מדוע מתגעגע נתניהו למשברים הקואליציוניים? / יוסף טיקוצ’ינסקי

1.
שלווה סוערת
נתניהו שמח לשוב לרצף המשברים הפוליטיים הרגועים, כאלה שהוא מכיר ויודע לשלוט בהם

ההתחממות היחסית במזג האוויר מביאה בכנפיה טעם מתוק של געגוע, של כמיהה לימי שגרה, שגרה ברוכה ושלווה, אבל לא שגרה קיצית מהסוג שאנחנו מכירים אלא שגרה טובה ובטוחה יותר: שגרת המשברים המוכרים.

אחרי כמה חודשים קשים ובלתי צפויים של מחאות ענק וכאוס אדיר ברחובות ישראל סביב הרפורמה המשפטית, נתניהו צמא למעט שגרה, לשגרת המשברים שהוא מכיר, המשברים הרגילים בהם הוא מתמצא ואותם הוא יודע לנהל, משברים פוליטיים מהזן הישן, הוותיק והידוע, בלי הפתעות ובלי דרמות מיותרות. וכשזה הגיע סוף סוף, הוא מסתער על זה כעת בכל הכח.

בעוד כשבוע וחצי תסתיים פגרת הכנסת ויתחיל כנס הקיץ. נתניהו הבטיח שהרפורמה המשפטית תושהה עד אחרי הפגרה אבל כפי הנראה הרפורמה תמשיך לחכות עד אחרי כיבוי השריפה הבוערת יותר, העברת תקציב המדינה וחוק ההסדרים האמורה להסתיים על פי חוק עד סוף מאי בעוד פחות מששה שבועות, פרק זמן קצר יחסית לפרויקט מורכב כזה.

הבונוס השמן שמגיע עם סערת תקציב הוא המשברים הפוליטיים, הוויכוחים והספינים הקבועים המתחוללים סביבו, ולזה נתניהו מתגעגע. אלו המשברים שהוא רגיל אליהם, הוא זה שיודע לייצר אותם, לנווט אותם, לשלוט בהם ולכוון באמצעותם את המערכת בדיוק לאינטרסים שלו, להשתמש בהם כדי להשיג את מה שהוא זקוק לו.

כל ויכוח וכל משבר המתחולל בעיקר בתוך הקואליציה סביב התקציב, שווה ועדיף עשרת מונים מהמשברים המתחוללים מול האופוזיציה סביב הרפורמה המשפטית. נתניהו מוכן לתת הרבה מאוד כדי שהעיסוק הציבורי יהיה בתקציב ומשבריו, העיקר שנושא הרפורמה יירד כמה שיותר מסדר היום, עד כמה שניתן.

וזה מתחיל במשבר הישן – חדש עם גלנט. בנושא שר הביטחון נתניהו עדיין לא אמר את מילתו האחרונה, הוא התפייס איתו מהשפה ולחוץ לצורך הטיפול בהסלמה הביטחונית הדרמטית שהתחוללה בחג הפסח אבל נתניהו ובעיקר סביבתו הקרובה לא שוכחים ולא סולחים כל כך מהר למי שהשפיל אותם בצורה כזאת, כמו שעשה גלנט במחטף תקשורתי כשראש הממשלה היה בחו”ל. כעת יש לנתניהו את כל הסיבות לכוון את התותחים הראשונים של משבר התקציב לכיוון משרד הביטחון, ליירט את המטרה המרכזית ואז לעשות שימוש גם בהדף וברסיסים שיעופו משם.

המטרה המרכזית היא לעזור לגלנט לעלות על הבריקדות שהוא טיפס עליהן ולעודד אותו להתבצר בעמדותיו ובדרישותיו לתקציבים מנופחים למערכת הביטחון. ככל שהמצב הביטחוני המתוח יימשך, וככל שהקואליציה תעסוק בפסקת התגברות והסדרי מעמד בני הישיבות, גלנט יגביר גם את הדרישות הנגדיות עבור הצבא והמהלך יעורר עליו כעס גדול מצד שרים אחרים ובעיקר מצד האוצר. נתניהו יישב מהצד ויחכך ידיים בהנאה.

