1.
שתיקה בתרי:
זהו התרחיש ההגיוני ביותר שיאפשר את תפקודה התקין של הקואליציה
עליית המדרגה שהורגשה השבוע במתיחות שבין הרשות השופטת לרשות המבצעת והמחוקקת, מסמנת מגמה די ברורה ולפיה מתרחק הסיכוי להשגת הסכמות כלשהן בין מערכת המשפט לקואליציה ובפרט בכל הקשור לרפורמה המשפטית.
זה התחיל כשביהמ”ש סירב לבקשת הממשלה לדחות את הדיון בעתירות שהוגשו נגד החוק לצמצום עילת הסבירות. לטענת עורך הדין המייצג את הממשלה, שלושת השבועות שנותרו עד למועד הדיון אינם מספיקים לגיבוש עמדה ולהגשת תשובותיו לבית המשפט, כל זאת מלבד עצם העובדה המבישה שהממשלה נזקקת לייעוץ משפטי פרטי משום שהיועהמ”שית שתפקידה הוא בעצם לייצג את הממשלה מול בג”ץ, מסרבת לעשות זאת.
אך השופטים החליטו בכל זאת להשאיר את המועד המקורי על כנו חרף הזמן הקצר ואולי דווקא בגלל הזמן הקצר, ובעוד שלושה שבועות יתכנסו לראשונה בהיסטוריה כל 15 שופטי בג”ץ לדיון אחד, בו יתבקשו להכריע האם הם מתערבים פעם נוספת בעבודת הכנסת ומבטלים את חוק צמצום עילת הסבירות שאושר בסיום כנס הקיץ.
היתקלות נוספת שהתרחשה השבוע, היא מכתב היועהמ”שית לשר המשפטים לוין, בו הביעה את התנגדותה להקמת ועדה ממשלתית לבדיקת השימוש בתוכנות רוגלה כמו ‘פגסוס’ על ידי המשטרה. בהרב מיארה טענה כי בפרשת פגסוס ישנם כבר תיקים משפטיים פתוחים ולכן אין יכולת לוועדה ממשלתית להתערב בעבודת מערכת אכיפת החוק. אך לוין השיב כי היועהמש”ית עצמה נמצאת בניגוד עניינים חריף משום שגם התנהלותה של הפרקליטות אמורה להיבחן ע”י הוועדה ולכן הוא מתעלם מדעתה, וביום ראשון הקרוב הוא מתכוון לאשר זאת בממשלה.
עוד לא יבש הדיו על מכתב תשובתו של לוין, וכבר דווח כי שר המשפטים עשה את דרכו להרצליה, שם ערך ביקור נימוסין בביתו של חבר הכנסת יולי אדלשטיין. ולא מדובר היה בשני חברים שהחליטו לנצל בוקר של פגרה לשתיית קפה של בוקר יחד במרפסת, אלא בניסיון של לוין לבדוק האם אדלשטיין שכבר הסתייג מהרפורמה, יצביע יחד עם הקואליציה במקרה שהרפורמה תימשך במושב החורף. את השיחה הזאת לוין יכול היה לעשות בשקט בטלפון, אבל ההגעה המתוקשרת שלו להרצליה נועדה לאותת לכולם שהוא לא מתכוון ללכת לשום מקום עם הרפורמה הזאת. האירועים הללו המצטרפים למחאת השמאל שעודנה נמשכת, רק מעצימים את המתיחות ולא תורמים לניסיונות הפשרה, אם בכלל יש כאלו. ההתנגשות נראית בלתי נמנעת ולכל זה יש השפעה על ההחלטות השונות שנתניהו מנסה לקבל כבר עכשיו.
אבל מעל הכל מרחף הנושא המרכזי והמטריד יותר, והוא גל ההסתה הגובר נגד הציבור החרדי, גל הסתה שקיבל תנופה אדירה מסערת הרפורמה וכעת מתעצם נוכח הניסיונות לגבש חוק מסודר להסדרת מעמד לומדי התורה. ההסתה כבר מזמן לא עוסקת רק בנושא לומדי התורה אלא מופנית לכל דבר שרוח תורה וקדושה נודף ממנו. כך למשל הצעדה המתריסה שנועדה להיערך (השורות נכתבות ביום חמישי אחה”צ – י.ט.) בליל שישי בבני ברק לא קשורה מלכתחילה לנושא הגיוס אבל בחסות הסערה הכללית, נוצר כר נח להשתלחות כללית בחרדים.
