בין פסיקת בג”ץ לערבים לפסילת זכיית החרדים בחריש / עו”ד נתן רוזנבלט

בשבוע שעבר כתבתי כאן על האפליות של מכרזי מחיר למשתכן, שמיועדים לחסום חרדים וערבים (סליחה מבני דודנו שמזכירים אותנו תמיד ביחד, כפי שנראה בהמשך, האפליה כלפינו היא פי כמה וכמה), ובין היתר כתבתי כי במכרז בעפולה לפני כמה שנים (לא של מחיר למשתכן) כל הזוכים היו ערבים.

למחרת הפרסום קבלתי כרגיל תגובות רבות, יש דורשים לשבח ויש להיפך, העיקר שדורשים משהו, החלטתי לחרוג ממנהגי, ולהעלות כאן מייל אחד, חריף במיוחד, שהגיע למערכת, (אגב, כדאי תמיד להעיר לכותב ולא לרוץ לעורך, למלמד ולא למנהל, למוכר בחנות ולא לבוס וכדו’ – קצת בין אדם לחבירו) וזאת עקב הסיפור המדהים שעומד מאחורי זה, וגם הלקח שנלמד לפני הבחירות, להזכירנו היכן אנחנו חיים. זה יהיה קצת ארוך אבל שווה קריאה.

להלן המייל ב”העתק הדבק” כפי שקבלתי מהעורך (אני מקבל את המיילים בלי השמות, שנותרים במערכת) “העו”ד נתן רוזנבלט יש לו אינטרס נגד עפולה (הדבר ידוע זה מכבר ואתם יכולים לברר את זה) ולכן הוא רושם שיש מכרז של מחיר למשתכן בעפולה שזכו בו כולו ערבים – זה שקר מוחלט!!! 1. אי אפשר הרי לדעת מי באמת זכה. 2. עובדתית זה לא נכון. 3. יש לו השקעות בפריפריות אחרות והוא מעוניין להפנות את הציבור לשם ולכן הוא מלכלך על עפולה!!! אנו מבקשים שתסדרו את העניין כדי שזה לא יגיע לרמה תקשורתית בלאגנים וכו’….(כל המרכאות, סימני קריאה והאיומים במקור – נ.ר.)”

לפני שניכנס לסיפור עצמו, רק התייחסות קצרה לדברים כלפיי: עפולה היא התיישבות שהצליחה יותר מכולם ומהווה דוגמא והשראה לכולם, כולל נוף הגליל שהתחילו עכשיו באיכלוס מהיר בלב העיר בחסות קהילת עפולה הסמוכה, אני אוהב מאוד את הקהילה שנוסדה בעיקר ע”י ידי”נ הרב אליעזר יוטקובסקי (ויזניץ הגיעו אח”כ), ואף עזרתי לה וסייעתי לה, ללא קבלת תמורה כלשהי, ככל יכולתי כל אימת שהתאפשר לי.

כאן המקום להעיר כי הגישה שלפיה לא כדאי לכתוב על זיהום האויר במפרץ חיפה או על הערבים בעכו, כי זה מזיק להתיישבות, ראוי לה שתעבור מהעולם, העולם לא גוילם ואי אפשר בשנת תשפ”ב להסתיר נתונים מהציבור, אלף בית באמון בסיסי זה לדבר גם על החסרונות, מקסימום אפשר להוסיף כמה מילים מדוע החסרונות מתאפסים מול היתרונות.

ולגבי ההשקעות שיש לי כביכול בפריפריות אחרות, הריני מגלה גילוי נאות כי אין לי כל אינטרס כלכלי במיקום כלשהו בארץ, ולצערי אינני מרוויח או אמור להרוויח שקל אחד מכל הפעילות שהיא לאורך כל השנים. לדעתי די בכך, וניגש לסיפור עצמו, כי הוא מה שחשוב ולא אני עם האינטרסים שאין לי.

***

בקיץ תשע”ה פרסם רמ”י (רשות מקרקעי ישראל – הגוף שאחראי מטעם המדינה) מכרז לבניית 45 בתים צמודי קרקע בשכונת עפולה הצעירה, למכרז ניגשו אזרחים רבים כאנשים פרטיים, אך משנפתחו המעטפות התברר כי כל הזוכים נושאים שמות פרטיים כמו מוחמד וסולימן, במקרה גם שמות המשפחה שלהם דומים, ועוד מקרה מדהים: כל הארבעים וחמישה היו מאוגדים בשלוש קבוצות (מישהו אמר חמולות?) וכיוונו ברוח הקודש לאותו סכום מדויק באחת הקבוצות הציעו כולם סך 255,555 ש”ח לכל הצעה, כמובן שהם עמדו על כך כי מדובר בצירוף מקרים ולא חלילה בתאום מכרזים, דבר האסור על פי חוק.