המטרה הזאת משתלבת עם מטרת המשנה, לעודד את המשבר סביב חוק הגיוס ודרישות המפלגות החרדיות. משברים כאלה מייצרים הרבה רעש והם כבר מעסיקים את רוב מהדורות החדשות והנה הושגה לה המטרה הראשונה, כנס הקיץ ייפתח בשבוע הבא עם עוד נושאים בוערים מלבד הרפורמה, אין כמו משבר טוב עם החרדים כדי לייצר טראפיק תקשורתי. את הפתרונות אפשר למצוא כבר אחר כך, נתניהו מומחה בזה.

את התותחים הבאים יכוון נתניהו לציונות הדתית, לסמוטריץ’ ובן גביר, גם הדרישות שלהם לא יעברו בצורה חלקה ובמקביל לכל זה תהיה גם אכזבה בתוך הליכוד כשרוב השרים לא יקבלו באמת את מה שהם רצו וציפו לקבל בתקציב המדינה.

המרמור הזה ישתלב באופן מושלם עם המתיחות הפנימית הקיימת שם גם כך, סערת הרפורמה הפכה את שר המשפטים יריב לוין ליקיר מצביעי הליכוד וליקיר מצביעי הימין כולו, כשהגן על הרפורמה בחירוף נפש יותר מנתניהו עצמו שניסה ועדיין מנסה להתנער ממנה. באופן טבעי, התחזקות כזו במעמד ציבורי גוררת קנאה ומחדד את המחנאות במפלגה ולרבים יש בטן מלאה על לוין ועל נתניהו גם יחד.

כעת ככל הנראה מסתמן שינוי מסוים במגמה. נתניהו עצמו אם ירצה באמת להתפשר בנושא הרפורמה הוא יצטרך לעמוד פנים אל פנים מול יריב לוין שלא יוותר לו. על פי פרסום בחדשות 12, נתניהו מתכוון למנות את השרה מאי גולן לקונסולית בניו יורק, בין היתר כדי לפרק את מחנה יריב לוין בתוך הליכוד ולהקל על עצמו את ההתמודדות בנושא הרפורמה, כשזו תגיע. באם הפרסום נכון הרי שנתניהו ימצא לא מעט נשמות טובות בליכוד שיעזרו לו ברצון ובחדווה ליירט את לוין ולכל זה תהיה השפעה רבה על התנהלות תהליך תקציב המדינה.

נתניהו לא נבהל מרצף המשברים הזה אלא להיפך, הוא מעודד אותם ומייצר אותם במו ידיו. מדהים לראות בכל פעם מחדש כיצד נתניהו פועל באותה צורה מסורתית, קבועה וצפויה כל כך. כבר לפני הקמת הממשלה הוא השתדל לנפח בלונים שיתפוצצו לאורך הקדנציה כדי לייצר לו הזדמנויות ותחנות יציאה מהממשלה וזה בדיוק מה שקורה גם עכשיו.

נתניהו לא יכול לשמור על שגרה שקטה בממשלה שלו, בפרט לא בממשלת ימין על מלא שאינה לרוחו ואין לו את מי להאשים בחוסר ההישגים שלה. שגרת משברים היא לחם חוקו, התמרון הזה כבר הפך לחלק ממנו. הוא מתמרן באיזון עדין מאוד, מייצר את המשברים מצד אחד אבל שומר עליהם מהצד השני שלא ייצאו משליטה ועכשיו יותר מתמיד הוא זקוק לזה כמו אוויר לנשימה.

