אוֹצְרוֹת הַחֵן • פרשת ויקרא – פורים • מתורת רנ”ג ויינטראוב זצ”ל

מדור שבועי מתורתו של הגאון הצדיק רבי נח גד ויינטראוב זצ”ל על פרשיות השבוע
מוגש על ידי נכדו הרב שבתי ויינטראוב יו”ר מכון באהלי צדיקים

פרשת ויקרא תשפ”ג

וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה (א, א)

הא’ זעירא שהמנהיג צריך להתחבר לעם ולשמור על כבודו רק מעט

אל”ף דויקרא זעירא, רמז לו הקב”ה  למשה רבינו שהמנהיג צריך להיות מחובר אל העם. אל”ף הוא מלשון תלפף חיבור.  והאל”ף זעירא כדי לרמז שרק זעיר מעט וצריך המנהיג לשמור על כבודו, כדי שהעם יראו מפניו ויהיו דבריו נשמעין.

הא’ זעירא כנגד חומש בראשית

ויקרא אלף זעירא, וב“בעל הטורים” רמז: חמישה אלפי”ן יש בפסוק הראשון כנגד חמישה חומשי תורה. אם כן כל אחד כנגד ספר אחד, נמצא אל”ף ראשונה ה”אלף זעירא” זה כנגד ספר בראשית. והסיבה לכך  דהנה בספר ראשון בראשית יש בו דברים שאסור ללמדם בשניים [עיין מסכת חגיגה יא’ עמ’ ב’  אין דורשין בעריות בשלשה ולא במעשה בראשית בשנים] ולכן בא אלף זעירא להורות על זה שמעשה בראשית נלמד רק באחד.

הא’ זעירא כנגד לימוד בדרך קצרה

 ויקרא אל”ף זעירא, הנה אל”ף הוא מלשון לימוד, אל”ף בינ”ה (שבת קד.), ולכך בעת ההוראה ללמוד תורה עם ישראל כתוב אל”ף זעירא, להודיע ולרמז על דרך הלימוד (פסחים ג:) “לעולם ישנה אדם לתלמידו דרך קצרה”, ולכן בא אות א’ זעירא.

הא’ זעירא לרמז שרק משה שמע

ויקרא (ויקרא א, א) אל”ף זעירא, לפי שרק משה שמע ולא כל ישראל [יומא דף ד’ משה שמע וכל ישראל לא שמעו].

הא’ זעירא  לא כמו אדם הראשון שמיעטו הקב”ה

ויקרא (ויקרא א, א) אל”ף זעירא. הנה על הפסוק (ויקרא א, ב) “אדם כי יקריב” פירש”י: כמו אדם הראשון [אדם. לָמָּה נֶאֱמַר? מָה אָדָם הָרִאשׁוֹן לֹא הִקְרִיב מִן הַגָּזֵל — שֶׁהַכֹּל הָיָה שֶׁלּוֹ — אַף אַתֶּם לֹא תַּקְרִיבוּ מִן הַגָּזֵל רש”י] . ונוכל לומר, כי חטא האדם בא על ידי גאות של “והייתם כאלקים” (בראשית ג, ה) ולזאת מיעטו הקב”ה ועמד על מאה אמה (פסיקתא פר’ טו), כדי שידע לעשות תשובת המשקל למעט עצמו לפני ה’ יתעלה, וזה על ידי  קרבן, שיודע האדם שהוא איננו כלום רק הכל לה’ יתעלה ואיך יתגאה קרוץ מחומר, ולכן בא אל”ף זעירא.

א’ זעירא מרמז על מיתוק הדין על ידי הצדיקים

אל”ף זעירא של ויקרא (ויקרא א’ א’). הנה אתוון זעירין [אותיות קטנות] הם דין (מגלה עמוקות אופן נג), ועיקר עבודתו של הצדיק למתק הדין, ועל ידי זה נעשה כביכול שותף למעשה בראשית. ולכן ויקרא שהוא לשון חיבה (רש”י שם) שהוא רחמים, כתוב בו אל”ף זעירא, להראות על מיתוק הדין שהצדיק עושה, שעל ידי זה עיקר החיבה והאהבה.

