הֻתַּר לְפִרְסוּם // חיים אלטמן

הֻתַּר לְפִרְסוּם. שׁוּב
שֶׁעוֹד חַיִל לֹא יָשׁוּב,
וְלַהוֹרִים כְּבָר לֹא חָשׁוּב
לֹא סִבָּה וְלֹא חִשּׁוּב.

הֻתַּר לְפִרְסוּם בַּחֲדָשׁוֹת
שׁוּב בְּשׂוֹרוֹת קָשׁוֹת
וְהָאִמָּהוֹת מִתְקַשּׁוֹת
לְעַכֵּל אֶת הַתְּחוּשׁוֹת.

הֻתַּר לְפִרְסוּם שֵׁם
עַל קִיר נוֹפְלִים יֵרָשֵׁם
וְעַד מָתַי. לְמַעַן הַשֵּׁם
קִלְלַת פֶּרֶא אָדָם תִּתְגַּשֵּׁם.

וּמוֹחֵנוּ אָטוּם. חָסוּם
וְלִבֵּנוּ אָכוּל. מִכִּרְסוּם
וְהַכֹּל מִמֶּנּוּ מְחֻשְׁבָּן. יָזוּם.
גַּם זֹאת,
הֻתַּר לְפִרְסוּם!