אי אפשר גם וגם; מרן זיע”א מחזק את לומדי התורה / ישראל זאב לוונטהל

תחת הכותרת “חיזוק בחשיבות לומדי התורה” פורס מרן רבינו עובדיה יוסף זיע”א את משנתו בנוגע לחשיבות לימוד התורה ועונה על כמה טענות הנשמעות בימים אלו מפיהם של מי שתומכים בשירות בצה”ל לצד לימוד תורה.

הנקודה הראשונה בה בחר מרן לעסוק היא היחס הנכון לכל אותם אנשים טועים המבזים ומסיתים כנגד לומדי התורה, אף אותם אלו אשר תפילין בראשיהם וספר תורה בידיהם.

“כתוב בפסוק “יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו וישוב אל ה’ וירחמהו ואל אלהינו כי ירבה לסלוח”. על הרשע לעזוב את דרכו הרעה, אך יש אדם שאינו רשע אלא הינו מתפלל שחרית מנחה וערבית ומקיים את כל המצוות רק יש לו מחשבות און מחשבות שאינן הגונות וגם הוא צריך לעזוב את מחשבותיו הלא טובות”.

“יש אנשים שמתפללים כדת וכדין ויתכן שהם לובשים שני תפילין דרש”י ודרבנו תם ובמחשבתם חושבים על אברכי הישיבות שהם עריקים אינם הולכים לצבא, מביטים עליהם בעין רעה, אלו מחשבות און! זה אפיקורסות ומינות! כמו שאמרו בגמרא ‘היכי דמי אפיקורס? כגון דאמר מאי אהנו לן רבנן לדידהו קרו לדידהו תנו’, מה אנו מרויחים מהאברכים האלה שיושבים ועוסקים בתורה? הם לומדים בשביל עצמם להתקדם בלימודם, וכי אני מרויח מזה איזה דבר וכי אני צריך ליהרג במלחמה בשבילם”?

“אלו מחשבות און כמו אפיקורסות וכי אתה לא יודע שאלה שעוסקים בתורה מקיימים את העולם? ‘אני חומה ושדי כמגדלות’, חומה זו תורה, ושדי כמגדלות אלו תלמידי חכמים. מי גורם שישראל יוכלו לנצח במלחמות אם לא התלמידי חכמים שלנו כמו שנאמר “עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים” ודרשו בגמרא ‘אמר רבי יהושע בן לוי מאי דכתיב “עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים” מי גרם לרגלינו שיעמדו במלחמה שערי ירושלם שהיו עוסקים בתורה. שערים המצוינים בהלכה הם שבירושלים הם נותנים כח לשכינה, “תנו עוז לאלהים על ישראל גאותו”.

“אדם שיש לו מחשבות כאלה, אומר מה אני מרויח מאלה שיושבים ועוסקים בתורה, וממיתים עצמם באהלה של תורה, נקרא שמו אפיקורס, ועליו מבקש הפסוק “יעזוב רשע דרכו ואיש אוון מחשבותיו”.

מרן זצ”ל לא מסתפק בדברים האמורים ומבהיר: “יש אנשים עם כיפה על ראשם אך בתוך ראשם יש שרצים בעוונות הרבים, לא הכיפה קובעת אם האדם דתי או לא, אלא הכל תלוי במחשבות שבראשו, אם יש לו דעות דתיות ומחשבות והשקפות של תורה. על מחשבה אחת כזו, יכול להפסיד את כל חלקו בעולם הבא, כמו שאמרו בגמ’ שם שהאפיקורוס הוא מאלו שאין להם חלק בעולם הבא.

“אמנם יש אנשים שאינם יודעים שהתלמידי חכמים מקיימים את העולם בתורתם ואחרי שישמעו וידעו יחזרו מדעותיהם, אך יש אדם שיש לו דעות משלו, וחולק על חכמים ועל התורה, אדם כזה הינו כמו קורח. ‘בני קורח לא מתו’, בכל דור ודור יש בני קורח כאלה”.

