ערב שבת שלום ומבורך
קדושים תהיו כי קדוש אני (יט,ב)
אם מקדשים אתם עצמכם, מעלה אני עליכם כאילו קידשתם אותי (תורת-כוהנים).
“קדושים תהיו” – עליכם להיות קדושים ופרושים גם מדברים המותרים, “קדש עצמך במותר לך” (ראה רמב”ן). ציווי זה הוא לכל יהודי באשר הוא – “דבר אל כל עדת בני ישראל”.
כיצד אפשר לומר שעבודה נעלית זו שייכת לכל אחד? אדם שנכשל בדבר אסור – האומנם שייך הוא ל”קדש עצמך במותר לך”?!
על כך נאמר: “כי קדוש אני – מעלה אני עליכם כאילו קידשתם אותי”. כשאדם שם אל ליבו דבר נפלא זה ומתבונן בו, זה גופא מעורר בו כוחות פנימיים ונעלמים, שעל-ידם יכול הוא להתגבר על כל מונע ומכשול לעבודה זו.
(ליקוטי-שיחות, כרך ז, עמ’ 323).
*
“יכול כמוני? תלמוד-לומר כי קדוש אני – קדושתי למעלה מקדושתכם” (ויקרא-רבה)
המשפיע הנודע ר’ שמואל-בצלאל (הרשב”ץ) היה אומר:
“יכול כמוני” – בניחותא, יהודי יכול להיות “כמוני” כביכול.
“תלמוד-לומר” – הנתינת-כוח לזה באה מהתורה.
“כי קדוש אני” – “קדושתי למעלה (באה כביכול) מקדושתכם”.
(ליקוטי-שיחות, כרך ז, עמ’ 311).
לא תשנא את אחיך בלבבך, הוכח תוכיח את עמיתך (יט,יז)
הרי שרק מי שמקיים כראוי “לא תשנא” יכול לקיים כנדרש “הוכח תוכיח”.
(היום-יום, עמ’ נז).
לא תשנא את אחיך בלבבך, הוכח תוכיח את עמיתך ולא תישא עליו חטא (יט,יז)
לא תלבין את פניו ברבים (רש”י).
“לא תשנא את אחיך בלבבך” – לא זו בלבד שאסור לך לשנוא את חברך, עליך אף לדאוג לכך שחברך לא ישנא אותך. שכן, יש להניח שהוא שונא אותך משום שראה בך דברים שלפי דעתו יש בהם דופי, ולכן
“הוכח תוכיח את עמיתך” – מחובתך להוכיח לעמיתך את צדקת מעשיך, וכך תסלק את השנאה מליבו.
“ולא תישא עליו חטא” – כשתעשה זאת, שוב לא יישא חברך חטא בגללך.
“לא תלבין את פניו ברבים” – ואף שבטוח אתה בצדקת דרכך, וכוונתך אינה אלא להציל את חברך מעוון שנאת-ישראל, אסור לך להשמיע לו דברים קשים ולהלבין את פניו.
(כתר-שם-טוב (הוספות) סימן יז).
ואהבת לרעך כמוך (יט,יח)
הרב המגיד ממזריטש אמר פעם לתלמידו, הרב הקדוש רבי אלימלך מליזנסק:
שמע מה שמכריזים במתיבתא דרקיעא – שיש לאהוב רשע גמור באותה אהבה שאוהבים צדיק גמור!
(ספר-השיחות ת”ש, עמ’ 117).
* * *
כ”ק אדמו”ר הריי”צ נהג לקרב כל אדם מישראל, אפילו יהודי שעליו נפסק בשולחן-ערוך (חושן-משפט סימן תכה) שלגביו לא חל הדין של “לא תעמוד על דם רעך”.
וטעמו ונימוקו עמו:
ארבעה חלקים הם בשולחן-ערוך, ו’חושן משפט’ הוא החלק הרביעי. ב’חושן משפט’ עצמו יש יותר מארבע-מאות סימנים, ואילו פרטי הדינים הנ”ל מופיעים בסימנים האחרונים שבו. כשילמדו ויקיימו את כל דיני השולחן-ערוך, מתחילת ‘אורח-חיים’ עד לסימנים אלו, או-אז יהיה מקום לעסוק גם בדינים אלו…
(ליקוטי-שיחות, כרך א, עמ’ 134).
