1.
קולות מן הדממה:
מה שמחריש את אוזניו של יריב לוין זה לא רעש המליאה אלא השתיקה של ראה”מ
רעשי הרקע וההמולה שהתחוללה השבוע במסדרונות הכנסת סביב מועמדי בית הנבחרים לוועדה לבחירת שופטים, לא החרישה את אוזניו של שר המשפטים יריב לוין ולא העיקה על חוש השמיעה שלו, כמו שעשה זאת השקט הרועם ומחריש האוזניים שנשמע מכיוונו של נתניהו.
השקט הזה מוכר לו. לוין מלווה את נתניהו כבר הרבה שנים, הם עברו יחד צמתים חשובים ונקודות מפנה בהיסטוריה הפוליטית והליכודית והוא יודע היטב לזהות את צלילי השתיקה של הבוס. כשנתניהו רוצה משהו באופן ברור -הוא מדבר. וכשהוא רוצה משהו באופן עוד יותר ברור – הוא שותק.
הפעם הראשונה שלוין מצא את עצמו דאוג מהשתיקה הזאת היתה אחרי מסיבת העיתונאים הדרמטית, בה הטיל לחלל האוויר את הרפורמה המשפטית. לנתניהו לקח כמה ימים ארוכים עד שהשמיע מילה ראשונה בנושא והביע תמיכה ראשונה ומסויגת מעט במהלך שנראה כמו תחילתו של עידן חדש.
בשבועות האחרונים שוב פוגש לוין את השתיקה הזאת ואת הצד היותר מדאיג שלה, מבחינתו כמובן. נתניהו כמו נתניהו שומר תמיד את כל המהלכים שלו לעצמו, הוא לא יחשק את עצמו באמירה שעלולה להגביל אותו או לסבך אותו אחר כך. בשונה מיריביו הבולטים ובראשם לפיד, אצל נתניהו לא תישמע מילה שעלולה בהמשך להתפרש באופן חד צדדי.
לפד למשל, לא יכול להוציא מפיו משפט או אמירה מבלי שהארכיון יקפוץ וישלוף משפט הפוך לחלוטין שלפיד עצמו אמר בעבר. אצל גנץ קשה למצוא גם כך יותר מידי משפטים קוהרנטיים שיתפרשו באופן חד צדדי אבל נתניהו לעומתם הוא האיש המחושב עם החושים הפוליטיים החדים ביותר, הוא לא נותן לאף צליל לפגוע בעדינות עור התוף הרגיש שלו, הקולט ממרחקים כל תנודה ואוושה. ואת אותה זהירות הוא מפעיל גם על מה שיוצא לו מהפה. כשנתניהו שותק זה לא בגלל שאין לו מה לומר אלא בגלל שיש לו רצון מאוד ברור לא לפגוע באינטרסים של עצמו.
נתניהו לא ישמיע שום הצהרה אם הוא לא שלם עם תוכנה. ומבחינתו להיות שלם עם אמירה זה אחת מהשתיים: או שהוא בטוח במאה אחוז אחרי בדיקה שזה מה שהוא רוצה לעשות, או שהוא החליט שלא זה מה שהוא רוצה לעשות, אבל הרווח באמירה עצמה גובר על הנזק שייגרם בעתיד כשיתברר ששיקר או שהוא רוצה לעשות את ההיפך, כמו למשל כשדיבר על החלת ריבונות או כשהבטיח ממשלת ימין על מלא. אבל כל עוד אין לו החלטה ברורה על אחת מהשתיים, הוא ישמור על שתיקה ולא יאמר אף מילה לכאן או לכאן מלבד אמירות מעורפלות שתמיד הוא יוכל לפרש אותן לשני הצדדים.
גם לוין כמו כולם יודע לזהות היטב את השתיקה הזאת, וזה מה שגורם לו להזיע. הוא קולט שנתניהו ששתק אחרי מסיבת העיתונאים ולא העניק לו גיבוי רחב וחד משמעי, ממשיך באותו קו גם עכשיו, כלומר – הוא החליט שהוא עדיין לא מחליט וגם לא משקר. ביום רביעי הקרוב תצטרך הכנסת לקיים הצבעה חשאית במליאה ולבחור את הנציגים לוועדה לבחירת שופטים, ובינתיים השקט מצד נתניהו הוא הדבר הרועש ביותר שלוין שמע השבוע.
