אין בושה: בנט הפסיק לפתע להדליף מהקבינט ועכשיו רוצה לעזוב / טור דעה

שלושה אקזיטים עשה נפתלי בנט בחייו האישיים, בטרם הכניסה למים העכורים בפוליטיקה, וניסיון אקזיט אחד במערכת הפוליטית.

בחיים האישיים ובעולם הכלכלי זה הלך לו לא רע, אבל בחיים הציבוריים, איכשהו זה תפס אותו לא ממש בהצלחה יתירה. למען האמת, האקזיט הצליח – ומראש מפלגה עם שישה מנדטים בלבד, הוא מונה לראש ממשלה – אבל החולה מת (פוליטית כמובן) ובנט מחפש להימלט מהספינה שאותה שיקע בים.

מאז שבנט נכנס לפוליטיקה הוא היה חדור מטרה ועשה הכל כדי להשיג את מבוקשו, לא נותן לשום מניעה להפריע לו בדרך. זה קרה כשנתניהו החליט למנוע את כניסתו לקואליציה עם מפלגות הימין-חרדים ב-2013, ובסופו של דבר היו”ר הצעיר של הבית היהודי לימד אותו פרק או שניים בפוליטיקה, בעזרת ברית האחים עם לפיד. זה קרה גם כשהוא כבר נפלט מהכנסת עם הימין החדש וחזר כשר ביטחון בראשות ימינה, והשיא הפוליטי היה כשזיגזג בין ימין לשמאל וחבר לרע”מ וללפיד והקים את ממשלת כל חלומותיו (להלן: כסא, כבוד, מאבטחים ושררה).

אבל מאז שהתברר שהאקזיט הזה נכשל, נפתלי פשוט נעדר. האיש שהיה אמון על הדלפות מדיוני הקבינט, כאילו נדם. קולו לא נשמע, גם בזמן שהוא לא שוהה בין חופשות טראנס-אטלנטיות וגם בעיצומם של ימים גורליים בעסקאות כמו איראן וחיזבאללה.

למי שלא יודע, נפתלי בנט הוא לא עוד אזרח מן המניין. על פי החוק במדינת ישראל, הוא מוגדר כראש ממשלה חליפי ומחזיק תיק איראן, שנתפר לפי מידותיו בבגדי המלך החדשים. אלא שמאז שפמליית האבטחה עזבה את המבצר ברעננה, בנט מרבה לפקוד יעדים אטרקטיביים בחו”ל, ומעדיף להעביר את הזמן הרחק מעיני התקשורת.

מעת לעת הוא לא מתאפק, מגיח לרגע קט מספק כותרת למחצה, וחוזר למחילה בה הוא מסתתר עד שהבוחרים ימצאו בעצמם מחילה על מעשהו הפוליטי. הפעם הייתה זו הכותרת אודות הרצון שלו לפרוש מתפקידו כראש הממשלה החליפי מיד עם השבעת הכנסת הבאה.

בנט מבין דבר או שניים בפוליטיקה והפרישה המתוכננת שלו אינה נובעת מכך שהוא החליט לחסוך כסף למשלם המיסים הישראלי, גם לא מפני שהבין את הטעות הפוליטית שלו. אם הוא אכן יעשה זאת, זה נובע רק מכך שהאינטרס האישי שלו כעת הוא להעדיף משהו אחר על פני ישיבה בממשלה בה הוא מתפקד כניצב בדרג ג’.

בנט יודע גם יודע שפרישה שלו, בטרם תוקם ממשלת מעבר או בטרם יושג רוב לימין או לשמאל, משמעותה פירוז של כל ערכי הימין שעוד נותרו בממשלה, והם ממש לא רבים. אבל לבנט זה לא אכפת. מבחינתו התפקיד עשה את שלו, ועכשיו התפקיד והווטו יכולים ללכת.

מבחינת המדינה ומבחינת מצביעי ימינה, בימים אלו בנט אמור להיות שקוע עד מעל ראשו בסוגיות הרות גורל עבור אזרחי ישראל, אבל הוא מתעסק בסוגיות הנוגעות לסידורי פרנסה ליום שאחרי. מבחינתו, היום שאחרי הוא לא רק אחרי פיזור הכנסת, אלא כבר מעכשיו ואם כך, למה לו להתעסק בסוגיית הווטו שדורשת איילת שקד, כצעדים בוני אמון בפוליטיקה?! למה לו להתעסק בבלימת הסכמי אוסלו בגרסה המחודשת ובעצירת ויתורים מפליגים בקרב על ההסכם הימי, אם הוא יכול פשוט לפרוש ולהותיר מערכת שתיתן לו עוד אזכור ליום או יומיים?!

אם הוא היה נשאר בתפקיד, מבלי לדבר פעמיים ביום על פרישה, אולי הוא היה יכול לדאוג לקיומם של הבטחותיו מהעבר, אבל אחרי שהוא הפר כל כך הרבה הבטחות, מה זה עבורו להפר עוד הבטחה שהממשלה הזו תהיה פריטטית ולא יעשו שום דבר שנוגד את עמדתו המדינית, ללא הסכמתו.

בסופו של דבר, בנט הוא אינטרסנט וכעת האינטרס שלו הוא להיעלם ואם לשם כך צריך לפרוש, הוא יעשה זאת. המתקפות והדיבורים נגדו לא הסיגו אותו מהקמת קואליציה עם רע”מ, ואין סיבה שיסיגו אותו עכשיו מפרישה, שתוביל את לפיד לתפקיד כראש ממשלה יחיד.

את הבושה בנט איבד בעת שהממשלה הנוכחית הוקמה, כך שעכשיו אין סיכוי שבושה כלשהי תעצור את בנט מתכניותיו ותבהיר לו שעל אף רצונו, הוא עדיין ראש ממשלה (חליפי אמנם) כאן ויש לו לא מעט חובות. כי ככה זה. התפקיד עשה את שלו, עכשיו התפקיד יכול ללכת.