מעל כל זה, מרחפים הסקרים המתחדשים חדשים לבקרים וצופים את קריסת גוש הימין ועלייתו המטאורית של גנץ. לסקרים הללו אין כמובן שום משמעות מעשית, הם לא מייצגים שום מגמה אמיתית שתבוא לידי ביטוי בקלפי, מה גם שהממשלה לא תיפול כל כך מהר. אבל יש בהם כמה מטרות. האופוזיציה משתמשת בהם כדי להוכיח את חוסר הלגיטימיות של הממשלה בטענה שרוב העם כבר לא מאחוריה, ובנוסף היא מנסה לייצר לחץ וספינים לפיהם נתניהו צריך למצוא דרך כלשהי להכניס את גנץ לממשלה אולי אפילו על חשבון בן גביר וסמוטריץ’.

התגובה הטבעית והראשונה לדבר כזה היא: זה בחיים לא יקרה. גנץ כבר נבגד על ידי נתניהו שלא קיים לו את הרוטציה ולכן לא ייכנס איתו שוב לממשלה, לליכוד ולימין אין שום רצון ושום ענין להכניס את גנץ, הממשלה בינתיים חיה ומתפקדת יפה מאוד בלעדיו, ובקיצור מהלך כזה לא יקרה בעתיד הקרוב. אבל לשני הצדדים יש ענין לשמור על הספין הזה באוויר, שיישאר בסביבה ואפילו בגובה נמוך. ככל שהזמן יחלוף יגבר גם הסיכוי שיהיה בו שימוש.

באופן פרדוקסלי, גם נתניהו זקוק לספין הזה. הוא משתמש בסקרים כקלף מיקוח וכשוט מאיים מול יריביו בתוך הקואליציה, כל סקר כזה מזכיר לכולם שבאופן תאורטי יש להם מה להפסיד, המקום שלהם לא מובן מאליו ויתכן שאפילו יכול להיות להם מחליף. הסקרים הללו והספינים שהם מייצרים, מסייעים לנתניהו לשמור על הבָּלַנְס העדין של שגרת המשברים שלו.

התקשורת קופצת על כל משבר כזה ושמחה בכל כותרת ססגונית ודרמטית, וכאלה לא חסר ברוך השם בתקופה כזאת, יש בשפע מכל סוג ובכל יום. גם הסקרים תופסים להם נפח נכבד במהדורות וכל זה מייצר קיץ חם ולוהט במערכת הפוליטית. ומהצד יושב נתניהו מחייך, לזה בדיוק הוא התגעגע, מבחינתו שרק יימשך ככה וכמה שיותר, העיקר אל תזכירו לו שיש רפורמה שמחכה לו בצד.

2.
תכנית המגירה המאיימת
נתניהו לא רוצה את הרפורמה ואינו זקוק לה, היא הפכה לפרויקט אישי של לוין ומפלגות הימין

לצד סערת תקציב המדינה, הימין שמימין לליכוד והימין שבתוך הליכוד לא מתכוונים לעשות לנתניהו חיים קלים בנושא הרפורמה. בדיוק כמו שהפגנות השמאל לא מתכוונות ללכת לשום מקום, כך גם הימין דורש מנתניהו ומהממשלה לקיים את ההבטחה ולהעביר את הרפורמה, לפחות ברובה וכל פשרה בנושא הזה תגבה מחיר יקר מאוד בקלפי.

בחוד החנית של הרפורמה עומד עדיין יריב לוין, שהשבוע התפרסמו בשמו ציטוטים לפיהם הוא טען כי הרפורמה היא עיסוקו היחיד ועל זה הוא שם את כל האנרגיה והזמן שלו. מדובר באמירה מורכבת לכשעצמה, שר משפטים במדינת ישראל אמור להיות אחד האנשים העסוקים והעמוסים בממשלה, עבודת משרד המשפטים מקיפה קשת רחבה של נושאים שדורשים טיפול יומיומי ואינטנסיבי גם מצד השר עצמו.

