ברקע הממתנה מורטת העצבים לקראת התגובה של לבנון ואולי אף ציר ההתנגדות המלא בראשות איראן, העורך של העיתון הלבנוני אל-אח’באר המזוהה עם חיזבאללה, איבראהים אל-אמין, כתב הבוקר (חמישי) מאמר תחת הכותרת: “ישראל חותרת לשריפה הגדולה: חזית ההתנגדות מתאחדת לתגובה גדולה”.
העורך סבור כי ישראל ביצעה טעות קשה בכך שיצרה, בחיסולים האחרונים, חזית ערבית מאוחדת. “האויב יודע שהתגובה על פשעיו בביירות בצנעא, בטהרן ובעזה ודאית, אבל התגובה עשויה שלא לענות באופן מלא על האתגר שמציב האויב בעבור כוחות ההתנגדות היום והוא האתגר שמחייב את אנשי ההתנגדות לחפש כלים חדשים להעניש אותו, כלומר לא רק לחנך אותו באמצעות מכה על היד, אלא להנחית מכות על ראשו, גם אם הדרך תוביל לכניסה למלחמה נרחבת, בידיעה שההתנגדות הבהירה לאויב כמה פעמים שאי הרצון להיכנס למלחמה כוללת אינה אומרת שהיא מסכימה לתנאים שלו ולכן נכון יותר לומר: ‘אנו לא רוצים מלחמה כוללת, אבל לא בכל מחיר'”, כתב בעיתון שתורגם במעריב.
לדבריו, “בצעד החדש שלו, האויב היה צריך לבצע טעות חמורה וגדולה, שאת תוצאותיה לא הבין כעת, שהיא לפנות מקום לרמה חדשה של תיאום בין כוחות ההתנגדות, ולעבור מהשלב של התייעצות ויישום מפורק, עד לשלב התיאום המלא, שיופיע בבירור דרך רשתות התגובות”.
“בפועל, הצפוי לגבי תוצאות ביקורו של נתניהו בוושינגטון הפך לעובדות קשות. נתניהו התנהג כאילו קיבל יותר מחופשה אחת כדי להמשיך את הטירוף בעזה. הוא ביצע פעולות של ישות שהייתה לה הרשאה לבצע פשעים נוספים כדי להשיג את מטרותיו. הוא מיהר לנצל את הקציר של ביקורו באמריקה על ידי הרחבת מעגל האש ויציאה ישירות לשריפה הגדולה. בידיעתו של האיש, הדבר מאפשר לו לגרור את “העולם החופשי” לקרב ישיר מול איראן, שכן הוא מרכז הסכנה אליו חשופה הישות הכובשת”, כתב.
“אסטרטגיית האש הגדולה דורשת קצת ערמומיות. אבל זה דורש יותר חוסר מוסר. במקרה של ישראל מופיע גם הצורך שלה בשוטים, כי לישות האויב יש הרבה מוחות רעים המסוגלים להמציא פתרונות, בדמות פעולות עקובות מדם, המחייה את הזיכרון הערבי, לגבי תורת החיסולים המתמדת באויב. רוב מה שישראל מחפשת הוא לא תגובה מציר ההתנגדות שתאפשר לה להרחיב את המלחמה, אלא תגובות שיגררו את המערב, בראשות ארצות הברית, להשתתף במלחמתה הרצויה”, הוסיף.
נראה לי שזה הזמן להתחבא במנהרות בעזה…
עם החמור הישמעאלי עשה טעות כשהתחיל מלחמה עם העם היהודי. זאת התחלת הסוף של הטומאה המוסלמית. עכשיו ייראו כל הגויים את נחת זרועו של אבינו מלכנו.