הגר”י דרעי – סמל המהפכה הרוחנית / דעה

קשה סילוקן של צדיקים כשריפת בית אלוקינו. היום הזה, ג’ תמוז, הוא יום מיוחד, והוא ייזכר מעתה גם בשל פטירתו של הגר”י.

קורות חייו של הגר”י משלבים בתוכם את המהפכה התורנית האדירה אשר חולל מרן הגר”ע יוסף זיע”א והיא ממשיכה עד היום.

הגר”י נולד במרוקו למשפחה שעלתה לארץ, הם לא היו משפחה חרדית, אך כמו כל יוצאי מרוקו שמרו על התורה והמצוות.

בארץ יהודה הצעיר נשלח ללמוד במוסדות חינוך ממלכתיים הרחוקים מכל זיק יהדות, וגורלו היה אמור להחרץ, כמו מיליונים אחרים שעלו מן המזרח והדור השני ירד מהדרך אותה ניסו ההורים להנחילם ללא הצלחה. דרך ששמרו עליה אלפי שנים תחת שלטון מוסלמי, לא החזיקה מעמד כמה שנים בארץ הקודש אליה כה כספו וערגו.

אלא שהשגחה פרטית הביאה בחור ישיבה מהפעילים לעבור ליד ביתם בבת ים, הוא ראה את הנער והצליח לשכנעו לעבור לישיבה קדושה לניסיון, וכל השאר היסטוריה.

הוא עלה ונתעלה, ואף העלה את אחיו האריה לפסגות על. אך גם חייו הרבניים לא היו סוגה בשושנים, זכור לכולנו איך ניסו לשתות את דמו כאילו קיבל או נתן (איני זוכר מרוב זמן ופרשיות) משהו לאחיו או מאחיו.

“הם” הכוונה לאלו שלא אהבו את המהפכה שחולל אחיו בסיועו שלו ובהכוונתו של מרן זיע”א. הם לא יכלו לראות זאת והמציאו כל הזמן סיפורים חדשים, והגר”י יכל אף להם. מהם ומתיקיהם לא נותר ולא ייוותר מאומה, אך מורשתו של הגר”י תמשיך לנצח.

הגר”י סימל בעצם מהותו והיותו, את הדגם של המזרחי אשר המדינה ניסתה בכוחות אדירים להפוך לגוי ככל העמים, ואילו המהפכה הספרדית משכה אותו בחזרה, והעלתהו למקומות שאפילו במרוקו הקדושה לא היו.

גור אריה יהודה, את המהפכה הזו אי אפשר להפסיק עד ביאת גוא”צ.