בן גביר, שומע? הר הבית לא בידינו / דעה

הצהרתו של השר בן גביר אתמול כי יהודים יוכלו להתפלל בהר הבית, הייתה מיותרת לחלוטין וצריך תפילות שלא תביא נזקים, תועלת היא וודאי לא תביא, בפרט כאשר היא מתפרסמת שעות בטרם נאומו ההיסטורי של ראש הממשלה בארה”ב.

מבלי להיכנס לשאלת העלייה להר הבית, עדיין אפשר לעשות זאת באמצעות אי אכיפה שקטה וכיוצא באלו. לא ברור איזו מטרה רצה כבוד השר להשיג בהצהרה שהינה סדין אדום לכל מוסלמי באשר הוא.

אתמול כתבנו כאן נגד העשבים השוטים, נערים משולי השוליים של ההתיישבות, כולל החרדים שבהם, שגורמים לנזקים באמצעות האלימות בה הם נוקטים. התגובות הרבות, יחד עם ההצהרה הזו של מר בן גביר, מחייבות לחדד את המסר.

ובכן, אין ספק כי כולנו חשים אהדה רבה מאוד למיישבי הארץ, חלקנו אף מהווים חלק ממפעל ההתיישבות האדיר הזה. אין גם ספק כי מסירות נפש היא מעלה שיש להעריכה ולהעריצה, והדבר כולל גם את הצעירים המסורים שהולכים לתפוס גבעות ביו”ש, כל גבעה כזו מעמיקה את האחיזה היהודית בארץ ישראל.

יחד עם זאת, אנו כיהודים האמונים על השלחן ערוך, יודעים להבחין בין מסירות נפש חיובית שיש לשבחה, לבין מסירות נפש מטורפת שאינה מביאה כל תועלת, ולפעמים אף מזיקה.

התארחתי שבתות רבות בחברון, אי אפשר שלא להעריך יהודים שהלכו לגור שם בין הערבים, אך אין זה אומר שצריך להעריך גם אבנים שנזרקות על האוכלוסיה המקומית.

הנקמה ואף התקיפה מראש לצרכי הרתעה היא לעיתים צורך השעה, אך כאשר יש מצד אחד צבא במקום עם נשק דרוך, ומצד שני אנרכיסטים מכל העולם עם מצלמות ביד, אין כל טעם וכל היגיון בכך.

הוא הדין לאלימות שנקטו נערים בכפר חארס, אלימות לה הייתי עד. איזה תועלת צומחת מכך ששוברים צינור מים, או מרוקנים תכולה של שקי מלט על הכביש? מי נהנה מכך שמנפצים חלונות לתושבים מקומיים, והאם זה מוריד או מעלה את מפלס השנאה הקיים ממילא?

לפני חודשיים כשבקרתי בכפר חארס, ראיתי התקהלות גדולה של מתפללים בכיכר הסמוכה לציון הקדוש. מתברר כי הפלסטינאים הקימו שם אנדרטה משיש של מציבות עם הרבה מלל. עם הכמה מילים שזכורות לי בערבית, הצלחתי לזהות שמדובר בהמנון הפלסטינאי (אגב, שיר נורא שמהלל את המתאבדים, במקום לדבר על תיקווה כמו כל ההמנונים בעולם), נערים חרדים זרקו על האנדרטה לכלוכים ובוץ, מבלי לחשוב מה יעשו התושבים כשיקומו בבוקר ויראו את ההשחתה של ההמנון הלאומי, עד לרגע זה איני מצליח להבין את ההפקרות הזו.

כך הוא גם בעניין הר הבית, אלא שהפעם זה לא נערים אלא כבוד השר לביטחון לאומי בכבוד ובעצמו, שכאשר יש לנו מאה מיליון מטורפים איסלאמיים שמנסים לחסלנו, ועוד איזה מיליארד מסביב שיושבים בשקט בינתיים, הדבר הנכון ביותר זה להודיע כי יהודים יוכלו להתפלל רשמית בהר הבית, ולא רק במלמול כפי שהם עושים זאת היום. מי שיודע איך בנוי המח של פראי האדם, מבין את הנפיצות של הדבר, בן גביר יודע ומבין היטיב. למרות ההערכה שיש לנו כלפיו, כאדם שמביא את העצמה היהודית בלי כחל ושרק, עדיין אי אפשר להבין את הדווקא הזה.

המחלוקת בין הבן-גבירים לבין החרדים, היא המשך של אותה מחלוקת שבגינה צמנו אתמול ונצום עוד שלושה שבועות, אנחנו ביבנה וחכמיה של רבי יוחנן בן זכאי ולא בסיקריקים של אבא סיקרא.