לשם כך, לוין דרש מנתניהו כבר לפני זמן רב לקבל את דרישתו של דודי אמסלם ולמנות אותו לשר נוסף במשרד המשפטים. כוונתו היתה להעביר לידי אמסלם את כל הנושאים בהם נדרש שר משפטים לטפל וכך הוא אישית יהיה פנוי לקדם את הרפורמה המשפטית. אבל אמסלם מצידו לא מיהר להסכים, הוא לא רצה להיות גלגל רזרבי במשרד, אמסלם היה מעוניין לקחת חלק פעיל ודומיננטי ברפורמה החשובה ולהיכנס גם הוא לספרי ההיסטוריה, אין שום סיבה שהוא יבוא לסייע ללוין בעבודה השחורה בעוד שלוין יהיה זה שיגזור את הקופון ולכן מינוי אמסלם התעכב במשך שבועות ארוכים.

מצד שני, נתניהו עצמו לא רוצה את הרפורמה ובוודאי שלא בגרסתה המלאה, הוא גם לא זקוק לה באופן אישי, רק השבוע עדכנה הפרקליטות כי יתכן ומשפטו של נתניהו יקוצר וכבר בעוד שנה וחצי יגיע הזמן שלו לעלות על הדוכן בבית המשט ולהשיב לעדי התביעה. אבל כך או כך, משפטו של נתניהו צפוי להימשך לפחות ארבע שנים, הוא עצמו כבר בן 73 והוא רוצה כבר לתכנן את ירידתו העתידית מהבמה הפוליטית שתהיה בצורה בה הוא רוצה שזה ייעשה ולא מתוך אילוץ או תבוסה בבחירות, המשמעות היא שבניגוד לטענות השמאל, הרפורמה כבר לא אמורה להשפיע על משפטו של נתניהו ולא לסייע לו בשום צורה.

כך שבאופן מעשי, נושא הרפורמה הפך להיות פרויקט אישי של יריב לוין ביחד עם מפלגות הימין. הם ינסו לקדם את הנושא בכל הכח ומולם יעמוד נתניהו שבמקרה הטוב לא יעזור להם ובמקרה הפחות טוב יעמוד בדרכם וינסה לבלום אותם בעדינות ובזהירות. במקרה כזה, ללוין ולראשי מפלגות הימין כבר יש מה לחשוש מהסקרים הרבים המתפרסמים בימים הללו. משום שאם הם ימתחו מצידם את החבל ויהפכו את הנושא למאבק מול נתניהו, הם עלולים לקרב במו ידיהם את המועד בו ינסה נתניהו לברוח לתכנית המגירה ולנסות להכניס בדרך כלשהי את גנץ פנימה.

לגנץ עצמו אין מה לבנות על הסקרים הללו, הרי גם אם יהיו היום בחירות והוא יצליח באמת לממש את מספר המנדטים הדמיוני, עדיין אין לו איך להקים ממשלה ולא יהיה לו גוש ברור להקמת קואליציה. המפלגות החרדיות לא יבואו לממשלת שמאל כזאת וכך גם הציונות הדתית שלא תחזור על הטעויות של בנט. האופציה היחידה של גנץ לגזור קופון מעשי מהסקרים הללו, היא להשתמש בהם כדי להשיג דיל טוב מנתניהו ואז להיכנס איתו לממשלה.

מדובר גם כך בתרחיש רחוק אבל אם הוא יקרה, הוא יקרה על חשבון המפלגות שמימין לליכוד ולא על חשבון הליכוד עצמה. לכנס הקיץ הזה יגיעו מפלגות הימין במתח מסוים ואף בדילמה, כולם מפנימים שהסיכוי לרפורמה הולך ופוחת וכעת נשאר רק לבנות את הסולמות שיאפשרו ירידה מכובדת מהעץ, עם כמה שפחות נזקים.

