לפני כשנה וחצי הוקמה ממשלת בנט-לפיד-עבאס.
עצם הקמתה עוררה עניין רב, מכיוון שאחרי הרבה שנים, לראשונה, היה אפשר לומר, שהולכת למשול פה ‘ממשלת שמאל’ כמעט לגמרי. גם כיוון שהייתה זאת הממשלה הראשונה בתולדות המדינה בה חברה גם מפלגה ערבית מובהקת, וגם כי היה בה איזה אלמנט קטן של גניבת קולות.
בימין רעשו, ובשמאל שקטו.
שלושת האלמנטים האלו לא גרמו לרוב העיתונאים בתקשורת המיינסטרים לגעוש, אבל בימין, בטח בימין המובהק, רעש וגעש.
כמה מרבני הציונות הדתית אז, פרסמו מכתב מתנגד לממשלה העומדת לקום, שוב מהסיבות שנאמרו, וקרא ‘לעשות הכל’ על מנת לדאוג שממשלה הזאת תיפול. כך נאמר בסוף המכתב.
ואז געשה התקשורת, רעשו עיתונאים. למה התכוונו ב’הכל’? השמה מסיתים הם, חלילה ל’מרי אזרחי’? אולי ‘מלחמת אזרחים’? או שמא שוב קוראים הם (כמו שקראו ליגאל עמיר אז) לרצח ראש הממשלה?
הרבנים מיהרו להגיב. חברים, הגזמתם לגמרי. הוצאתם מילים מהקשרם, לא קראנו ל’רצח’ חלילה אף פעם, לא למלחמה וגם לא ל’מרי אזרחי’.
אבל העיתונאים, לא שקטו. העיתונאי נתן זהבי, הסביר, שאין בתירוציהם מאומה, כיוון שהרי דבר ידוע הוא, כשמשפחות פשע, רוצות לאיים על מישהו בחייו, הם מרססות על ביתו כתובות כמו ‘אלוקים ישלם לכם’, ברמז הברור: אנחנו הולכים להרוג אותכם. ובמילים אחרות: הרבנים לא קוראים באופן מילולי לרצח, אלא פשוט מרמזים בבירור.
זה אמנם קונספירציה, אבל זה מה שאמר אז זהבי.
אם נעצום עיניים לרגע ונפתח אותם שנה וחצי אחרי, נתקשה להאמין.
עוד לפני שקמה הממשלה, מאות עורכי דין, ראשי רשויות, אנשי הייטק, בעלי חברות ועוד, הוציאו מכתב נגד הממשלה.
סמוטריץ’ אז אמר, והוא די צדק, שהמכתבים הרבים האלו מוכיחים עד כמה רבה עבודתם. אם כל כך הרבה בכירים במדינת ישראל מתנגדים לממשלה לפני שהיא קמה, רק בגלל שהיא ימין מלא, כנראה שיש באמת איזה שהיא אליטה שלטונית.
הון שלטון, אבל מהכיוון ההפוך. נלחם בשלטון.
ואם לא די בכך, כשיריב לוין הציג את תוכניתו, זאת המקרבת את ישראל לרבים מאומות המערב, וחבית הנפץ התפוצצה סופית. זה לא שזה מוזר. להפך, התחושה היא שהיא תמיד הייתה צריכה להתפוצץ וכל הזמן מישהו עצר אותה, כיבה את הנצרה בשנייה האחרונה.
אבל הפעם היא כאילו, סופסוף מממשת את עצמה, ומביעה את דעתה הפוליטית אחת ולתמיד. הון, שלטון, עולם של שמאל.
זוהי האליטה הישראלית.
ובזה אחר זה, אלה שתיעבו את הקריאות ל’לעשות הכל’ כפי שהם פירשו זאת, עולים ומתחדדים בקרב הציבור.
כשיאיר גולן קרא ל’מרי אזרחי’ הייתה מן שתיקה בשמאל, אולי של הלם, אולי של משהו אחר, מי יודע.
אבל ככל שעבר הזמן יאיר כבר לא היה היחיד. בכירים מפורסמים נשמעו שוב, קוראים ל’מרי אזרחי’, לעזיבת הארץ, להוצאת הכספים מהבנקים ולהפיכה שלטונית.
ואולי כדי להוכיח, באו אלה שמעל לכל שיח פוליטי, כביכול, והודיעו את התנגדותם החריפה לרפורמת לוין. נשיאת בית המשפט העליון, אולי התפקיד הממלכתי ביותר, הביעה דעה פוליטית ברורה וחדה, מעל לבימת כנסים, משל הייתה אשת מכירות או פוליטיקאית מן השורה, או פשוט, משפטנית ישראלית.
ואם נשחזר את ההיסטוריה הלא רחוקה, אם זה לא עצוב, זה די מצחיק.
כי כשאלוף במילואים קורא לרצח ראש הממשלה, מדין רודף, אז קשה להרפות מהפעם האחרונה שנרצח ראש ממשלה בישראל מאותה הסיבה. רק אז, לא היה מי שהסית בצורה כזו, אף על פי ההאשמות האין סופיות.
ושוב, זה אותם אנשים שלפני שנה וחצי התנפלו על הרבנים באיזה רמז שהם ראו, ב’צריך לעשות הכל’. וקריאה לרצח ראש הממשלה עוברת בגרון בשקט.
בואו נקרא אח לאח, להוריד ווליום, לאחות קרעים, לחבר בין אחים ולא למלחמת אחים.
ולדעתי האחריות פה היא לא רק עלינו, האזרחים, היא גם ובעיקר, לאנשי ציבור ופוליטיקאים משמאל וכן, גם מימין.
כי אחים אנחנו.
כן? מישהו שם מוכן ‘לעשות מחווה’ ראשונה ולבטל איזו הפגנת מוצ”ש?? (מעניין, ששבת הם אינם יודעים מהי, מוצ”ש דווקא כן….).