עשבים שוטים / דעה

אתמול לפנות בוקר זכיתי להגיע לציונו הקדוש של יהושע בן נון, בין רבבות עמך ישראל, בכפר חארס (“תמנת חרס” בתנ”ך) בשומרון, אשר נפתח לתפילה באבטחה מיוחדת.

לצערי לא הצלחתי להגיע עד הציון, מתברר כי הצבא סגר את כל המבואות, ולפי השמועות ששמעתי במקום (לא ראיתי ולא בדקתי), היה זה משום שבין אלפי המתפללים היו גם נערים אשר פעלו כנגד הוראות הצבא ונכנסו למקומות שסומנו כאין כניסה, היו גם שמועות על נערים שהתגרו באוכלוסיה המקומית והזיקו לרכוש הכפר.

מלבד כך שמדובר בכפר עם אוכלוסייה עויינת, כזה שמכל בית בכל רגע יכול לצאת מחבל ולפגוע במי שעבר לידו, והסיכון המטורף של הנערים על חייהם, ועל חלילה חיי הוריהם שעלולים להיהרס ברגע של אסון, מדובר לנסיעות הללו בפרט ולמפעל ההתיישבות בכללותו.

עדות אישית: לפני כחודשיים נכנסתי באירוע דומה לציון הקדוש, ואז ראיתי במו עיני כיצד, לצד אלפים ואולי יותר של מתפללים רגועים ממושמעים וקדושים, יש גם כמה נערים בודדים, אשר נהגו בברוטליות וניסו לפגוע בכל רכוש שהיה בדרכם, בין ציבורי ובין פרטי. ניסיתי להסביר להם שאין בכך שום תועלת וכי מלבד נזקים לא יצא מכך כלום, אך הם בשלהם.

זה מצטרף למעשי אלימות בידי צעירים ביו”ש ולקיחת החוק לידיים. כמו שלשום, שכמה גרמנים (!) באו לסייע לפלסטינאים ב”מסיק הזית” שהוא שם קוד להפגנות כנגד היהודים, ותמיכה באלו שמנסים לסיים את מלאכת הוריהם וסביהם. אך איזה תועלת הגיעה מכך שיצאו נערים יהודים והיכו ופצעו אותם? האם האלימות הזו תביא פחות שפיכות דמים או יותר?

אמנם, מדובר בבודדים, עשבים שוטים בשולי המחנה, אך הם מזיקים לכולנו, וגם ספק גדול אם היו עושים זאת אילו היה גינוי חד משמעי ולא היו נתקלים בחצי חיוך מצד מבוגרים אחראים.

והתוצאות?

כזכור, לפני חמישה ימים בלבד פורסמה חוות דעת של ביהמ”ש הבינלאומי בהאג, המטיל בסכנה איומה את כל מפעל ההתיישבות על חצי מיליון תושביו, ביניהם כמעט מאתיים אלף חרדים.

אין ספק כי השופטים פועלים ממניעים אנטישמיים מובהקים, ועשיו אינו זקוק לשום סיבה על מנת לשנוא את יעקב, אך אחד התירוצים המרכזיים שלהם בנימוקי חוות הדעת, הייתה האלימות כביכול של מתנחלים כלפי האוכלוסייה המקומית.

נכון, כל אחד יודע שמדובר במקרים בודדים וקלים, אחת למיליון מול מה שהם עושים לנו, ואעפי”כ אין צורך לתת לאויבינו את הנשק הזה בידיים, לא ייתכן שכל צעיר עם כיפה, שחורה או סרוגה, יוכל לחורר את הספינה כרצונו.

חובה לגנות כל אירוע מזיק ביותר מהסוג הזה.