מדינת ישראל נמצאת כעת בעיצומה של סערה שכמותה לא ראינו, וכשמודדים את טמפרטורת המים בגלי הסערה הזאת, מבינים לאן היא עומדת להוביל אותנו. המצב כיום מדאיג מאי פעם וכפי שזה נראה כעת, לא נראית היתכנות מעשית לאישור חוקים הקשורים ליהדות החרדית ולמפלגות החרדיות. כמה שזה כואב ואולי מעט קיצוני לומר זאת, בראיה מפוכחת קשה לראות איך זה קורה.
המצב היום שונה לחלוטין מימי הקמת הממשלה. הימין נלחם למען הרפורמה המשפטית והעלה את רף המתיחות הכוללת שכעת מופנית כולה כלפי הציבור החרדי. בנוסף, גם בליכוד ובציונות הדתית יש כאלה שלא טורחים להסתיר את הרגשתם שחוק מעמד לומדי התורה מכוון גם נגדם והם יתנגדו לו. אם לוין לא בטוח שהימין כולו יתמוך ברפורמה, אז בחוק הגיוס על אחת כמה וכמה.
גם נתניהו וגם חברים רבים בליכוד לא ירצו להיות חתומים על חוק כזה בעיצומה של סערה כזאת, התנאים הסביבתיים השתנו לחלוטין. ולכן בהערכה זהירה ניתן לשער שנתניהו עומד להפעיל שוב את אחד מהרגליו הוותיקים בהם הוא נוהג להשתמש תדיר: נשק הדחיינות. נתניהו לא דוחה למחר את מה שיכול לדחות למחרתיים וכל נושא שעלול לעורר סערה, לא יקודם עד שלא ייסגרו כל הפינות.
נתניהו עשוי בהחלט להביא לצדדים מתווה לפיו חוק מעמד לומדי התורה לא יקודם כעת, ובמקום זאת יימצא הסדר לדחייה נוספת מצד מערכת המשפט, במהלכה ינסו הצדדים “למצוא פשרה” או “להמשיך להידבר” או כל ניסוח חמקמק מהסוג הזה.
מערכת המשפט מצידה תאמץ את הרעיון בשתי ידיים, משום שגם שם מעדיפים שלא להידרש לתפוח האדמה הלוהט הזה. הרי אם יחוקק חוק הוא בוודאי יגיע שוב לבג”ץ ואז המערכת תצטרך לעסוק בו במקום ברפורמה. ואז אם הם יבטלו אותו, הקואליציה רק תקבל מוטיבציה לקדם את שאר הרפורמה בכל הכוח. ואם הם לא יבטלו אותו, לא קשה להבין מה זה יעשה להם בקהל הביתי של האופוזיציה והשמאל. כך שדחייה נוספת היא גם אינטרס של מערכת המשפט וגם של האופוזיציה במצב נוכחי זה.
הקואליציה בוודאי תשמח לעשות זאת, משום שזה יעניק לה שקט תעשייתי, ימנע מתיחויות מיותרות בין הימין לנציגים החרדים, וגם יחייב את המפלגות החרדיות להמשיך ולתמוך בשאר חוקי הרפורמה. כל מה שיישאר לעשות זה רק להמתין לתשובת הנציגות החרדית מה הכרעת גדולי ישראל בענין.
כפי שזה נראה כעת, זה התרחיש ההגיוני היחיד שיאפשר לממשלה הזאת להמשיך ולתפקד בצורה נורמלית ולא נראה שיש דרך טובה יותר להמשיך ולאפשר את מעמד לומדי התורה ללא הפרעה. אבל הפתרון הקוסמטי הזה טומן בתוכו תובנה מחרידה הרבה יותר, לפיה בממשלת הימין על מלא עם השותפים החרדים, באמת אין יותר יכולת לקדם חוקים המזוהים באופן ברור עם האינטרס החרדי.
מעתה, כל חוק שמטרתו שמירה על עולם התורה או צביון היהדות, ייתקל באותה חומה בצורה של הסתה שתשפיע על יכולת הקואליציה לתפקד. רשימת החוקים הממתינים בתור היא ארוכה – ומייאש לחשוב איזה מאבק עלול לצוץ בכל פעם כזאת. ומול המציאות הכואבת הזאת קשה שלא להיזכר בדברים הברורים שאמר מרן רשכבה”ג הגראי”ל שטינמן זצוק”ל לנציגי דגל התורה, כשהוא מתמצת זאת בשתי מילים: “למה תתראו”.