הא’ זעירא מפני מחמת הענווה זכה לקריאה זו שלא כשאר הנביאים

לכל דברות ולכל אמירות ולכל צווים קדמה קריאה, לשון חיבה, לשון שמלאכי השרת משתמשין בו וכו’, אבל לנביאי האומות עכו”ם נגלה אליהן בלשון עראי וטומאה, שנאמר “ויקר אלהים אל בלעם” (רש”י)

להסביר ענין אלף זעירא של “ויקרא”, כי הנה נביאות משה רבנו ע”ה ולהבדיל בלעם היו יותר ממדרגתם (עיין ב’כלי יקר’ ריש פ’ ויקרא). רק משה רבנו מצד ענוותנותו היתירה שהייתה לו, זכה לנבואה גם כן יותר מן הדרגה אשר לא זכה בה שום נביא בעולם כמותו, וכענין (ברכות כ:) “ישא ה’ פניו אליך – אמר הקב”ה איך לא אשא להם פנים שהם מדקדקים על עצמם עד כזית עד כביצה”, כי עושים דבריהם בענווה יתירה ומברכים להקב”ה אפילו על דבר מועט, ולכן מתנהג עמם הקב”ה בענווה יתירה ונושא להם פנים, כן משה כיון שהיה עניו עד תכלית הענווה, זכה לתכלית הנבואה ולכן בא אל”ף זעירא להורות על זה, אשר מחמת ענוותנותו היתרה זכה לקריאה זו “ויקרא לא משה”, ולא כמו לשאר נביאים.

אָדָם כִּי-יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן (א,ב)

אדם (דבה”י א, א) – אל”ף גדולה. ויבואר, לפי מה שכתבתי בספרי דברי חן, ענין אל”ף זעירא דתיבת ויקרא (ויקרא א, א) כי פירש”י ז”ל (שם פסוק ב) אדם כי יקריב – כמו אדם הראשון.) אדם – למה נאמר. מה אדם הראשון לא הקריב מן הגזל שהכל היה שלו אף אתם לא תקריבו מן הגזל. רש”י) כי חטא אדם הראשון בא על ידי גאות והייתם כאלקים (בראשית ג, ה) ומעטו הקב”ה, לכן בא אל”ף זעירא. ומאידך בספר דברי הימים שבא על שבח דוד שהיה תיקון של אדם הראשון (ילקו”ש תהילים תתע”ז) לכן כתיב אל”ף גדולה.

וְסָמַךְ יָדוֹ, עַל רֹאשׁ הָעֹלָה וְנִרְצָה לוֹ, לְכַפֵּר עָלָיו (א,ד)

רא”ש העול”ה עולה בגימטריא תור”ה (611). לומר לך אשר בזמן שאין קרבן אנו למדים תורת הקרבן ו”כל העוסק בתורת עולה כאילו הקריב עולה” (מנחות קי.) וגם זה ונרצה לו לכפר עליו, כהמשך הפסוק.

וְשִׁסַּע אֹתוֹ בִכְנָפָיו לֹא יַבְדִּיל וְהִקְטִיר אֹתוֹ הַכֹּהֵן הַמִּזְבֵּחָה עַל הָעֵצִים אֲשֶׁר עַל הָאֵשׁ עֹלָה הוּא אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לה’ (א, יז)

והלא אין לך הדיוט שמריח ריח רע של כנפים נשרפים ואין נפשו קצה עליו, ולמה אמר הכתוב והקטיר, כדי שיהא המזבח שבע ומהודר בקרבנו של עני (רש”י)