מרן מזכיר לנו כמה צריך להוקיר את בני התורה וכותב: “צריך להחזיק טובה לאברכים שלנו בזכותם העולם קיים, בזכותם מצליח הצבא שלנו, ובזכותם יש שפע פרנסה וכל הטובות, ‘ותלמוד תורה כנגד כולם’.

מרן זצ”ל מלמד זכות על אותם הטועים ואומר: “האנשים אינם יודעים זאת ולא מחמת רוע לב הם מדברים, היום כל אחד פותח את העתון על הבוקר וקורא מאמרי שטנה ושנאה, כל העיתונים כולם שונאים תלמידי חכמים ותורה, ופעם אחר פעם מטפטפים לו עד שהוא משתכנע. אך לאחר שישמע את הצד השני של המטבע ויכיר באמת שכל דברי התורה כגחלי אש, ידע ויקבל את האמת. וצריך לדון את האנשים האלה לכף זכות שרק בשוגג הם מדברים כך, ‘ולכל העם בשגגה’.

איך לדבר עם אנשים שחושבים אחרת?

מרן זיע”א גם מדריך אותנו כיצד לגשת לאותם אנשים שאינם מכירים בערך התורה ולדבר עמם: “צריך לדבר עמם לא בויכוחים וכמו שאמרו בגמרא ‘אפיקורס ישראל כל שכן דפקר טפי’, אלא ידבר באופן כללי ויאמר את האמת בלי לכחד, ובמשך הזמן השומעים יחזרו בתשובה, “שלח לחמך על פני המים כי ברוב הימים תמצאנו”. מרן מוסיף: “יש אנשים שקשה עליהם לקבל את הדברים אך כשיאמרם פעם אחר פעם תראה איך הדברים חודרים להם”.

האם ניתן לשלב צבא ועמל בתורה?

לאחרונה נשמעים לא מעט קולות בעיקר מכיוון בני הציונות הדתית הטוענים כי אין סתירה בין לימוד תורה ואפילו אפשר שאדם יגדל לתלמיד חכם גם אם ישרת בצה”ל. מרן זיע”א מתייחס גם לטענה הזו ואומר: “בני התורה הם מוסרים נפשם על לימוד התורה. מחר כשירצו לחפש מנהיג גדול בעל רוח שיוכל להורות הוראה לעם ישראל ושהוראותיו יהיו אמיתיות הלכה למעשה אין בהם נפתל ועיקש במי תמצא את התורה אם לא באדם שכל ימיו לא הסיח את דעתו אפילו רגע מהתורה? צריך להעריך את מעשיהם של לומדי התורה”.

“דעו!” קובע מרן, “אם רוצים למצוא דיין שדן דין אמת לאמיתו, לא ימצא כן אלא רק במי שהשקיע את כל כוחותיו בתורה, רק הוא יוכל להיות בקי בכל חושן משפט ואבן העזר. אך זה שחצי זמנו כך וחצי זמנו כך, אפילו יהיה בעל כשרונות לא יהיה באותה רמה של זה שהשקיע כל חייו בדברים אחרים”.

“לכן אם יבוא אדם לשאלני בודאי אורה לו כדברי רבי נהוראי בסוף קידושין ‘מניח אני כל אומניות שבעולם ואיני מלמד את בני אלא תורה’. ‘אלא תורה’ בלבד! לא נשק ולא תחמושת ולא צבא ולא מאומה, אנו רוצים שגדולי הדור ידעו תורת אמת לאמיתה.

“לצערנו הרב יש בעיות קשות מאוד בהלכה בעניינים חמורים, אם לא ידעו את התורה כראוי מי יכריע בשאלות הללו”? תמה מרן. ואומר כי בפסיקה בדברים חמורים לא בהלכות תפילה שלא אלמן ישראל, אלא בענייני ממזרות ואשת איש חמורים ביותר, לזה צריך להיות שקידה והתמדה עצומה בלי להסיח דעתו אפילו רגע אחד”.