בזמנים קשים כאלה כשמתחדדת ההבנה שאנחנו עדיין בגלות לא רק בין יהודים אלא גם בתוך ממשלת ימין, מתברר שצדקו נציגי דגל התורה שנשמעו לדבריו של הרועה הגדול ולא יצאו בשום הצהרה בומבסטית וכוחנית, לא צעקו “לא נתפשר”, לא הציבו דרישות אישיות ובוודאי שלא מופרזות, לא איימו להפיל ממשלות ולא יצאו לתקשורת עם הצהרות של “מגיע לנו הכל”. מי שמכיר את מסדרונות הכנסת יודע שהישגים אמיתיים מגיעים אך ורק בהסכמים ובהבנות הנחתמות בשקט בחדרי החדרים. מרן רה”י זצוק”ל כבר הורה לנהוג כך עוד בתחילת הדרך ואמר כי התוצאה הרצויה תגיע רק בדרך זו. והיא יכלה בהחלט להגיע לולי הדברים יצאו משליטה והגיעו לאן שהגיעו.
דבר אחד ברור: מי שעמל על לימוד התורה ימשיך כך גם הלאה ללא הפרעה, לא יתכן מצב אחר. השאלה היא רק כיצד זה יקרה טכנית. והשאלה הטכנית הזאת משקפת מציאות קשה וכואבת מאי פעם.
2.
בידיים שלהם:
הפתרון לאלימות הערבית יגיע רק דרך אנשים מהשטח שיעקפו את נציגיהם שלא עושים עבורם די
האלימות הקשה בחברה הערבית שברה שוב השבוע את השיאים של עצמה ואילצה את הממשלה והמשטרה לקבל רשמית את ההחלטה, שהשב”כ ייכנס לתמונה ויחקור את הרציחות האיומות שראינו השבוע בטירה ובאבו סנאן.
את ההזדמנות ניצל ראש האופוזיציה לפיד שכתב כי מערכות החוק נותרו כמו שהיו בממשלה הקודמת, רק השלטון מעליהם השתנה ולכן זה ההסבר היחיד לגל האלימות הקשה. גם השר לביטחון פנים לשעבר עומר בר לב לא טמן ידו בצלחת ותקף את השר לביטחון לאומי המכהן איתמר בן גביר כשהוא מאשים אותו במצב ההזוי. בר לב הזכיר את הוויכוח המתוקשר שהיה ביניהם בזירת הפיגוע בחדרה בשנה שעברה וכתב כי “צדקתי כשכיניתי אותך אפס”. בן גביר לא נשאר חייב והשיב כי כשנכנס לתפקידו הוא מצא את המערכות במצב של “בוקה ומבולקה” כלשונו.
למעשה, האלימות הזאת לא התחילה היום ומלחמת ארגוני הפשיעה שם מתנהלת כבר שנים רבות. קשה לעשות את ההקשר בין זהות ראשי השלטון הנוכחי לבין העליה המטורפת באחוזי הפשיעה משום שמדובר בנושא כאוב שמעסיק את המערכות כבר שנים רבות.
בעבר כבר נפתחו תחנות משטרה בריכוזים הערביים, תקציבים הועברו ומאמצים רבים נעשו כדי לנסות ולצמצם את התופעה אם לא למגר אותה. אבל כולם מודים שהכישלון העיקרי הוא חוסר שיתוף הפעולה מהשטח. הכוונה המקורית היתה לגייס שוטרים מתוך האוכלוסיה הערבית שמדברים את השפה ומכירים את השטח ואת המנטליות ובכך ליצור פלטפורמה שתוכל להתמודד עם הקושי. אבל מסתבר שלצעירים המוסלמים אין אמון במשטרת הכיבוש, הם לא ממהרים לשתף עמה פעולה ומכאן מתחיל הכישלון.
הממשלה שוב נדרשת היום להיכנס לעובי הקורה ובצדק. אבל האופן בו הדברים מוצגים, כאילו כל האחריות מוטלת אך ורק על הממשלה והמשטרה, הוא שגוי מהיסוד. הממשלות הקודמות אולי לא עשו די אבל הן בהחלט עשו, אלא שהשטח הוא זה שמוסס את הכל. וכך רבים מתושבי ישראל הערביים פוחדים לצאת מהבית, פשוטו כמשמעו, כשהם לא יודעים מהיכן יעוף הכדור הבא.
לכן גם הפתרון כעת תלוי בעיקר באוכלוסיה הערבית וזה עדיין אפשרי בהחלט. כבר היום ישנם אזרחים ערביים הנוטלים חלק פעיל ביוזמות למיגור האלימות על צורותיה השונות והם עושים זאת טוב יותר מכל אחד אחר, בגלל שהם באים מבפנים. לממשלה ולמשטרה יש יכולת מאוד מוגבלת לטפל בזה גם בגלל חוסר ההיענות מהשטח וגם משום שמאבק כזה ינוצל מיד בידי גורמים אינטרסנטיים שיהפכו אותו למאבק לאומני מסוכן לישראל, חברי הכנסת הערבים בינתיים לא הוכיחו רצון רב מידי לטפל בתופעה, נח להם הרבה יותר לזרוק אחריות על הממשלה ולכן התקווה היחידה של האזרחים הערביים היא הם עצמם.
