אתמול שוגרו אלף צווי גיוס לבחורי ישיבות, ביום ההחלטה על השיגור שוגר גם כתב”מ קטלני מתימן, אך מה שיותר חמור: שוגר פסק דין של בית הדין הבינלאומי בהאג, ובו קביעה כי ההתנחלויות אינן חוקיות.
איננו יודעים חשבונות שמים אך איש אינו יכול להתעלם מכל רצף האירועים, החל מביטול חוק דחיית השירות ופריצת מלחמת חוסר סייעתא דשמיא בשמחת-נורא, עבור דרך הדיונים המקבילים בבג”ץ נגדנו ובביה”ד בהאג, ועד לפסק הדין הנורא שניתן ביום שישי.
ובדיוק כמו בבג”ץ “ההוא”, זה נראה ברגע הראשון כמשהו דקלרטיבי חסר משמעות אופרטיבית, שהרי איש לא יתגייס בעקבות בג”ץ ושום התנחלות לא אמורה להתפרק בעקבות האג.
אך ככל שחולף הזמן מתברר יותר ויותר עד כמה “הם” מתוחכמים: קודם כל ניתוק תקציבים, נו שוין נחיה עם זה, אחרי שבועיים היועמ”שית מורה על הפסקת מעונות לאברכים, כואב אבל עדיין נסבל, ועכשיו צווי הגיוס, וזו רק ההתחלה.
גם שם, בהאג “הם” מתוחכמים: קודם כל הכרזה שזה לא חוקי, השלב הבא יהיה הכרזה של איזה אוטוריטה מקבילה של היועמ”שית כי אין לסחור עם ההתנחלויות, אחר כך יכריזו כי אסור לבנקים לתת משכנתאות שם ואסור לחברות בינלאומיות לתת שירות לתושבי יו”ש, וזו רק ההתחלה.
וינסטון צ’רצ’יל היה אוהב ישראל (יחסית), הוא הסביר את אהדתו לעם הנבחר, בציטוט מפורסם מפי ראש הממשלה שקדם לו, בנימין דה יזרעלי, יהודי בעצמו, אשר אמר כי הקדוש ברוך הוא מתנהג עם אומות העולם כפי שהן מתנהגות עם העם היהודי.
אומות העולם מתנהגות עם מדינת ישראל כפי שהיא מתייחסת ליהודים המקוריים המתגוררים בתחומה.
הטיעון בשני המקרים מבוסס על אותה אקסיומה כי מדובר במדינת היהודים ולכן יש לה דין שונה משוודיה.
אנחנו טוענים כאן, כי במדינת היהודים כל יהודי זכאי לעסוק בתורה כרצונו, המדינה היהודית היחידה נשענת על תורתה, ולכן אין להחיל על לומדי התורה את כללי השוויון השוודים. והם טוענים שם כי שטחי יו”ש הם נחלת אבותנו ומהווים חלק מהמדינה היהודית, שהיא היחידה בעולם, מוקפת מוסלמים צמאי דם, ולכן אין להחיל עלינו את הכללים שבין נורבגיה לשוודיה.
במקום לתחזק את הנקודה היהודית של המדינה, מנפצים השמאל ועושי דברו ברשות השופטת את העוגנים האחרונים שמייחדים את המדינה משכנותיה.
ואולי שמחת “נורא” היה בגלל שלימוד התורה שלנו לא היה מספיק מוקפד?
אני חושב שקודם כל צריך לקחת אחריות על עצמנו, ואחר כך להגיד שאחרים אשמים.