לא תאכלו על הדם (יט,כ)
לא תאכלו קודם שתתפללו על דמכם (ברכות י).
הטעם הפנימי לאיסור האכילה לפני התפילה:
כאשר יהודי אוכל, הוא מברר את הניצוץ האלוקי הטמון בתוך האוכל ומעלהו לשורשו. אך ביכולתו לעשות זאת רק לאחר שהתפלל והעלה את עצמו תחילה; שכן לפני התפילה, כשהוא עצמו עדיין מקושר למטה, אין בכוחו להעלות את האוכל.
(ליקוטי-תורה ויקרא עמ’ ח).
* * *
לא תאכלו קודם שתתפללו על דמכם (ברכות י).
“אדם” הוא א-דם. א – זו הנפש האלוקית, שהיא מופלאת ומובדלת מהגוף ומהנפש הבהמית. דם – זו הנפש הבהמית, שהיא מלובשת בדם האדם.
לפני התפילה אדם הוא “דם” בלבד, שכן הנפש האלוקית עדיין אינה מאירה בנפש הבהמית; ואילו לאחרי התפילה הוא “אדם”, שכן הנפש האלוקית מאירה ומתלבשת בנפש הבהמית, ושתי הנפשות נעשות מציאות אחת.
(המשך תער”ב ב עמ’ תתג).
כי תבואו אל הארץ (יט,כג)
יכול משבאו לעבר הירדן, תלמוד לומר אל הארץ, הארץ המיוחדת (רש”י).
יש אדם שטוען כי הוא שואף להגיע ל’ארץ-ישראל’ הרוחנית, וכפתגמו הידוע של ה’צמח-צדק’ – “מאך דא ארץ-ישראל” (=עשה כאן ארץ-ישראל), ולכן לא אכפת לו אם יצטרך להישאר בגלות תקופה נוספת, שכן בזמן זה יוכל “לעשות ארץ-ישראל” במקום נוסף בעולם. על כך אומר הכתוב:
“יכול משבאו לעבר הירדן” – שגם היא נקראת ארץ-ישראל (נחלת בני גד ובני ראובן), בדוגמת ‘ארץ-ישראל’ ברוחניות,
“תלמוד לומר אל הארץ, הארץ המיוחדת” – צריכים לבוא לארץ-ישראל כפשוטה, בגשמיות, בביאת משיח צדקנו בקרוב.
וכסיפור הידוע, שפעם שאל הרבי מהר”ש את אביו, ה’צמח-צדק’, על ה’קץ’ של שנת תר”ג, והשיבו ה’צמח-צדק’ שבאותה שנה נדפס הליקוטי-תורה. נענה הרבי מהר”ש: אנו רוצים וצריכים משיח כפשוטו!
(מהתוועדות אחרון-של-פסח תשד”מ. התוועדויות תשד”מ כרך ג, עמ’ 1523).
מפני שיבה תקום (יט,לב)
בזוהר כאן (ח”ג פז) מפרש:
“מפני שיבה” – עוד בבחרותך, לפני שאתה מזדקן,
“תקום” – בעמידה טובה וישרה, לפי רצון התורה,
“והדרת” – אדם הנוהג כן הרי הוא הדור ומשובח. ואילו אדם ש”קם” לעת זקנתו – אין לו במה להשתבח כל כך.
* * *
“מפני שיבה” – לפני שהיצר-הרע, הנקרא “מלך זקן וכסיל”, משתרש בך, היינו בשנותיך הצעירות,
“תקום” – עליך להתייצב ולעשות תשובה.
(מהתוועדות שבת-קודש פרשת קדושים תשי”ד).
והדרת פני זקן – זה שקנה חכמה (קידושין לב)
“זה שקנה חכמה” – היינו אדם שדברי תורה חקוקים בזיכרונו ועל לוח ליבו. אדם כזה שוכן בו הקב”ה בכבודו ובעצמו, כביכול, שהרי “הוא וחכמתו אחד”.
ואכן: הרוצה “לקנות חכמה” ולהידבק בה’ יתברך בדבקות תמידית – יחקוק דברי תורה בזיכרונו, לפחות חמישה חומשי תורה, וסדר קודשים מתורה שבעל-פה.
(ליקוטי-תורה ויקרא, עמ’ ל).
