ראש הממשלה: “טוב, אני פותח את הישיבה…”
שר: “אל תפתח ישיבה! הגיע הזמן להכריע!”
ראש הממשלה: “למה אתה מתכוון?”
שר נוסף: “מה זה למה הוא מתכוון, נו, באמת! דין מג’דל שאמס כדין תל אביב!”
עוד שר: “לא רק מג’דל שאמס, דין קרית שמונה כדין תל אביב!”
ועוד שרה: “ודין מנרה כדין תל אביב!”
ראש הממשלה: “הבנתי, הבנתי, אין צורך להוסיף עוד שמות!”
שר: “אתה זה שצריך לדאוג שלא יצטרפו עוד שמות!”
ראש הממשלה: “גאוני…”
עוד שר: “אבל הוא צודק…”
ראש הממשלה: “הבנתי! אוקיי, אז לפי מה שאני מבין טענתכם היא שהתגובה על קרית שמונה צריכה להיות כמו תגובה על תל אביב. איך אתם חושבים שזה יתקבל בארץ?”
שר: “הוהו, בשמחה! עם ישראל מייחל לזה!”
ראש הממשלה: “אתה בטוח?”
שר: “כולם חושבים כמוני! בוא נעשה הצבעה ותראה!”
ראש הממשלה: “אוקיי, מי בעד השוואת התגובות? מה? אני בהלם! כולם בעד?”
שר: “אתה רואה?”
ראש הממשלה: “אוקיי, בסדר גמור. אז יש לנו החלטה סוף סוף! כמה חיכיתי שהיא תגיע! אז אנחנו הכרענו היום כי התגובה על ירי על תל אביב תתמתן ותשתווה לתגובות הדרדלה הרגילות. הישיבה נעולה?”
חחחזק
לא משעשע ולא מרתיח, תיאור מפגר.
כמעט חשבתי שזה אמיתי זה מאוד דומה למציאות