לא בר לב ולא בן גביר אשמים, ושניהם כנראה עשו מה שהם יכולים. לכן רק כשיקומו פעילים חברתיים אמיצים מתוך האוכלוסיה הערבית ויעקפו את הנציגים שלהם בכנסת שלא עושים עבורם די, רק אז יתחיל הפתרון. יוזמות כאלה יפגשו מיד את הרצון הממשלתי לעזור להם וגם לח”כים לא תישאר ברירה אלא ליישר קו ולא להפריע. הבסיס כבר קיים, הממשלה והמשטרה כבר עושים את שלהן, כעת נותר רק לחכות שמישהו בצד השני ייענה לקריאה.
3.
טהרן או טהרנות:
האם איראן מעורבת יותר בטרור המקומי, או שמדובר בעוד טקטיקה של נתניהו
גל הטרור הקשה שוב הכה השבוע בכל עוצמתו, ישראל מדממת ושוב סופרת את מתיה ל”ע. ראשי רשויות מיו”ש עלו השבוע לירושלים והפגינו נגד הממשלה, מחזה שאיש לא האמין שיתרחש במחוזות ממשלת הימין על מלא.
מצביעי הימין דורשים תשובות ממקבלי ההחלטות, שמתקשים להסביר כיצד הם לא מצליחים לעשות שום דבר ממה שהבטיחו לפני הבחירות. ברשתות החברתיות צצו ציטוטים של נתניהו, בן גביר וח”כים נוספים מהימין מתקופת הממשלה הקודמת, אז הם האשימו את בנט ולפיד בטרור והבטיחו כי כשתקום ממשלת ימין, הביטחון יחזור לאזרחי ישראל.
כמה שעות אחרי הפיגוע המזעזע בהר חברון, הגיעו נתניהו וגלנט לשטח ונשאו הצהרה לתקשורת, כשבפעם הראשונה הם השמיעו זמירות שונות ואמרו כי “מתקפת הטרור הזו, מעודדת, מכוונת וממומנת על ידי איראן וגרורותיה”. מדובר באמירה מעניינת בהחלט משום שעד היום האצבע הופנתה רק לארגון טרור כזה או אחר, או לרשות הפלשתינית או שלא הופנתה בכלל.
לאמירה כזאת יכולות להיות שתי משמעויות. או שבאמת מתרחש כאן משהו חדש במעורבות האיראנית בטרור בתוך ישראל, או שמדובר בתירוץ כלשהו ואם כן – זה די מביך.
איראן מעורבת הלכה למעשה ברוב מעשי הטרור במזרח התיכון וזה לא חדש. בישראל תמיד ידעו והצהירו שאיראן מחמשת את חמאס ובוודאי שאת חיזבאללה ולכן ככל שחמאס מעודד את הטרור ביו”ש הרי שבעקיפין הקשר בהחלט מגיע לאיראן. ספינת הנשק קארין A שנשאה תחמושת מאיראן לעזה, נתפסה כבר לפני יותר מעשרים שנה, כך שהמעורבות האיראנית לא חדשה ולכן רצוי שמערכת הביטחון תסביר מה התחדש בגל הטרור הנוכחי שלא היה עד היום, כפי שרמז נתניהו.
האפשרות השניה כאמור היא שמדובר בטקטיקה חדשה של הממשלה. נתניהו משתמש באיראן כקלף מרכזי בכל מהלכיו הפוליטיים, על זה הוא הולך לבחירות ועל זה הוא נבחר. ולכן אפשר לחשוש בזהירות שאולי מדובר שוב בתכנית מילוט כלשהי. הרי אם מצהירים שהטרור כעת הוא איראני תוך התעלמות מארגוני הטרור בעזה וביו”ש, הרי שהרבה יותר קשה להילחם בו ובוודאי שאי אפשר לעשות זאת בטווח הזמן המיידי. וכך במקום להילחם בטרור עצמו, נח יותר לזרוק את האחריות על הפטרון הגדול והרחוק כאילו רק הוא הבעיה.
הטור פורסם במוסף ‘יתד השבוע’ מבית יתד נאמן
לתגובות: [email protected]
הכותב שכח שגפני הטיח במי שהיה בשעתו ראש הממשלה ,בנט, : “שם רשעים יירקב” ו”בוגד במדינה “,ואת הצהרותיו בעבר שלא תקום ממשלה בלי פסקת ההתגברות.
דגה”ת אינה פוגעת בציבור החרדי פחות מהפוליטיקאים החרדים האחרים.