הארס של האריס / דעה

גולת הכותרת של ביקורו המוצלח של נתניהו אינו הנאום בוושינגטון, גם לא הפגישה עם הנשיא -הברווז הצולע – ביידן, ואפילו לא ההיוועדות הטעונה עם טראמפ, אלא דווקא השיחה הקשה עם סגנית הנשיא, והמועמד לנשיאות קמלה האריס.

בקול ברור אמרה האריס, כי יש להביא לסיום המלחמה, היא דיבר ה הרבה על הסבל הפלסטיני, וגם ייחדה כמה מילים לקישוט על השבת החטופים וזכותה של ישראל להגן על עצמה “תלוי איך”, שזה הסגנון של הידידים הקרים שלנו, אלו מאירופה שלא ממש החליטו אם הם בצד של הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון או בצד של שוחטי הילדים שיש להם מיליוני מצביעים אצלם.

כלי התקשורת מדווחים על ההפתעה שבדבריה, אך יותר מכך על הטון בו נאמרו הדברים, לדבריהם היא הייתה נחרצת ביותר במהלך הפגישה, ואף לא ניסתה להיות פוליטיקלי – קורקט, היא קבעה בפסקנות חד משמעית כי יש לסיים המלחמה, ומה שחמור מזה – להקים מדינה פלסטינאית.

זה חמור מאוד ועלינו להיערך לתקופה חדשה, אשר אובמה היה ימין קיצוני לעומתה. לגברת הזאת יש את מירב הסיכויים לשבת בבית הלבן עוד חצי שנה למשך ארבע שנים, ולעשות לנו את החיים קשים וכואבים.

אם נצרף לכך את פסק הדין של בית המשפט הבינלאומי כנגד עצם קיומנו בשטחי יו”ש וירושלים (!) אנו מקבלים מצב קטסטרופלי שבו הטובה שבידידותינו פועלת דה פאקטו נגדנו.

יש לקוות כי היא לא קיבלה את העמדות הללו מיהודים תומכי שמאל, כמו למשל בעלה היהודי (רחמנא ליצלן, זוהי שואת ארה”ב), אם כי נראה שאינה צריכה לכך, מיליוני קולות המוסלמים במדינות המפתח גורמים לה אוטומטית לנטות לכיוונם, ביודעה כי היהודים ברובם יבחרו בכל מקרה באוהב הישראל שמולה, למרות שגיונותיו ואי צפיותו.

קשה לדעת מה קדם למה: האם היא מתייחסת כך בשל העובדה שראש ממשלת ישראל לא הזכיר אותה, ואף עקץ בעקיפין, בנאומו שנמשך שעה שלימה, או שהוא החליט לא להתייחס אליה מכיוון שידע שאלו עמדותיה.

כך או כך, יש להצטער על כך, כי ההתעלמות מהמועמדת המובילה (לצערנו) אינו נבון ואנו עתידים, כולנו, לשלם על כך בעתיד. מנהיגות שקולה יודעת להחניף לכל גוי וגויה שהגיע או יכולה להגיע לעמדת העצמה המשפיעה ביותר בעולם.

עם ירידתו הצפויה של ביידן “הגוי הציוני האחרון” מהבמה, יחל עידן שבו נחוש היטיב כי אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמיים.