תקשיבו (תקראו…) סיפור משעשע.
אני במשך שנים הייתי הולך לכולל עם ידידי שלמה.
אברך קצת תמוה הבן אדם, אבל זה מה היה…
בקיצור יום אחד הוא אומר לי בכולל “חיים, אל תלך מהיום לכולל בדרך הרגילה!”
“למה?” שאלתי אותו.
“את הזקן שגר בבניין בפתח הרחוב של הכולל, אתה זוכר?”
“כן, נו?”
“הוא זורק אבנים וביצים על אברכי כולל שעוברים שם! בוא נלך מסביב דרך הואדי”.
“מוזר, לא שמעתי על זה. לא יודע, אשאל את האברכים האחרים, אסתכל מרחוק…”
“אני מתחיל לעבור דרך הוואדי…”
“כרצונך…”
שאלתי אחרים, עברתי בעצמי, ו… לא היה ולא נברא! לא מיניה ולא מקצתיה.
אמרתי לו זאת והוא עדיין סירב לעבור שם והמשיך ללכת בדרך הקוצנית ומלאת האבנים בוואדי.
וכך היה במשך שנים.
היום הודעתי לו שממחר אני מתחיל ללכת דרך הוואדי.
“מה קרה?” הוא שאל.
“הזקן שעומד שם הודיע שממחר הוא זורק אבנים וביצים על אברכי הכוללים שיעברו שם”.
“אה, חח… אתה רואה שצדקתי? הנה עכשיו אתה בעצמך מודה שהוא זורק אבנים וביצים, תמשיך להתווכח!” אמר בצהלה.
“חוכעם!” עניתי לו. “בכל השנים שעברנו שם אחרי שאתה הודעת שהוא זורק אבנים הוא לא עשה כלום! זה שעכשיו הוא הודיע שהוא הולך לעשות את זה ולכן אני לא אעבור שם, זה ממש לא מצדיק את מה שאמרת לפני שנים, בדיוק הפוך, זה אומר שעד היום הוא לא פשוט לא עשה זאת ורק ממחר הוא יעשה זאת!”
זה הסיפור.
ממש אגב, זה גם מה שצריך לענות לקנאים ודומיהם שינופפו בצדקת דרכם באי התייצבות בצבא עקב גיוס החרדים בכפייה…
חזקקק ביותרר!
אלוף!!!
אוי, כמה המאמר הזה צודק ועוצמתי…
גם השמלאנים עדיין חושבים שהם צדקו והם עדיין מאמינים בקונספציה שלהם ובשלום עם הערבים
אפילו שהם ראו שכל מה ש”הימניים הקיצונים” אמרו לפני השבעה באוקטובר התממש
אם השיטה של להתייצב לא הוכיח את עצמו אז מותר להודות בטעות ולומר שהצד השני צודק לא קרה כלום
לא צריך להתבצר בעמדה שלנו
לא שיטה ולא נעליים.
השיטה היחידה היתה ותהיה לשמוע בקול מרנן גדו”י.
זה הוכיח את עצמו
אנחנו דוחים עשרות שנים ולא גייסו אף אחד שרצה לשבת וללמוד
השיטה צדקה!!!
יוסי (שם בדוי) הגיע בפסח לביהכ”נ עם ארבעת המינים לא עזרו כל הויכוחים והוא בדעתו , כנ”ל בשבועות וכן בתשעה באב.
בסוכות כשכולם הגיעו עם ארבעת המינים הוא הסתובב כמו בלון נפוח כלומר הנה צדקתי