בְּמִבְצָע לֵילִי
חֻלְּצוּ שׁוּב.
עוֹד חֲטוּפִים
שֶׁרַק רָצוּ לָשׁוּב…
בַּבֹּקֶר פֻּרְסַם
שֶׁהֵבִיאוּ גּוּפוֹת.
שֶׁנֶּחְטְפוּ יְחֵפִים
וְשָׁהוּ בְּלִי תְּרוּפוֹת.
לְקֶבֶר יִשְׂרָאֵל
הוּבְאוּ לִמְנוּחָה.
וּמִי לֹא שׁוֹאֵל
מָה עִם הַהַזְנָחָה?
וְכַמָּה נִשְׁאֲרוּ ‘שָׁם’
בְּמַצָּב שֶׁל חַיּוּת.
וּלְמִי תְּחוּשַׁת אָשָׁם
כְּשֶׁהַשִּׁגְרָה הִיא סִיּוּט.
הַאִם רַק בָּאָרוֹן
נֶחֱרַץ גּוֹרָלִי??
כְּבָר נִחַר הַגָּרוֹן
מִמִּבְצַע לֵילִי!