המפסידים (היהודים) הוכו בהלם מהתוצאות ופנו לוועדת המכרזים על מנת לפסול את הזכייה הערבית, אך הוועדה החליטה להותיר את הזכייה. לאחר מכן נערך שימוע לזוכים, והם הודו בפה מלא כי שני אזרחים ערביים ארגנו את רוב הקונים (שהם במקרה קרובי משפחה שלהם, ממש במקרה) ומילאו עבורם את הטפסים, באחת הקבוצות הגדיל המנהל לעשות, וכל הערבויות הבנקאיות הוצאו מתוך חשבון הבנק הפרטי שלו, למרות זאת החליטה הוועדה להותיר את ההחלטה הקודמת המזכה את הקבוצות הערביות, על כנה “בהיעדר הוכחות לגורם מארגן”.

המפסידים היהודים לא נואשו ופנו לבית המשפט לעניינים מנהליים, וטענו כי הוועדה התעלמה מהארגון של הקבוצות הערביות, וכן טענו לפגמים טכניים רבים מידי שנפלו במכרז, ביהמ”ש קיבל את העתירה והורה על פסילת המכרז, וזאת לאחר שנוכח לראות כיצד התנהלה המסחרה בפועל, כאשר לאיש אין ספק כי מדובר בתאום מחירים.

עכשיו הגיע תורם של הערבים לא להתייאש והם ערערו לביהמ”ש העליון, שם בד”כ הם זוכים לאוזן קשבת במיוחד (ואנחנו לאוזן אטומה במיוחד, נו שוין, גלות), לטענתם, יש לפסול את החלטת ביהמ”ש המחוזי, היות ומטרת העתירה היא לא משום שהם תאמו מכרזים באופן אסור, אלא משום שהם ערבים. אגב, אם טענה זו הייתה מתקבלת, היה אפשר לפטור את רוב העתירות נגדנו, תמיד תמיד מי שעותר נגד היידישקייט היו או אנשים שלא קשורים לסיפור כלל אלא לשנאת ישראל, או אנשים שרצו להרוויח מזה משהו. אבל לגבינו לא יטענו כך לעולם, וכל העותר כנגד החרדים נעשה ראש.

הרכב השופטים בראשות השופטת ענת ברון (שמאלנית בפסיקותיה, למרות ששיכלה את בנה בכורה הי”ד בפיגוע נורא, לך תבין ראש של שופטי בג”ץ) הבינו שאינם יכולים להתעלם מההודאות הברורות ובפרט מהעובדה שבקבוצה אחת הוצאו כל הערבויות מחשבון של אדם אחד בעל עניין. ולכן החליטו לפסול רק את ההצעות הספציפיות הללו, בעוד כל שאר ההצעות הערביות נותרו על כנן, למרות הודאות מפורשות על תיאום העמדות לקראת המכרז. בימה”ש פורס על עשרות עמודים את ההבדל הדק שבין תכנון לגיטימי לבין תכסיסנות אסורה, פלפול ארוך וחסר תוכן במקום להגיד את האמת, כי ביהמ”ש העליון הוא מקום מפלטם של כל ערביי תבל, שבד”כ יקבלו בו תמיכה וסעד, בניגוד כמובן לחרדים.

אם הנושא מצלצל לכם ואתם לא מצליחים להיזכר מאיפה, אתם לא טועים: רק שנתיים וחצי קודם לכן קרה אחד האסונות הגדולים של הדיור החרדי: שלילת כ-5000 משפחות חרדיות מהציבור החרדי מכל אפשרות להתגורר בעיר חריש, שתוכננה, הותאמה, הוכנה, ושווקה, במיוחד לציבור החרדי (לא מתוך דאגה חלילה, אלא כדי לפתור את הבעיה החרדית, שלא יזלגו למקומות מעורבים) כאשר התירוץ היה תיאום שנעשה לכאורה בין קבוצות הרכישה השונות. מי שהחליטה – בהחלטה תקדימית שלא היה כמוה לפניה ולאחריה – על פסילת הציבור החרדי ומתן העיר בחינם לטייקונים חילוניים, הייתה אותה ועדה שעכשיו החליטה שלא לפסול את הערבים מאותה סיבה בדיוק. כנראה כדי לתרץ את האפליה לעין השמש, הקדימו חברי הוועדה להאריך בהבדל שבין מגישים פרטיים שטבעי הדבר (אני כמשפטן לא מכיר כזה כלל) שהמציעים יחליפו ביניהם מידע, בעוד שכאשר חברות עושות כך זה תאום מכרז פסול (אגב, קבוצות הרכישה בחריש גם לא היו חברות כלכליות אלא איגוד של הרבה פרטיים, אבל את מי מעניינות העובדות) כלומר, אותה פעולה, כשהערבים עושים אותה זה “החלפת מידע” וכשהחרדים עושים חצי מזה, זה “תאום מכרז”. ה”פלגינן” הזה מזכיר לנו את התקשורת הישראלית כל אימת שמוזכר ראה”מ, משום מה אצל ביבי הם הקפידו להזכיר “ראש ממשלת המעבר”. העברית משתנה לפי הצורך, וכך גם החוק כנראה.