בינתיים נתניהו לא יושב בשקט. בישיבת הממשלה ביום ראשון השבוע, הוא הכריז רשמית על הקמת הוועדה לטיפול ביוקר המחיה, אותה ועדה שאמורה להיות התירוץ מדוע אין פתרונות מידיים לבעיות הבוערות ולעליית המחירים המטורפת בכל תחומי החיים. כשאין פתרון קסם מקימים ועדה ובינתיים יש זמן לחשוב ולהדוף כל טענה בתירוץ שהוועדה עובדת ובודקת.
המשך הלו”ז של ראש הממשלה היה צפוף לא פחות. זה המשיך בפגישה ארוכה ומתוקשרת עם חברי הכנסת הערביים, או חלקם לפחות – אלה שהסכימו להגיע כדי לדון על הטיפול בפשיעה הגוברת במגזר הערבי תוך התעלמות מהאבסורד שיש בגלגול האחריות על הממשלה, בעוד שהמגזר עצמו לא מוכן לשתף פעולה עם הניסיונות שנעשו עד היום לעזור להם.
בלו”ז הצפוף הופיעה גם שיחת הטלפון שיזם נתניהו לנשיא מצרים א-סיסי איתו שוחח על הפיגוע הנורא שהתרחש בשבת שעברה בגבול, בינתיים נסע ראש המל”ל צחי הנגבי לביקור במרוקו ובלשכת ראה”מ דאגו שהביקור יתוקשר כראוי, זאת לצד שיחות טלפון מעניינות לא פחות שקיים נתניהו עם אילון מאסק וסם אלטמן, שני יזמים שמביאים לעולם את המהפכה הבאה של הבינה המלאכותית על כל חידושיה וסכנותיה.
בין לבין, קיים נתניהו סדרת פגישות ושיחות גם בתוך הליכוד ואפילו עם לוין עצמו, אבל הפגישות הללו לא זכו להבלטה וחלקן נותרו חסויות. צוות הדוברות בלשכת ראה”מ האכיל את כלי התקשורת בשלל אירועים ופגישות אחרות שהיו על סדר יומו של נתניהו, כשרק נושא אחד לא היה שם כמובן: הרפורמה ובחירת הנציגים לוועדה לבחירת שופטים.
ארבעה ימים בלבד נותרו עד לרגע בו תצטרך הקואליציה לקבל החלטה ולקבוע אלו שמות יופיעו על הפתק שיונח מאחורי פרגוד מעוצב שיוצב במליאה. המתח הגובר גורם להרבה זרמים להתפרץ, כך שחברי כנסת בליכוד מנצלים את השקט ומנסים לעשות שבת לעצמם. חלק מהם בונים על כך שנתניהו יחליט לבסוף ליישר קו עם לוין ולמנות שני נציגים מהקואליציה לוועדה למינוי שופטים, מה שיגרום לפיצוץ השיחות בבית הנשיא ולחזרת הרפורמה למרכז סדר היום. לעומתם יש ח”כים אחרים הסבורים כי נתניהו דווקא חותר לפשרה, הוא יתן לאופוזיציה את הנציג שלה בוועדה ולא ישנה את הסטטוס קוו, אבל בתמורה ידרוש מהאופוזיציה את שתיקתם בקידום סעיפים אחרים ברפורמה ובראשם חוק היועהמ”שים החשוב יותר מכל עבור נתניהו ורבים אחרים משותפיו.
אבל גם אלו וגם אלו מבינים שבכל מקרה, לא רחוק היום שהקואליציה תדרוש מהם את המשמעת הקואליציונית בחקיקה שתגיע למליאה, בין אם יהיה פיצוץ ובין אם יהיו הסכמות. המצב הזה מאפשר לח”כים רבים להקשיח עמדות ולהבהיר כבר עכשיו שהתמיכה שלהם אינה מובנת מאליה בשל דרישות כאלה ואחרות. באופן כללי, מדובר בתהליך טבעי פנים קואליציוני, תהליך אופייני לימים בהם הח”כים מזהים הזדמנות להזכיר את קיומם ואת דרישותיהם. בדרך כלל אין צורך להתרגש מכך, לא זה מה שמפיל קואליציות, לא יקרה מצב בו חוק הקשור ברפורמה יפול בכנסת בגלל שח”כ פלוני לא מרוצה מכך שלא קידמו לו חוק אלמוני.
