האדמו”ר מבאבוב הרב נפתלי צבי הלברשטאם זצ”ל מבאבוב – נולד בשנת ה’תר”צ לפני שפרצה השואה האיומה. עם פרוץ מלחמת העולם השניה והתחלת ימי השואה, נרצח האדמו”ר בעל ה’קדושת ציון’ מבאבוב, ובנו ונכדו האדמ”ר ר’ שלמה השני ורבינו נמלטו אל בוכניה, לגטו שהקימו שם הנאצים. מאותו הזמן ועד סוף המלחמה הקשה והאיומה, חיו השניים חיים של מסירות נפש, כאשר בכל רגע היו מוכנים למסור את נפשם בעבור יהדותם. ואכן, היו פעמים, שהאב והבן נתפסו, וברחמי שמים עליהם, ניצלו. פעמים רבות שמו את נפשם בכפם כדי להציל יהודים, ורבינו עמד פעמים רבות על סף המוות ונשאר איתן ברוחו, כשכל ימיו עמל לעשות למען זולתו ברוחניות ובגשמיות. דומה, כי הצלה זו הייתה כדי להקים מחדש את פארה של חסידות באבוב, שרובה ככולה עלתה בכבשן האש ואביו למעשה הקים מחדש וביסס את חסידות באבוב לאחר השואה. בדרך לא דרך ניצל רבינו, ועלה על אניית מפרש ישנה, שהפליגה מרומניה לתורכיה.
לאחר תלאות רבות הגיע לתורכיה ומשם לארץ. שם למד בישיבות ‘תורה ויראה’ ו’בית אברהם סלונים’. מאוחר יותר נפגש שוב עם אביו בארה”ב, לאחר שגם הוא ניצל בנסים מופלאים. במשך כל השנים עמד לימין אביו בבניית החסידות והקמת מוסדות התורה והחינוך באבוב בארה”ב ובעולם כולו. לאחר פטירת אביו הוכתר למלא את מקום אביו. נפטר ב-י”ב באדר ב’ תשס”ה חי כ-75 שנים.
סבא מצד אביו: האדמו”ר ר’ בן ציון הי”ד. סבא מצד אמו: ר’ חיים יעקב טייטלבוים מלימנוב. אביו: האדמו”ר ר’ שלמה השני מבאבוב. אמו: מרת בלומא רחל. אשתו: מרת העסא בת ר’ יוסף פנט מדעעש. חתניו: האדמו”ר רבי מרדכי דוד אונגר (הוכתר על ידי חלק מהחסידים כאדמו”ר מבאבוב) רבי יהושע רובין בן ר’ מרדכי דוד מסאסרגען המכהן כאב”ד בחצרו של גיסו.
מסופר על רבינו שלפני שעלה על כס האדמורו”ת, נכנס פעם אחת לבית מרקחת וראה שם את אחד משכניו. מיד פנה אליו רבינו ואמר: “אתה בעל משפחה גדולה ומטופל בילדים רכים, ואני כבר זכיתי להשיא את כל ילדיי, ובכן, הגד לי איזה תרופה אתה צריך, ואני כבר אקנה לך ואביא את התרופה לביתך, כי חבל על כל דקה שלך, ואתה צריך לעזור בבית”, וכך היה, היהודי הלך לדרכו, והרבי קנה את התרופה עבורו והביא אותה לביתו…
פעם נכנס אצל רבינו אדם אחד, ואמר, שזוגתו רוצה לנסוע בימות הקיץ לקאנטרי, והוא טען, שלא צריכים לנסוע לשם, כי זה רק מותרות, והיא רוצה לעשות כך רק מפני שהיא רואה אחרים שעושים כך, והוא אומר, שיש לעמוד בתוקף שלא לנסוע שם, אך אשתו משיבה לעומתו בתוקף, שכן צריכים לנסוע, והוא אינו יודע מה לעשות. אמר לו רבינו, שהוא רוצה לשמוע את דעת אשתו בנידון, ומבקש, שהיא תתקשר אליו. ואכן האישה התקשרה לרבי, והתלוננה, שהיא עובדת קשה מאוד כל היום בבית, ומסדרת את הבית כל היום, וכבר הרבה זמן שהיא רואה רק את הקירות של הבית- כל היום והלילה- והיא מרגישה, שהיא באפיסת כוחות. היא צריכה לצאת להתרעננות, מה גם שרוב חברותיה נוסעות לשם. מדוע עליה להיות שונה מהן, ובפרט שהיא מרגישה שהיא כבר לא יכולה להמשיך כך,
רק שבעלה אינו רוצה, כי אין לו כסף. לדבריה – זה מצב של פיקוח נפש. רבינו הקשיב לכל דבריה בתשומת לב דקות ארוכות, ובסופו של דבר הצדיק את בקשתה, “ובנוגע למצב הכספי של הבעל”, אמר הרבי, “אכן אין לבעלך כסף”, ברם הוא יפתור את הבעיה, ו…הוציא מכיסו את כל הסכום ונתן עבורה שתיסע לקאנטרי לחיים ולשלום…
בבורו-פארק יש אולם, שאם אין משלמים קודם החתונה את כל הסכום של האולם, מבטלים את ההזמנה של האולם, והיה אדם אחד, שלא היה לו כסף, וביקש מבעל האולם שימתין עבורו עד יום החתונה, ואז ישלם לו את מלוא הסכום של האולם, ואכן בעל האולם נענה לבקשתו, והסכים להמתין עד יום החתונה בתקווה, שאז יפרע הלה את כל הסכום של האולם. בליל החתונה – לאחר החתונה – הגיע בעל האולם למחותן וביקש את הכסף, והלה אמר לו בצער רב, שאין לו, ואין לו מה לעשות.
כששמע בעל האולם את דבריו, התרגז מאוד ואמר, שתיכף יראה מה שיעשה לו. הוא מיהר לנעול את דלתות האולם, ונכנס למשרד שלו והם – המחותנים החתן והכלה – נשארו סגורים בתוך האולם בשעה מאוחרת בלילה ללא אפשרות לצאת, ולא ידעו מה לעשות. לפתע נצנץ רעיון בלב המחותן, הוא מיהר להרים טלפון לרבינו, וסיפר לו את כל הסיפור וביקש ממנו, שיטלפן לבעל האולם שיפתח את הדלת.
לאחר מספר דקות, פתאום שומעים רעש – אדם שנוקש בחוזקה על דלת האולם באישון לילה, וכאשר פתח בעל האולם את הדלת, התפלא מאוד לראות את רבינו עומד בחוץ. כמובן, מיד הכניסו אותו, והוא שאל את בעל האולם באיזה סכום מדובר. כששמע הצדיק את הסכום, שילם מיד את כל החוב, והורה לבעל האולם לשחרר מיד את כולם מהאולם לשביעות רצון שני הצדדים…
[הסיפורים מתוך ‘נועם שיח’ – שיחות הגה”צ רבי שלמה זלמן פרידמן שליט”א אבד”ק סאנטוב לייקווד]