“אנו מצפים בכליון עיניים שיהיו מאורות כאלה. יש צעירים שקדנים אנו מצפים להם. צריך לטפחם לחזקם ולגדלם, ולתת להם את האפשרות שילמדו מתוך עיון ומחשבה, ולא מתוך דאגה על הפרנסה. ובודאי לא שמידי פעם יגייסו אותם למילואים וח”ו יקברו את כל מה שלמדו”.

“אומנות התורה הינה מיוחדת במינה, רק יחידי סגולה מבינים מי הוא התלמיד חכם שיכול להיות מורה הוראות בישראל. התלמיד חכם אינו יכול להיות חצי חצי, חצי יום עובד וחצי לומד, לא יצא ממנו מורה הוראות בישראל, בקושי נקרא סוחר, אך אם ילמד יום שלם יוכל להגיע לדרגה של מורה הוראות לדרוש ברבים ולהשיב רבים מעוון”.

מרן מעורר על הזכות להחזיק לומדי תורה ואומר: “ישנם אברכים שיכלו לצאת תלמידי חכמים אילו היו תומכים בהם, אך הם נלאו כלכל ולא יכלו לעמוד בנטל ועזבו את לימודם. ועינינו הרואות בפרט בדורותינו אלה כי מי שמזניח את לימודו מזניח גם את היראת שמים, כשעוזב את הלימוד הולך גם לצבא, וממילא אין יראת אלקים במקום ההוא. היו בחורים שהלכו לצבא, וכשחזרו אחרי שנתיים וחצי שלוש, חזרו ‘עקודים נקודים וברודים’, ללא כלום מהתורה”.

ואם הבן שלי לא כ”כ מוכשר, גם הוא צריך ללמוד בישיבה?

מרן מתייחס לאמירות שרק עילויים צריכים ללמוד בישיבה ולא לשרת בצה”ל ואומר: “צריך להשתדל להחזיק עוד בן ישיבה ועוד תורה ככל האפשר. הישיבות הקדושות הן בית היוצר שלנו להשראה רוחנית ללימוד תורה וליראת שמים. אפילו אדם שיודע שבנו אינו מוכשר כל כך, וחושב שלא יצא ממנו גדול בתורה, גם כן ישלחהו לישיבה”.

“אפילו אם הוא לא יצא תלמיד חכם, לפחות הוא יהיה ירא שמים. “משל למי שנכנס לחנותו של בשם, אף על פי שאינו מוכר לו ואינו לוקח ממנו, הוא יוצא וריחו וריח בגדיו מבושמין, ואין ריח זז ממנו כל היום. עליו הוא אומר “הולך את חכמים יחכם ורועה כסילים ירוע”. משל לאחד שנכנס לחנותו של בורסקי, אף על פי שאינו מוכר לו ואינו לוקח ממנו, הוא יוצא וריחו וריח בגדיו מלוכלכין, ואין ריחו וריח בגדיו זז ממנו כל היום. ועליו הוא אומר “ורועה כסילים ירוע”. כך כל מי שמהלך עמהם, כל מי שרואה אותו, אומר אלולי לא היה זה חכם לא הולך זה אלא עם חכם כמותו. וכל מי שמהלך עם כסיל, כל מי שרואה אותו אומר אילולי שהוא כסיל לא היה הולך עם כסיל זה, אלא מפני שהוא כסיל לפיכך מהלך עם כסיל. כך ישלח את בנו לישיבה ויעודד אותו ללמוד אף שאינו כשרוני”.

“וגם ידע כי הכישרון ביד הקב”ה כי “ה’ יתן חכמה מפיו דעת ותבונה”. היו הרבה שלא היו כשרוניים ושקדו על לימוד התורה ונעשו גאוני עול,ם ולעומתם היו הרבה אנשים בעלי שכל גאוני שלא יצא מהם שום דבר. לא השכל קובע אלא ההתמדה והשקידה העמל והיגיעה בתורה”.

הדברים נדפסו בקובץ יתד המאיר, ע”י רבי אליהו כהן מח”ס מעדני מלך.

לפניות ותגובות לעורך המאמר, ניתן לפנות למייל: [email protected]