אבל במקרה הזה, הסכנה לקואליציה היא בעצם ההצבעה על נציגי הוועדה לבחירת שופטים. בגלל שמדובר בהצבעה חשאית עלולים כמה חברים להצביע נגד המשמעת הקואליציונית מבלי שיוכח שזה הם. וזה מה שעלול לגרור כאב ראש גדול יותר לנתניהו וליו”ר הקואליציה המרכז את ההצבעות. כאן כבר יש מקום לחברי הכנסת להתגדר בו ולרמוז שמאחורי הפרגוד הם יעשו ככל העולה על רוחם.
המציאות הזאת מקשה על נתניהו עוד יותר את קבלת ההחלטה. בכל החלטה שיקבל הוא יצטרך איתו את כל חברי הקואליציה שיהיו נאמנים גם בהצבעה בה שמם לא מופיע בפרוטוקול. לצורך כך הוא ממשיך לעשות עבודת איסוף סיזיפית, הוא נפגש בשקט עם חברי כנסת רבים ובודק היטב את השטח. ארבעה ימים נותרו לו ולאחריהם הוא לא יוכל לשתוק עוד.
נתניהו הוא זה שנוהג להשתמש לא מעט בפתגם הישן “אם זה נראה כמו ברווז, הולך כמו ברווז ועושה קולות של ברווז – זה ברווז”. באותה מידה, אם לשפוט לפי איך שנתניהו נראה בתקופה האחרונה, כיצד הוא הולך ואיזה קולות הוא משמיע, המסקנה די ברורה מאליה ולא קשה לנחש איזו החלטה הוא יקבל עד יום רביעי בבוקר.
2.
יוצא בחוץ:
ותיקי הליכוד עסוקים מעל לראש בבחירות המוניציפליות, אבל מחלון משרד החוץ רואים באופק את הרוטציה ואת נתב”ג
בעוד שהכנסת גועשת ורועשת סביב הבחירות לוועדה לבחירת שופטים, ישנה דמות אחת הנעדרת מן הנוף וכאילו לא קשורה לנעשה. שר החוץ אלי כהן משוטט בימים אלה ברחבי העולם, בסדרת ביקורים מדיניים ופגישות בינלאומיות, בתדירות שכמותה לא זכורה זמן רב.
כהן מנצל את הזמן שנותר לו עד תחילת החורף הקרוב, אז יחול מועד הרוטציה והוא יצטרך להתחלף בכסאות עם ישראל כ”ץ, המחמם בינתיים את הכסא במשרד האנרגיה. בחורף הקורב ייכנס כ”ץ למשרד החוץ למשך שנתיים ואם הממשלה תמלא את ימיה, הרי שבשנה האחרונה לחייה יחזור כהן למשרד החוץ וכ”ץ ישוב גם כן לתפקידו הקודם במלוא האנרגיה.
בפריימריז האחרונים היה אלי כהן הפתעת הבחירות כשזינק למקום השלישי ברשימה, אחד אחרי יריב לוין שהתמקם מאחורי נתניהו. הוא עקף את כל ותיקי המפלגה למרות שעד לפני זמן לא רב הוא היה בכלל חלק ממפלגתו החד פעמית של כחלון, שרוב חבריה כבר לא משחקים במגרש הפוליטי. את המהלך הבלתי אפשרי עשה כהן בזכות קשרים טובים שבנה וטיפח בתוך הליכוד אבל בעיקר בשל העובדה שבליכוד יש זרמים תת קרקעיים שגרמו לו להידחף קדימה בזכות תהליכים אחרים שהתרחשו במקביל.
בתוך הליכוד קיימת אופוזיציה מאוד ברורה לנתניהו. היא מורכבת מאנשים כמו חיים כ”ץ, דוד ביטן, דודי אמסלם, יולי אדלשטיין ועוד רבים מהדור הישן בליכוד. האופוזיציה הזאת מבצעת כל הזמן צעדים קדימה ואחורה, היא מיישרת קו מאוד ברור עם הנהגתו של נתניהו אבל לא עושה לו חיים קלים. בכל מערכת בחירות מתעוררות מחדש הספקולציות שהחבורה הזאת תהיה זו שתפרוש ותבגוד, מה שמעולם לא קרה ויתכן שגם לא יקרה כל כך מהר.