אמר הרה”ק רבי שלמה מזוועהיל זי”ע: איתא (יומא לה:) “הלל מחייב עניים, יוסף מחייב עוברי עבירה, רבי אליעזר בן חרסום מחייב עשירים״. וקשה, צדיקים הללו שרוצים ללמד סנגוריה על בני ישראל – יחייבו אותם? ונראה לבאר בפשטות, שהלל מחייב [את בי”ד של מעלה] לרחם וליתן שכר לעניים, אף שעשו רק מעט, כי הוא יכול להעיד שלא היה באפשרות לקיים שום מצוה, ומה שהוא היה יוצא מן הכלל, אין למדים מיוצא מן הכלל.

כִּי כָל שְׂאֹר וְכָל דְּבַשׁ לֹא תַקְטִירוּ מִמֶּנּוּ אִשֶּׁה לה’ (ב, יא)

הרה”ק רבי יעקב אריה מראדזימין זי״ע אמר: שנינו (כריתות ו.) ״ולמה אין מערבין בה דבש מפני שהתורה אמרה״. צריך לבאר ענין השאלה “ולמה״, הלא מיד אח״כ משיבים ״מפני שהתורה אמרה״. ונראה לתרץ ע”פ דברי הגמרא (זבחים סו.) ״ולא יבדיל שמע מינה אין צריך להבדיל״, אם כן הוה אמינא דהכי נמי בעניינינו, כיון שמריח ריח טוב שאין כמוהו, היינו אומרים שהתורה לא אסרה, רק לא החמירה ליתן בה דבש ויהיה הפירוש כמו ולא יבדיל, שאין צריך להבדיל, אף כאן לא תקטירו, שאין צריך להקטיר.

לכן אמרו – ״ולמה אין מערבין בה דבש, מפני שהתורה אמרה״ וכו’, ללמדך, שכשם שאי אפשר לומר על שאור שאין צריך כיון שהוא חמץ, ועל כרחך הכוונה שאין רשאי, הוא הדין דבש שאין רשאי לערב בו. ודפח”ח.

וְלֹא תַשְׁבִּית מֶלַח בְּרִית אלוקיך מֵעַל מִנְחָתֶךָ עַל כָּל קָרְבָּנְךָ תַּקְרִיב מֶלַח (ב, יג)

נאמר ברית במלח ונאמר ברית בייסורים וכו’, מה ברית האמור במלח, מלח ממתקת את הבשר, אף ברית האמור בייסורים, ייסורים ממרקים כל עוונותיו של אדם (ברכות ה.)

זקני הגה”ק רבי אליהו ראב״ד מיזריטש זי”ע פירש: אמרו חז”ל (איכ״ר פ”א מ”א) ״היו צריה לראש, יכול על מגן תלמוד תורה כי ה׳ הוגה על רוב פשעיה״. היינו מחמת ״רוב פשעיה״, נגזרה ח”ו כליה על כלל ישראל, ולכן ״היו צריה לראש״, שבזה יכופר עוונם.

אֲשֶׁר נָשִׂיא, יֶחֱטָא (ד,כב)

אצל הנשיא נאמר (ויקרא ד’ כ”ב) “אשר נשיא יחטא”, אצל איש פשוט נאמר (ויקרא ה’ א’) “ונפש כי תחטא”. ואפשר שכל זמן שאין את התיקון השלם יותר טוב לישראל שהחטא שייך לנשיא, כי הושע בן אלה ביטל הפרדסאות שהתקין ירבעם בן נבט ואז גלו עשרת השבטים (בבא בתרא קכא: – אליהו זוטא ט’). ולכן נאמר ‘אשר’ מלשון ‘אשרי’, כלומר שהחטא מונח על הנשיא ולא על ישראל. אבל “ונפש כי תחטא”, ולא תלוי החטא בהנשיא רק האדם בעצמו חוטא אז נאמר ‘ונפש’ כלומר וי נפש. (ע”ד  הלימוד בגמרא תענית כז’ עמ’ ב’ “שבת וינפש כיון ששבת וי אבדה נפש)

