על זה יצא הקצף? הכותרת של יתד נאמן לא פחות ממדהימה / אבי מוסקוב

הייתי בטוח שאני הוזה. נדהמתי לחלוטין. המילים על הדף נראו בלתי אפשריות. קירבתי את העמוד לעיניי, הלכתי להרכיב את משקפי קריאה שאין לי. ניסיתי לצבוט את עצמי, לוודא שאיני חולם. אך לשווא – המציאות הכתה בי בעוצמה. מה שקראתי היה אמיתי, מוחשי ומטלטל מכדי להכחיש.

זה קרה אמש, מעט לאחר חצות. ראיתי את עמוד השער של את ביטאון ‘דגל התורה’ יתד נאמן – ואז, כרעם ביום בהיר, הלמה בי הכותרת הראשית עם מתקפה חסרת תקדים נגד השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר שעלה אמש להר הבית. “רומסי הר הבית, מסכנים חיי יהודים”, זעקה הכותרת. בהמשך נכתב כי “רבנים ואישי ציבור דורשים לבחון מחדש את השותפות הקואליציונית, לאור ההתנהגות המופקרת של חברי הקואליציה, חבורת בן גביר העלולה להביא חלילה להגברת שפיכות הדמים ולאור השתיקה וחוסר המעש של ראש הממשלה”.

במאמר המערכת, תחת הכותרת “דחוף, מנעולים להר הבית”, השווה ישראל פרידמן את העלייה להר הבית ל”השלכת גפרור לבאר נפט” והזהיר מפני הסלמה אזורית. הוא תקף את בן גביר באופן אישי, קרא לו “דמות קיקיונית” המסכנת חיי אדם ועוברת על איסורים חמורים. “זה לא משחק “שוטרים וגנבים” זה חיי אדם ואיסורים נוראיים”, כתב.

אמנם ברור כי לדעת רוב מוחלט של פוסקי ההלכה החרדים ישנו איסור גמור לעלות להר הבית, אך המתקפה הנ”ל והאיום על פרישה מהקואליציה בעקבות מעשיו של בן גביר – תמוהים, בלשון המעטה. בעוד שהעמדה החרדית המסורתית מתנגדת לעלייה להר הבית, הן מטעמים הלכתיים והן מטעמי ביטחון, עוצמת התגובה מופרזת בהתחשב באתגרים המשמעותיים יותר העומדים בפני הציבור החרדי. על זה יצא הקצף? זו הבעיה בממשלה?

לאורך כל החודשים האחרונים, לא נשמע איום כזה מצד דגל התורה, למרות שורת הגזירות נגד המגזר החרדי. כאשר נשלחו אלפי צווי גיוס לחרדים, לא היה איום כזה, כאשר נשללו תקציבים לעולם הכוללים והישיבות, לא היה איום כזה, כאשר ביטלו את הסבסוד למעונות לחרדים, גם לא היה איום כזה. למרות חומרתם של צעדים אלו, דגל התורה לא איימה בפרישה מהקואליציה. מדוע דווקא סוגיית העלייה להר הבית מהווה “קו אדום” עבורם? האם זו באמת הבעיה המרכזית בממשלה הנוכחית?

נציגי הציבור החרדי נבחרו לכנסת כדי לקדם נושאים מהותיים לבוחרים שלהם, כגון חוק הגיוס ותקציבים לעולם התורה. למרות חשיבותו, הר הבית אינו נושא שבגינו מאיימים בפרישה מהקואליציה, במיוחד כשישנן סיבות משמעותיות יותר לשקול צעד כזה.

האם ייתכן שהמפלגות החרדיות מנסות להסיט את תשומת הלב מהכישלון בנושא חוק הגיוס וסוגיות דומות על ידי מתיחת ביקורת על השר בן גביר? יש לציין בכנות: בן גביר מהווה מטרה נוחה עבור המפלגות החרדיות. אך האם יש תועלת ממשית בהתקפות אלו? האם לא עדיף להתמקד בפתרון הבעיות המהותיות במקום להפנות אצבע מאשימה.

כאשר הנציגים החרדים תוקפים בצורה כזו את בן גביר, הם רק מחזקים אותו בקלפי. זה עושה רק טוב לבייס של יו”ר עוצמה יהודית, שתומך ברובו המוחלט בעלייה להר הבית. אז גם יש צורך “מובהק” לדבר על נושאים אחרים – רק לא חוק הגיוס – זה לא מצדיק מתקפה שכזו.

ח”כ משה גפני אמר אמש: “הפגיעה בקדושת הר הבית ובסטטוס קוו לא מעניינת את השר בן גביר שהולך נגד גדולי ישראל והרבנים הראשיים לדורותיהם. הנזק שהוא גורם לעם היהודי הוא גדול מנשוא והוא גורם גם לשנאת חינם ביום חורבן בית המקדש. אנחנו נצטרך לבדוק אצל רבותינו האם אנחנו יכולים להיות שותפים איתו ונבהיר זאת גם לראש הממשלה”.

גפני לא התנסח בצורה חריפה כל כך על חוק הגיוס והתקציבים. רק כאשר מדובר בבן גביר יצא לפתע הקצף. יתרה מזאת, הסיבה שהמפלגות החרדיות לא פורשות כעת מהממשלה למרות שאין לחרדים שום הישגים, מלבד ביטול המס על השתייה המתוקה והכלים החד פעמיים, היא בשל העובדה הפשוטה שאין לחרדים מה לעשות בחוץ. ממשלה הבאה עשויה להיות ממשלת שמאל על מלא, שהגזרות כעת יהיו כאין וכאפס לעומת מה שיקרה בתרחיש כזה.

אם כן איפוא, מדוע לצאת באיומי סרק? למה זה טוב? סתם ללבות אש, ועוד יום אחרי תשעה באב? יש כל כך הרבה נושאים שבאמת שייכים לציבור החרדי – שעליהם יש לצאת עם כותרות בומבסטיות. הר הבית הוא לא אחד מהם, בשלב הזה.