זזים. אבל גם הם עצמם אולי לא זוכרים לרגע שהציבור לא טיפש, והוא מבין שתמונה כזאת היא העדות המביכה ביותר למצבם הירוד, ואולי אפשר ואף רצוי היה לוותר עליה.
3.
צידה לדרך:
את נסיעתו של נתניהו לוושינגטון תלווה מועקה גדולה שהכינו לו הח”כים שלו השבוע במליאה
בעוד שנתניהו עסוק בהכנות לנסיעה לוושינגטון בשבוע הבא, הכינה לו הכנסת הפתעה פחות נעימה, וקידמה הצעת חוק שמאגפת אותו מימין.
בהצבעה שהתקיימה בשעת לילה מאוחרת של יום רביעי, אישרה הכנסת ברוב גדול ובתמיכת קואליציה ואופוזיציה יחד, הצעה הצהרתית לפיה כנסת ישראל מתנגדת להקמת מדינה פלשתינית בין הים לירדן. את ההצעה יזם זאב אלקין, והצטרפו אליה שמחה רוטמן וח”כים נוספים.
האבסורד היה, שרוב הנואמים בדיון על ההצעה הציגו עמדה ימנית מוצהרת דווקא בנושא בו נתניהו מתפאר כאחד מהצלחותיו. בראיה שלו, הוא זה שמנע ממדינה פלשתינית לקום לאורך השנים, וכך הוא מתכוון לעשות גם עכשיו, כשארה”ב תלחץ להגיע להפסקת אש בעזה ולאחריה להסדרה עם סעודיה, שמשמעותה היא הסכמה למדינה פלשתינית כדרישת הסעודים.
אין דבר שיותר מקומם את נתניהו מאשר שח”כים מהקואליציה שלו חוברים לח”כים שהיו פעם בקואליציה שלו וביחד הם מפיקים מצג כאילו הם אלה ששומרים על נתניהו שלא יעשה דברים מסוכנים. מבחינתו זה בלתי נסלח, בפרט שזה נעשה כמה ימים לפני יציאתו לוושינגטון.
הנסיעה של נתניהו בשבוע הבא כרוכה גם כך בקשיים רבים. עצם הנאום שלו בפני הקונגרס הוא מעשה שלא מתקבל בעין טובה בעיני הממשל. גם הפגישה שלו עם ביידן מוטלת בספק, וגם אם היא תתקיים, היא תהיה טעונה ומתוחה. לבית הלבן יש דרישות מאוד ברורות מה הוא רוצה לראות במזרח התיכון, ולכוורת של ביידן אין הרבה סבלנות, בהתחשב בקשיים שהם עצמם נתונים בהם עם מצבו הגופני והקוגנטיבי של המנהיג שלהם.
הנסיעה אמורה להתבצע לראשונה במטוס ‘כנף ציון’ שנבנה בהשקעה של מאות מיליונים. בימים כתיקונם זו היתה אמורה להיות נסיעת השקה חגיגית, אבל בישראל כמו בישראל, למרות ההשקעה העצומה והארוכה – הקשיים והכשלים לא מפסיקים לצוץ: רק ברגע האחרון התברר שהמטוס לא יכול להגיע לארה”ב כשהוא בתפוסה מלאה, וכאילו לא די בכך, בטיסת האימונים שהוא ביצע השבוע לוושינגטון נפער לא פחות ולא יותר מאשר סדק בשמשה הקדמית של הטייס. מדינת חלם במיטבה.
בתוך בליל המבוכות הללו, נתניהו לא ממש היה צריך שגם הכנסת תעשה לו את הפוטש הזה ותעמיד אותו במבוכה הפוליטית הזאת. אבל ההצעה עברה בכל זאת ואושרה ברוב גדול, ורק הח”כים הערבים התנגדו לה.
כשנתניהו ימריא איכשהו בתחילת השבוע לארה”ב, תלווה אותו המועקה הזאת, כשהוא מבין שלמרות המאמץ והקמפיין שהוא בונה, עלולות להירקם בריתות חדשות מחוץ לליכוד. את הפרצה הזאת הוא יהיה חייב לסגור, לפני או אחרי הביקור בבית הלבן, אם הוא רוצה שהקמפיין שהוא בנה בעמל יהיה איכשהו אפקטיבי.
הטור פורסם במוסף ‘יתד השבוע’ מבית יתד נאמן
לתגובות: [email protected]
כל הכתבות עוסקות כמעט רק בנתניהו. לקח על עצמו לעשות דוקטורט בניתוח אופי של נתניהו כל שבוע מזוית אחרת.