וְהָיָה כִי יֶאְשַׁם לְאַחַת מֵאֵלֶּה וְהִתְוַדָּה אֲשֶׁר חָטָא עָלֶיהָ (ה, ה)

הגאון הקדוש רבי מרדכי בנעט זי”ע שאל את הרבי הזקן הרה״ק רבי יצחק מווארקי זי״ע, מדוע תיקנו לומר את נוסח הוידוי ב’אלף בית’. השיב לו הרה”ק מווארקי: ״כדי שנדע מתי לחדול״.

וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן לִפְנֵי ה’ וְנִסְלַח לוֹ עַל אַחַת מִכֹּל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה לְאַשְׁמָה בָהּ (ה, כו)

יש לרמז כי תיבת “אשמה” ראשי תיבות ה’וי מ’תלמידיו ש’ל א’הרן, כי על ידי שתהיה מתלמידיו של אהרן הכהן, שהיה אוהב שלום ורודף שלום, יוכל אהרן שהוא הכהן, לכפר עליך.

***********

מגילת אסתר ופורים

ומלך גיבור לריב ריבם

כתיב (אסתר ג, ז) “הפיל פור הוא הגורל לפני המן”. “גורל” ראשי תיבות ו’מלך ג’בור ל’ריב ר’יבם (מתוך תפילת ‘עזרת אבותינו’), כי מיד כשהפיל המן הרשע את הגורל, כבר היה מוכן הקדוש ברוך הוא לריב ריבם.

 ימים של צער נקראים רבים

כתיב (אסתר א, ד) “בהראותו את עושר כבוד מלכותו וגו’ ימים רבים שמונים ומאת יום”. יבואר על פי מה דאיתא בתנחומא (מצורע סי”ד) שימים של צער, אפילו מעטים נקראו רבים.

וזהו – “בהראותו את עושר כבוד מלכותו וגו’ ימים רבים שמונים ומאת יום”, שהיו אלו ימים של צער, שבני ישראל הסתכלו והביטו בצרותיהם וראו איך הרשע הזה מתפאר בכסף שגזל מישראל ובכלי בית המקדש שגזל מבית ה’.

פתחיה זה מרדכי –  בהתחלה כפול ולבסוף חצי

מהרה”ק אדמו”ר מגור הרא”מ זצוק”ל: פתחיה – זה מרדכי (שקלים פ”ה מ”א). הנה הצדיק הזה מרדכי עלה בקדושתו בכל פעם יותר עד שנעשה מן אות מ’ כפל ונעשה אות פ’, ומן אות ר’ נכפל ונעשה אות ת’, ומן אות ד’ נכפל ונעשה אות ח’, עד שבא לגדולה זו ופרשו ממנו סנהדרין ורצוי רק לרוב אחיו (אסתר י, ג) ולא לכל אחיו (מגילה טז:), ואז נעשה ההיפך והתחיל להתמעט ונעשה מן אות כ’ אות י’, ומן אות י’ אות ה’, ונעשה פתחיה. ומשום המיעוט הזה שלא היה מרדכי רצוי להם, נפל בשתי אותיות אחרונות. [ר’ יושיע נח בינקע נ”י].

ובמאי שזכרתי בשם הרה”ק מגור זצוקללה”ה נראה לבאר המדרש פליאה פתחיה – זה מרדכי הה”ד והיה ראשיתך מצער ואחריתך ישגה מאוד (איוב ח, ז).

כי מרדכי הצדיק היה עניו גדול מאוד, ולכן צוה לאסתר שלא תגיד מי הוא (אסתר ב, כ), וזה והיה ראשיתך מצער, ומחמת המצער והענוות זכה להתגדל ואין והיה אלא לשון שמחה (תנחומא שמיני ט) והביא שמחת פורים על ישראל, ואחריתך ישגה שנעשה גדול, ומ”מ מאד היה ג”כ עניו כנאמר במשה (במדבר יב, ג) עניו מאד, ונראה שלכן פירשו ממנו הסנהדרין (מגילה טז:) כדי שלא יבוא ח”ו לידי הרהור גדלות[1].

