בשבוע האחרון יצא שבאופן אקראי התמודדתי עם הטרגדיה החברתית הקשה ביותר של הציבור החרדי משלושה זוויות שונות, המסקנה היוצאת משלושתן נותנת להבין את הכתובת לפתרון, או חלילה להאשמה. כפי שהרחבתי להסביר במאמרי הקודם בנושא, סוגיית אי קבלת צעירים חרדים למוסדות החינוך אינה בעיה של הציבור הספרדי, היא בעיה של כולנו ותפקידנו להביא לסיומה.

1.

שוב רוטט הטלפון, על הצג מספר לא מוכר, לאחר שעניתי הבנתי שהנושא הנדון מאוד מוכר. על הקו, בשיחת ועידה, שתי אימהות כואבות שבנותיהן יושבות בבית כבר שלושה חודשים ללא מסגרת, לאחר שלא התקבלו לסמינר שחפצו בו. האימהות ביקשו שאעלה שוב את הסוגייה לבמה הציבורית לאחר שהנושא הכואב שלהן נעלם מסדר היום.

אי אפשר לדון הורים שנמצאים במצב כזה שלבטח משפיע על כל ביתם שבנו בעמל רב ובדמעות, וודאי שלא לשפוט אותם על סירובם להכניס את בתם לסמינר שהעירייה ייעדה להן, סמינר שלדעתם ייפגע בעתידם הרוחני של בתם החסודה. ובכול אופן הקשתי עליהן: “אתן יודעות להתארגן באופן מרשים למאבק משפטי ותקשורתי, בנותיכן איכותיות ללא ספק, מדוע שלא תנתבו את יכולות הארגון הללו להקמת סמינר? הרי מדובר בקרוב ל30 בנות שרובן איכותיות מאוד, זה גודל של כיתה גדולה יחסית לפתיחה”.

התשובה שקיבלתי הותירה אותי בהלם מוחלט, “הכנו תוכנית מפורטת להקמת סמינר, כולל צוות וירידה לפרטים, אך דחו אותנו ולא אישרו לנו את התקציב לכך, הם רוצים שנלך לסמינר שהם קבעו לנו, סמינר שלא מתאים לרמתנו הרוחנית”, אמרה האמא הפעילה. ניסיתי להבין מי הגורם שמונע את התאגדות ההורים לפתרון מתבקש כל כך ואלה הפנו את האצבע לש”ס ולעיריית ירושלים.

2.

הזווית השנייה בה פגשתי בתופעה נותנת תקווה לשינוי אמיתי, היה זה בהמשך השבוע כשנחשפתי ל’איגוד עמלי תורה’, יוזמה מהפכנית של קבוצת אברכים ירושלמים שכבר פרצה את גבולות עיר הקודש ומסמנת מהפכה היסטורית בנושא הכואב עליו אנו דנים.

האברכים הבינו שהפתרון היחיד למצוקת החינוך יהיה על ידי הקמת קהילות ומוסדות איכותיים לבני עדות המזרח ויצאו לפעולה. בתוך שנים בודדות איגוד עמלי התורה הקים וסייע למעל 70 קהילות אברכים בכל רחבי הארץ, ובמסגרת הפעילות נפתחו כ-20 מוסדות חינוך, כשהמגמה היא התרחבות תמידית של המפעל האדיר.

בפעילות המרשימה של ה’איגוד’ אינה מסתיימת בהקמת קהילה בלבד, ראשי הארגון הקימו תשתית מקיפה שהפכה לאבן שואבת לקהילות תורניות. כך מוציא האיגוד חומרי הסברה לאלפי החברים בקהילות וכתב עת תורני שמהווה מדורת שבט רוחנית לציבור האיכותי.

ההבנה כי הפתרון אינו נמצא בהאשמות ובכייה על מר גורלם, אלא ביצירה והקמת מוסדות איכות, נותנת תיקווה רבה לציבור החרדי כולו. ייתכן שהימים להם קיוונו, בו כל צעיר ילך למוסד ראוי ומתאים לו בלי שהמוצא העדתי יתערב בעולמו הרוחני, קרובים מתמיד.