3.
צונאמי שיצא משליטה
הימין הפך את הממשלה הקודמת ללא לגיטימית, השמאל כבר הופך את המדינה כולה ללא לגיטימית

בשבוע הקרוב מציינת מדינת ישראל את הימים הלאומיים שבשנה זו מעוררים הרבה שיח, דאגה וסערה ברקע מחאות השמאל נגד הרפורמה. מארגני הטקסים הרשמיים חוששים שהשמאל ינסה לחבל בטקסים ולהפריע להם, כשבינתיים המחאה כבר הגיעה לבתי הקברות הצבאיים תוך שימוש בקברי ההרוגים לצרכי המחאה.

ראשי מפלגות האופוזיציה ובראשם יאיר לפיד, עמדו השבוע בכנסת שהתכנסה לדיון פגרה, ואמרו כי לא יקחו חלק בטקסים הרשמיים משום שהשנה לא מדובר בטקסים רגילים אלא בכאלה המייצגים ומשרתים את הרוב הדורסני של הממשלה ורק את האינטרסים שלה. אמירות כאלה נחשבות דרמטיות מאוד משום שמשמעותן היא כבר לא סתם קריאת תיגר על הממשלה אלא על המדינה עצמה. מחלוקות פוליטיות היו תמיד אבל בטקסים לאומיים הן תמיד הושארו בחוץ. כעת כשהאופוזיציה מתנערת מהאירועים, היא מייצרת פה אירוע שנחשב באמת חסר תקדים בחומרתו.

ההתנהלות הזאת מעוררת בצדק הרבה זעם בימין אבל גם שם שוכחים מעט שלא לפיד ולא ליברמן המציאו את הפטנט הזה, הקואליציה הנוכחית היא זו שהמציאה את הביטוי “בנט הוא לא ראש הממשלה שלי”, שנחשבה כבר אז לאמירה חריפה משום שעל פי כללי המשחק הפוליטי והדמוקרטי, גם הצד המפסיד אמור איכשהו לקבל את זה שיש ממשלה חוקית ולפעול בהתאם. אבל כשבנט עשה מה שעשה וקיבל את הכינוי “ראש ממששת המנדטים”, הוא אכן עשה מעשה לא נכון ולא מוסרי, הוא בגד במצביעיו אבל עדיין הקים ממשלה חוקית ואילו הימין היה זה שקעקע את הלגיטימיות של הממשלה והכריז כי אינו מכיר בה.

מה שהאופוזיציה עושה היום זה שימוש באותו פטנט אבל באופן משודרג, כשהיא לוקחת אותו עוד כמה צעדים חמורים קדימה. הימין לא הכיר בממשלת בנט ולפיד והפך אותה ללא לגיטימית ולא חוקית, אבל כעת השמאל עושה את אותו הדבר לא רק נגד הממשלה אלא נגד המדינה. מבחינתם אם יש ממשלת ימין, הרי שאין כבר כל צידוק לקיומה של המדינה ולכן אפשר להתנכר לכל הסמלים הלאומיים בלי שמץ של נקיפות מצפון.

הימין אמנם התחיל את המגמה, אבל מה שעושה היום השמאל זה להרים את הכפפה ולחרוג איתה מכל הגבולות, לנפץ איתה את כל המוסכמות ולהרוס את כל מה שנקרה בדרכו. הנזק המיידי נגרם לא רק לימין אלא גם לחרדים, שטיפת המוח התקשורתית כבר יצאה משליטה והביאה שיטפון של שנאה נגד החרדים ונגד הדתיים, שטיפת המוח זרעה המון שנאה והמון חשש בקרב אזרחי ישראל אפילו המסורתיים שבהם שהחלו לפחד ממה שביבי והחרדים הולכים לעולל להם.

מפגיני השמאל מצביעים על אנשי הימין ומזכירים להם שהם אלה שהמציאו את השיטה הזאת. זה אולי נכון, אבל מה שהשמאל עושה עם זה היום, זו כבר לא שיטה ולא מגמה. זה צונאמי מסוכן שיצא משליטה ובסופו של דבר הוא עלול להטביע את כולם, גם את אלה שיצרו אותו.

הטור פורסם במוסף ‘יתד השבוע’ מבית יתד נאמן

לתגובות: [email protected]