*

איך זכה המן שבני בניו למדו תורה בבני ברק?

שמעתי בשם הרה”ק רבי שלמה מראדומסק זי”ע בעל ‘תפארת שלמה’ שהקשה על מאמר הגמרא (גיטין נז:) “מבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק״, מאין זכה לזה המן הרשע, והלא איתא בילקוט שמעוני (בשלח רמז רסז) “ר׳ אליעזר אומר נשבע המקום בכסאו שאם יבוא אחד מכל אומות העולם להתגייר שיקבלו אותו ישראל, ומביתו של עמלק לא יקבלו אותו”. ואמר ברוח קדשו, שזכה לכך על ידי  שזכה לאכול מסעודתה של אסתר.

*

שמעתי מכ”ק מרן הגאון ר’ יוסף חיים זוננפלד זצ”ל, אשר אגג באותו הלילה טען וביקש מלפני הקב”ה ריבונו של עולם  למה בראת את העם הזה למגן [לחינם], אם צוית למחות אותם. ובטענה זו ובתפלה ובקשה שערך בזו הלילה, הועילה לו שנפק מזרעו זרע מעליא לומדי תורה בבני ברק (גטין נז:, סנהדרין צו:).

מדוע נותנים דמי משלוח מנות?

בהיותו צעיר לימים שלחו פעם את הרה”ק רבי פנחס מנחם מפילץ זי”ע בעל ‘שפתי צדיק’ עם משלוח מנות, אל זקנו הרה”ק בעל ‘חידושי הרי״ם’ זי״ע מגור. אמר לו זקנו: “הא דאמרו העולם, שצריך ליתן מעות שליחות עבור המשלוח מנות, טעם הדבר הוא, משום שעמלק הרשע בא להילחם בישראל ולתת להם משלוח מנות משלו, נתנו לו ישראל שכרו משלם מעות שליחות. ולכן אנו גם כן  במידה טובה, כשמביאים משלוח מנות יש לתת לשליח דבר טוב עבור זה”.

תפארת ומלכות

אמר הרה”ק רבי משה מרדכי מלעלוב זי”ע: כתיב (אסתר ה, א) ״ויהי ביום השלישי ותלבש אסתר מלכות״ – “ויהי ביום השלישי”, בחינת יעקב שלישי לאבות, ״נכנסה לפנים״ – בחינת יעקב, בחינת אמת, “תתן אמת ליעקב”, ושם אין מיתה, כמאמרם ז”ל (סנהדרין צז.) אתר ששמו קושטא (שם לא מתו בני אדם). ויעקב מלגאוו, בחינה הגדולה ושם אין פגע רע. ״ותלבש אסתר מלכות״, כי זו בחינה אחת, תפארת ומלכות, שמלכות עולה למעלה.

מדוע אחשוורוש שאל מה נעשה יקר וגדולה?

אמר הרה”ק רבי משה צבי מסאווראן זי”ע: כתיב (אסתר ו, א) ״ויהיו נקראים לפני המלך״. פירוש, שכתבו את מעשה מרדכי כאילו עשאו לפני מלך שהיה קודם לאחשוורוש, כיון שרצה להסיח את דעתו ושם במקום הזה “וימצא כתוב אשר הגיד מרדכי״ (שם ב), וא”כ תיכף עלה ברעיונו למה כתבו זאת על מקום מלך אחר ולא על מקומי, בודאי זה היה כדי שלא לעשות טובה למרדכי ולכן שאל תיכף – “מה נעשה יקר וגדולה למרדכי על זה”.