3.

הזווית השלישית אליה נחשפתי הייתה באותה פגישה, אך מעט פחות חיובית. היה זה כאשר הבנתי את ההתמודדויות שעוברים אותם אברכים מול הרשויות שלמעשה לא ממש מבינים את גודל החשיבות שלהם, או חמור מכך, מבינים וחוששים משינוי המצב הקיים.

ראשי הארגון הציגו לי איך מנהלי אגפים בעיריית ירושלים מחמירים עם מוסדותיהם ביחס למוסדות אחרים ומונעים מהם תקנים. לקיחת משאבים ממוסד שהוקם אך לפני כמה שנים, זהו צעד משמעותי שעלול לפגוע קשות בהמשך התפתחותו, כשמדובר במספר מוסדות שקמו במקביל המכה אנושה הרבה יותר ואף מאיימת לסגור את המפעל ההיסטורי.

“כמות הזמן שאנו נדרשים להשקיע בקשיים בירוקרטיים מאיימת על המוסדות שלנו”, שח בפניי בכיר בארגון תוך שהוא מסנן בצער שהחודש לראשונה מאז הוקמו המוסדות הוא לא חילק משכורות בזמן. “נציגי ש”ס עזרו לנו הרבה ואני מודה להם על כך כל העת, אך כעת אנחנו במצוקה, שמגיעה רק בגלל התנהלות העירייה, כעת זה הזמן שאנחנו חייבים שהנציגים יידאגו שנקבל תקציבים כמו כולם, אנו לא מבקשים חלילה את מה שלא מגיע לנו”, מסכם הבכיר ב’איגוד’.

***

כואב לשמוע שפתרונות אפשריים לסוגייה הכואבת נופלים בסופו של דבר בגלל מחסור בתקציב, במיוחד כשאלה תקציבים הניתנים לכל המוסדות הוותיקים. לא הגיוני שמוסדות המביאים בשורה היסטורית ליהדות החרדית נאלצים להתמודד עם בירוקרטיה שהייתה אמורה להיות מטופלת על ידי נציגי הציבור.

תנועת ש”ס הוקמה בראש ובראשונה כדי לתת מענה לאפליה שחוו בני עדות המזרח. הצעה של הורים לבנות שסרבו לקבלן לסמינר להקים מוסד כזה הייתה צריכה להיות מאומצת על ידי ראשי המפלגה. שלילת תקציבים ממסדות איכות שקמים בעמל רב אמורה להעמיד את ראשי ש”ס על הרגלים – אלה המטרות שלשמם הם נבחרו וזה זכות הקיום של המפלגה.

ש”ס שמרימה על נס את הדאגה והחזקת עולם התורה הספרדי, צריכה להתגייס ברגע הקריטי למטרה הזו בדיוק. המהפכה בירושלים אינה עוד סיוע למספר מוסדות בודדים שהוקמו, זאת מהפכה שתפתח ותשמר את עצמאות עולם התורה הספרדי.

אין ספק שנציגי ש”ס שמחים לעזור, אך בימים שהעיסוק בתנועה עוסק בתפקידים שימלאו בממשלה הקרובה, ראוי להזכיר להם מדוע הוקמה התנועה ומה הייתה דרישת גדולי ישראל שהנהיגו אותה לאורך השנים, דרישה אותה מילאו בהצלחה רבה. נראה שהמהפכה שמתחוללת בשנים האחרונות מביאה עמה צרכים שרק נציגי ש”ס יכולים לספק. כך, תפקידה ההיסטורי של ש”ס מגיע לשיא והופך להיות קריטי, לתשומת לב הנציגים היקרים.

יותר מ-20 נערות יושבות בביתן כי לא שובצו לסמינר – המציאות שלנו / יעקב בנדה