החבורה הזאת עומדת בזכות עצמה בגלל הכח הגדול שיש לה בשטח. לכל אחד מוותיקי הליכוד יש חברי מרכז שעובדים קשה בשבילו ומקדמים אותו בפריימריז. את המחיר נדרשים חברי הכנסת לשלם לכל אורך הקדנציה ובפרט בנקודות קריטיות כמו בימים אלה, ערב בחירות מוניציפליות.
זאת הסיבה שרוב חברי הליכוד כלל לא מעורבים כעת בסערת הרפורמה ובחירת השופטים. מי שבוחש בקלחת הזאת הם בעיקר חברי הכנסת הטריים יותר ומהמעגל הקרוב יותר לנתניהו כמו שלמה קרעי, ניסים ואטורי, טלי גוטליב ועוד, עם כל אלה נתניהו מקיים מגעים ואיתם גם לוין מפטפט יותר. לכל השאר אין כרגע קשב ואין זמן ותשומת לב לדבר הזה.
בתכתובות פנימיות של הליכוד ובקבוצות דוברות של המפלגה, מתפרסמים בשבועות האחרונים כמעט מידי יום תמונות של חברי הכנסת משתתפים בחתונה של בת חבר מרכז מהצפון, בבר המצווה של בן חבר מרכז מהדרום, ובאירועים דומים אחרים, השטח בוער ומתוח לקראת הבחירות המוניציפליות ובפרט לקראת הכינוס שיתקיים ביום ראשון הקרוב בו ייקבע מי יעמוד בראשות הוועדה המוניציפלית של הליכוד, כאשר המגמה של נתניהו היא להדיח את חיים ביבס ולמנת במקומו את מנכ”ל התנועה צורי סיסו.
מנגד, לשר החוץ המכהן יש סדר עדיפויות מעט שונה. הוא מעדיף להגיע בעוד חודשים ספורים למשרד האנרגיה ולתלות שם על הקיר סדרת תמונות מרהיבות עם כל שועי עולם, זה טוב לרזומה שלו בעתיד וכרגע זה יותר חשוב מההתחככות בשטח. השטח הזה יחכה לו גם אחרי הבחירות ברשויות המקומיות.
משרד האנרגיה הוא משרד הרבה פחות נוצץ ממשרד החוץ המספק ריגושים אוויריים על פני הגלובוס, אבל מצד שני למשרד האנרגיה יש השפעה גדולה מאוד על המשק. וכהן יודע שגם במהלך השנתיים הקרובות, יעלו אליו לרגל בכירי המשק ומנכ”לי חברות הענק, הם יצטרכו אותו גם אז. בינתיים יש לו זמן לחרוש את אירופה, להמשיך לפיליפינים ולהגיע עד דרום קוריאה. חברי מרכז הליכוד מבאר שבע ויבנה יחכו לו בסבלנות.
3.
שתיקה כואבת:
הדרג המדיני הכיל בדממה את הזלזול המצרי בדם היהודי שנשפך. ההתרחשויות מאחורי הקלעים חשובות יותר
בערב פסח בשנה שעברה, יצא צוות ‘יתד השבוע’ לסיור בגבול מצרים, הגבול הארוך והשמם הנחשב לגבול של שלום והכח הצבאי המוצב בו מתעסק בעיקר בסיכול הברחות. באותו סיור איש לא חשב שבמקום בו עמדנו, יתרחש אחד הפיגועים הנוראיים נגד ישראל כמו שראינו בשבת שעברה.
אריק המ”פ שסייר עמנו אז לאורך הגבול, ידע להסביר כי כוחות דאע”ש נמצאים הרחק וכמעט ולא נראים באזור, ואילו הדמויות המפוהקות שצפו בנו מעבר לגדר בשעמום זועק למרחוק, היו של אנשי ביטחון מצריים המוצבים שם ולא עושים דבר מול המבריחים הפועלים ללא הפרעה ורק הצד הישראלי הוא זה שאורב להם ובולם אותם.
