תל אביב או סביב // הרב אורי בלוי

הַיּוֹם הֲכִי מְאֻשָּׁר
הָלַךְ, חָמַק, עָבַר

הַלְּבָבוֹת מְלֵאִים בְּתוֹדָה
הַמֹּחַ עֲדַיִן בְּסֵדֶר הָעֲבוֹדָה

הַשְּׂפָתַיִם מְמַלְמְלוֹת תְּהִלָּה
הַלֵּב עֲדַיִן פּוֹעֵם בְּמִלּוֹת נְעִילָה

אֶת הַחוֹל מְנַסִּים מְעַט לִדְחוֹת
לֹא קַל כְּלָל לְהִתְנַתֵּק וְלִנְחוֹת

וּכְשֶׁזֶּה קוֹרֶה בַּסּוֹף, כַּמָּה כּוֹאֵב
לִרְאוֹת שֶׁשּׁוּב כָּאן הָעָם לֹא אוֹהֵב

הַלֵּב בַּמְּרוֹמִים, אֲבָל הָרַגְלַיִם שׁוּב בַּבִּצָּה
מְהוּמָה עַל מְאוּמָה, שׁוּב מִלְחָמָה עַל מְחִצָּה

אֵלּוּ רָצִים לְבַקֵּשׁ עֲטוּפֵי לְבָנִים
וְאֵלּוּ רָצִים לְנַקֵּשׁ מַבְעִירֵי אֻלְפָּנִים

אֵלּוּ רָצִים לְהִתְחַבֵּר לִפְתֹּחַ לֵב
וְאֵלּוּ רָצִים לְהָסִית לְפַלֵּג לְשַׁלְהֵב

אֵלּוּ אוֹמְרִים הִנֵּה בָּאָה הַהַדְתָּהּ
וְאֵלּוּ אוֹמְרִים בָּאוּ פֵּרוֹת שֶׁל הֲסַתָּהּ

אֵלּוּ כְּמוֹ אֵלּוּ עַם אֶחָד, אַחִים
גַּם אִם נִרְאֶה שֶׁהִגִּיעוּ שִׂיאֵי מְתָחִים

סִסְמָאוֹת לָרֹב דֵּמוֹקְרַטְיָה ושִׁוְיוֹן
בְּעִקָּר חֹסֶר הַכָּרָה, הַפְחָדָה וְדִמְיוֹן

אֶפְשָׁר לִבְחֹשׁ בְּקַלַּחַת תֵּל אָבִיב
אַךְ שֶׁמָּא נָצִיץ קְצָת מִסָּבִיב

עַל נַעַר ‘דֵּמוֹקְרָטִי’ בֶּן מוֹשָׁב
שֶׁמִּתְחַטֵּא בְּדִמְעוֹתָיו וְאֶל בּוֹרְאוֹ שָׁב

אֶל נְשָׁמָה קְדוֹשָׁה שֶׁחָשָׁה פִּתְאוֹם לְבַד
וְהָרַגְלַיִם הוֹלִיכוּ לְהִסְתּוֹפֵף בְּבֵית חַבָּ”ד

עַל בּוֹגֵר יְלִיד קִבּוּץ הַשּׁוֹמֵר הַצָּעִיר
שֶׁלָּרִאשׁוֹנָה קָרָא עַל עֲבוֹדַת כֹּהֵן וְשָׂעִיר

אַל פְּעִילָה נִמְרֶצֶת חוֹסֶמֶת תְּנוּעָה
שֶׁפִּתְאוֹם צְמֵאָה לְקוֹל שְׁבָרִים וּתְרוּעָה

כִּי גַּם בְּתוֹךְ עֹמֶק חֹשֶׁךְ וּכְפוֹר
עוֹלֶה וּבוֹקֵעַ לְאִטּוֹ הָאוֹר

תֵּכֶף נִטֹּל אֶתְרוֹג וְגַם עֲרָבָה
לִמּוּד הוּא לְהַרְבּוֹת בְּאַהֲבָה

פְּעָמִים שֶׁתָּבוֹא בְּהַרְבֵּה הַקְרָבָה
פְּעָמִים לָרֹב בְּקֻרְטוֹב עֲנָוָה

לַמְרוֹת הַכֹּל נְנַסֶּה לְהַסְבִּיר לְהַכִּיר
עַד שֶׁהַשַּׁלְהֶבֶת תַּעֲלֶה וְתָאִיר

לֹא נֹאמַר “זֶה הַמַּצָּב זוֹ הַמְּדִינָה”
אֶלָּא “וְיִלְמְדוּ תּוֹעִים בִּינָה”

לֹא נוּכַל לִשְׁקֹט, לַחֲשׁוֹת, לְהִתְעַלֵּם
עַד “שֶׁיַּעֲשׂוּ כֻּלָּם אֲגֻדָּה אַחַת בְּלֵבָב שָׁלֵם”