חברת הסקרים דיירקט של שלמה פילבר, עם טור פרשנות מרתקת.
“הסקרים של סוף השבוע הזה מספרים לכאורה על שגרה. בסקר שלנו בחדשות עכשיו 14 מאתמול היו רק שינויים מינוריים, אבל בניתוחי העומק אנחנו מזהים שינויי מגמה ואופק דרמטיים אחרי שנה וחצי דרמטית לא פחות.
האינדיקטורים שלנו מזהים היפוך מגמה. הממשלה שעמדה תחת מתקפות וזעזועים מיום הקמתה, צלחה אותם בשן ועין ויצאה מהם מחוזקת, בעוד באופוזיציה אנחנו רואים לראשונה בלבול, חוסר כיוון ומחלוקות על הדרך.
אתמול ננעל מושב הקיץ, שהיה אמור לסיים את ימיה של הכנסת ה-25. החל מחודש ינואר נעשה מאמץ חובק עולם, ממחלקת המדינה והבית הלבן, דרך החרמה בינלאומית של נתניהו וניסיון להפוך אותו לפושע מלחמה, ועד לניסיונות לפרק את הקואליציה ולסכסך בין נתניהו לבני בריתו.
כך מצאה את עצמה מחלקת המדינה מטילה חרם וסנקציות על תושבי גבעות זניחים באיו”ש, בניסיונות לתקוע טריז בין סמוטריץ’ ובן גביר לנתניהו. באגף אחר גויסו האחים לנשק, התנועה לאיכות השלטון, בג”ץ והייעוץ המשפטי לממשלה כדי להחזיר תוך כדי מלחמה את סוגיית גיוס החרדים, בכדי לאיים ולפתות את החרדים לפרוש מהממשלה.
לבסוף התברר כי צה”ל לא זקוק ולא רוצה יותר מ-10% מבעלי הפטור, מה שלא ממש הסיט את גנץ ואייזנקוט מלחבור למהלך ששיאו יהיה פרישה מהממשלה בטיימינג המדויק – יום הגשת חוק הגיוס והדיונים בבג”ץ – כל זאת במטרה לתת עוד מכה שתגרום למגדל הקלפים להתמוטט. אפילו חברי הכנסת דן אילוז ואלי דלאל שאיש לא הכיר הפכו ליעד לגיטימי, יחד עם עוד 4-5 מועמדים לפרישה מהליכוד, בכדי לייצר אי אמון בממשלה.
אולם כמו בפרק סיום מפתיע, כל התוכניות השתבשו: בחודש האחרון ישראל חיסלה את רמטכ”ל חמאס והפציצה לראשונה בתימן, הנשיא ביידן קרס סופית, טראמפ כמעט הצטרף לקנדי, סינוואר מראה סימני שבירה, ונתניהו נתן השבוע כנראה את נאום חייו בפני הקונגרס האמריקאי. הקואליציה כך נראה צולחת את כל המשברים הללו ויוצאת מהם מגובשת ובטוחה יותר, ונתניהו מזנק אתמול בהתאמה לראשות הממשלה ל-48%, קרוב לשיא שלו שעמד על 50% ערב בחירות נובמבר 2022.
בגוש האופוזיציה מסתמנת תמונת ראי הפוכה לחלוטין: כפי שהתרענו, פרישת גנץ הייתה טעות אנושה עבורו שגרמה לגנץ לראשונה זה זמן רב לאבד את ההובלה של הגוש ולדמם מנדטים לליברמן, ועוד הרבה מנדטים שעוברים וחוזרים בין המפלגות. אחרי הצלילה של גנץ בהתאמה ובמנדטים, שלושת המפלגות בגוש מתייצבות סביב קו ה-14 מנדטים ונוצר קרב תלת ראשי של שלוש מפלגות בינוניות שאף אחת מהן אינה מנהיגה טבעית של הגוש. בניגוד לרושם שאולי נוצר, גם כניסת בנט וחיבורים שונים אינם מעבירים מנדטים מגוש הימין. הם בעיקר מסדרים מחדש את אותם 42 עד 44 מנדטים של גנץ, לפיד וליברמן.
במצב הזה כדאי לשים לב במיוחד לאותם 5-6 מנדטים של אנשי ימין הנמצאים כיום בגוש האופוזיציה – אבל ליבם והאידאולוגיה שלהם עם חבריהם בגוש הימין: הם מאמינים ותומכים ב”ניצחון המוחלט” בעזה ומול החיזבאללה, הם מתנגדים לעסקת חטופים שתכלול נסיגה מרצועת עזה, והם אינם תומכים בגיוס כל החרדים אלא רק בהסכמות ובפשרה. הם הצביעו בעבר לכחלון, לבנט, לסער ולגנץ, חלקם הצביעו לליכוד בבחירות האחרונות ושברו את התיקו, אבל התחרטו מהר מאוד אחרי הבחירות וחזרו לגנץ. כיום הם נודדים לליברמן שאינו הבית הטבעי שלהם, רק מהסיבה שהם מאמינים באידאולוגיה שמציג הימין – אבל לא ביכולת של נתניהו ושל הקואליציה שלו לממש אותה.
הניצחונות הקטנים המצטברים בעזה, החזרת התמיכה של ארה”ב בישראל, הסרת האמברגו, ההתקדמות לחוק גיוס בהסכמה והרצון לאחדות השורות בקואליציה, עשויים לייצר בתוך שבועות או חודשים חזרה מדורגת ואיטית של אותם מצביעים לגוש הימין.
הראשון שעשוי לסמן את המגמה הזו יהיה גדעון סער, אם יצטרף לקבינט המלחמה”.