המצרים הללו, כך הסביר אז אריק, הם בתחתית ההיררכיה של מערכת הביטחון המצרית. הגבול נמצא במרחק גיאוגרפי עצום ממרכז מצרים, לאף איש ביטחון אין חשק לשרת שם ולהיות בגבול המשעמם הזה, מי שמגיע לשם זה בעיקר צעירים בתחילת הדרך, כאלה המקבלים שכר מינימום ואף פחות מכך עבור השירות.
אחד השוטרים הללו ניצל את השעמום ואת הזלזול של מדינתו כלפיו ולקח צעד אחד קדימה את שטיפת המוח האנטי ישראלית השולטת בעולם הערבי כולו. אותו שוטר פעל באין מפריע ובשבת שעברה חדר לישראל בחסות אותו שקט ושעמום, בחסות אותה אפאטיות מדברית חסרת ענין.
ובאנטי תזה מוחלטת, באותה שעה בה ניצל המחבל את השקט המדברי המצמית, במרחק של יותר מ-400 ק”מ משם בטבורה של קהיר הבירה, ישבו ראשי ארגוני הטרור וקיימו דיונים עם אנשי המודיעין המצרי. ראשי החמאס והג’יהאד האסלאמי המנהלים ביניהם קרב אכזרי בתוך עזה, יצאו יחד לקהיר כדי לשמוע מהמצרים על התכנית הרחבה עליה הם שוקדים בימים אלה להסדרה ארוכת טווח בתוך הרצועה ומחוצה לה שתביא שקט מול ישראל.
התכנית הזאת לא חדשה, מצרים מציעה אותה כבר הרבה זמן בווריאציות כאלה ואחרות אבל אחרי מבצע מגן וחץ נוצרה הזדמנות נוספת, כאשר מצרים מנצלת את התעצמות הג’יהאד מול חמאס השולטת ומציעה לארגונים פשרה פנימית ביניהם יחד עם עסקה כוללת מול ישראל ומצרים.
ישראל מגלה ענין רב במהלכים האלה, אנשי מודיעין מצריים עושים לאחרונה את קו תל אביב – קהיר הלוך וחזור כדי לגבש את הפרטים. בפועל, ספק גדול אם עסקה כזאת תצא לפועל אבל בישראל משתוקקים לתת לזה צ’אנס, זה יכול לסגור פינה חשובה כשתשומת הלב הביטחונית נתונה ליו”ש וצפונה. שקט בעזה יכול להביא שקט יחסי ביו”ש כשהדרישה מחמאס וג’יהאד תהיה למוסס את ההסתה שם, וכך אפשר יהיה להשקיע יותר בזירת חיזבאללה ואיראן.
אבל אל תוך כל התקוות היפות הללו נכנס שוטר מצרי מטורלל אחד, שחדר לא רק את הגבול לישראל אלא את הגבול לתוך התכנית המדינית המתרקמת. את גודל האכזבה בירושלים ניתן היה למדוד לפי עוצמת השתיקה וההכלה.
לפני שנים רבות ירה חייל ירדני על קבוצת מטיילות יהודיות בנהריים, מלך ירדן הגיע אז באופן נדיר לישראל כדי לנחם את המשפחות ולפייס את דעתה של ממשלת ישראל. א-סיסי מנגד אפילו לא חולם לעשות את זה, הוא אפילו לא מודה שמדובר בפיגוע טרור, התקשורת המצרית מדברת על “הברחה שהסתבכה” ושר הביטחון המצרי הביע תנחומים ל”קרבנות משני הצדדים”.
ביים כתיקונים זה היה גורר תקרית מדינית חריפה, אי אפשר לעבור על דבר כזה לסדר היום. אבל הימים הללו אינם כתיקונם, קן הצרעות העזתי המשתלב עם הטרור ביו”ש ועם האיום מהצפון, דורש מישראל לחשוק שפתיים ולבלוע את הזעם. פרצופם המחייך בקהיר של חלאות האדם מעזה מקומם מאוד, אבל הוא חשוב לאין ערוך והוא שווה למדינה את השתיקה הכואבת. האם הגישה הזאת מוצדקת? אי אפשר לדעת, ובדיוק על זה נאמר הביטוי הלעוס: ימים יגידו.
הטור פורסם במוסף ‘יתד השבוע’ מבית יתד נאמן
לתגובות: [email protected]
