בג”ץ נגד הרבנים הראשיים / דעה

עם או בלי קשר למלחמה המשתוללת סביבנו, והגדולה יותר המתרגשת עלינו מצפון במלחמה הרב זירתית, יש גם מערכה נוספת במאבק הרב זירתי בארץ פנימה, המאבק בין דת ומדינה, בעיקר בין דת בג”ץ לבין מדינה דמוקרטית שבה העם מחליט בקלפי.

היום ימלאו חודש ימים שבהם אין כאן רב ראשי, לא אשכנזי ולא ספרדי, זה אולי לא גורם לאף אחד מאיתנו לחוש בחסרונו שכן גם ככה כולנו מעדיפים לאכול מבד”צים, אך זו טעות, כי הפרק הזה נוגע ישירות לכל אחד ואחד מאיתנו, ובעיקר הוא נוגע לעם ישראל בכללותו.

תפקידיו של רב ראשי אינם רק חתונות והלוויות, הוא אינו מתוחם להופעות טקסיות, למרות שזה מה שאנחנו רואים וחושבים, על כתפיו של רב ראשי מונחת אחריות ביצועית אדירה, בעיקר בתפקידו (של אחד מהם, ברוטציה) כראש אבות בתי הדין.

בתחום זה הוא אחראי על שמירת טהרת היחוס של העם היהודי, בלי המוסד הזה לא היה כמעט שום בעל תשובה יכול להתחתן לעולם. הוא גם אחראי על כך ש90% מהעם היהודי בארץ לא אוכל נבילות ונקבר בקבר ישראל.

בקיצור המוסד הזה כרגע שומר על העם היהודי בארצו, וחשוב מאוד שיהיה לו מנהל, בדיוק כמו שהבג”ץ צריך נשיא (שאין), והמשטרה צריכה מפכ”כ (שאין) ואי אפשר להתנהל כך.

אז איך הגענו למצב הזה?

התשובה היא, כמו להרבה צרות של הציבור החרדי לאחרונה: בג”ץ.

אוניברסיטת בר אילן (מזכיר את כל אלו שמנסים “לשלב” ובסוף משת”פים נגד התורה) עתרה לבג”ץ בדרישה למינוי נשים בגוף הבוחר של הרבנים. עם הדרישה הזו יש בעייה אך לא משהו קריטי, הבעייה היא שהם ביקשו שישלבו אותן תחת הכותרת “רבנים”, וזה כבר בלתי אפשרי.

הסבר קצר למי שלא בעניינים משפטיים: הגוף הבוחר מורכב על פי חוק, בין היתר מעשרים רבנים שממונים על ידי הרבנים הראשיים, הרבנים הללו לא צריכים להיות דווקא מוסמכים לרבנות, אלא מה שמוגדר כ”גדול בתורה”.

באים החבר’ה-לייצים מגבעת שמואל וטוענים כי אשה גם יכולה להיות בגדר גדולה בתורה. וכמו כל המהרסייך גם מצליחים להביא איזה חצי מדרש מכאן ביחד עם איזה ווארט משם, וביחד “מוכיחים” כי אין בעיה שאשה תהיה רב (או “רבה”), ואם כך אין סיבה לא להכניס חמישים אחוז נשים.

הבעייתיות היא בכך שכל גדולי ישראל, ואפילו כל הרבנים מהדתי לאומי (טוב, למעט השוליים הליברליים ממש) מבינים את המשמעות של פתיחת הדלת לכינוי של רב כלפי אשה, זה יביא עלינו מאוד מהר עתירות רפורמיות שיטענו לצורך למנות רבהיות (איך כותבים את הדבר הזה?) כרבנים לגיטימיים של ערים ושכונות, ואז אפשר באמת לסגור את הרבנות ולמחוק את “היהודית” מהמדינה (את “הדמוקרטית” בג”ץ כבר מחק כשכבש את השלטון).

ושמא תאמר שאין ברירה כי זה החוק? מי שמכיר את פסק הדין יודע כי היו שם שלושה שופטים, וכמו תמיד הוכח כי אין בית משפט עליון בירושלים, אלא בית שופטים. השופט הדתי-מאוד מינץ פסק כנגד העתירה, השופטת ברק-ארז קיבלה את העתירה והשופט החילוני-מאוד עמית כמובן אימץ את העמדה החילונית. שוב, מתערב בג”ץ בגופים שלטוניים אחרים ומעקרם מתוכן, שוב מוכיח בג”ץ כי אינו ראוי לאמון הציבור הישראלי, וכי הפך כבר מזמן משופטם של יושבי הארץ למשרתם של “אדוני הארץ”.