ותיפול לפני רגליו – לעשות היפך מהרגילות

אמר הרה”ק רבי משה מרדכי מלעלוב זי”ע: ״ותוסף אסתר ותיפול לפני רגליו״ (אסתר ח, ג). “אסתר” המלכה היא בחינת מלכות, “ותפול” היא בחינת סוכת דוד הנופלת, ועל ידי זה ״ותוסף״ ביה העלאה, כי ״מרום וקדוש אשכון ואת דכא ושפל רוח״ (ישעיה נז, טו).

עוד אמר הרה”ק רבי משה מרדכי מלעלוב זי”ע: כתיב (שם) ״ותיפול לפני רגליו״ – רגליו מלשון רגילות, לעשות היפך מן הרגילות, כי זה ראוי ליהודי וממילא מכניס בזולתו גם כן הרהור לצאת מן הרגילות שלו, ובזה פעלה גם כן  על הרשע הזה [אחשוורוש] לצאת מן הרגילות שלו.

עוד אמר הרה”ק רבי משה מרדכי מלעלוב זי”ע: כתיב (שם ח, ח) ״ואתם כתבו על היהודים כטוב בעיניכם״. ו”אתם” אותיות ״אמת״, מי שמגיע למידת אמת, יכול לכתוב על היהודים כטוב בעיניו.

 לא בקשה דבר!!!

פעם אחת אמר הרה”ק רבי מנחם מענדיל מווארקי זי״ע לחסידו הגה”צ רבי יונתן מזאריק זצ”ל: כתיב (אסתר ב, טו) ״ובהגיע תור אסתר וגו׳ לא ביקשה דבר״. צריכים להודות להשי”ת שמושיטים לנו מן השמים דברים גבוהים, וצריכים להודות לד׳ אשר נתן לנו כוח לעצור עצמנו, וכל זה משום ״לא ביקשה דבר״.

נותנים לו מהשמיים

הגה”ק רבי מאיר שפירא זי”ע מלובלין, אמר בשם הרה”ק רבי ישראל מטשורטקוב זי”ע: איתא לגבי נתינת צדקה בפורים (שו״ע או״ח סי’ תרצ”ד ס”ג) ״כל הפושט יד נותנים לו״. הפושט יד, נותנים לו מן השמים.

 להיות בבית כמו אצל הצדיק

זקני הגה”צ החסיד מוה”ר יצחק אייזיק יום טוב מוורשה זצ”ל אמר: כתיב (אסתר ב, כ) ״ואת מאמר מרדכי אסתר עושה כאשר היתה באמנה אתו״. מרדכי הוא צדיק הדור, אסתר מרמזת על האדם הבא אל הצדיק לקנות אצלו שלמות. וזהו ״כאשר היתה באמנה אתו״, כאשר הלכה לביתה, היתה בבחינה כמו שהייתה אצל הצדיק.

 איך אהיה אצל מי שלא היה בקבלת התורה?

מנהגו של הרה”ק רבי יעקב צבי מפוריסוב זי”ע, היה, לנסוע מפעם לפעם מחוץ לעירו כמה פרסאות, שם היה נכנס אצל גביר אחד, התפלל אצלו וסעד סעודה גדולה כסעודת שלמה בשעתו. לא הרחק מהמקום, התגורר גביר אחר, עשיר גדול, אשר נתקנא בחברו, מדוע לא נכנס הרבי אליו. גמר אותו עשיר אומר לעשות משהו בנידון, הלך וקרא לעגלונו של הרבי והבטיח לו רובל כסף אם יעשה לו טובה והרבי יבוא אליו. אמר לו העגלון: ״אם תיתן לי שק מלא מספוא עבור הסוסים, אראה לעשות לך דבר״. הבטיח העשיר למלא את מבוקשו.

מה עשה העגלון? כשבא לאמצע הדרך, אמר לרבי שהסוסים לא יגיעו שמה, מכיון שחלו ואינם יכולים לילך הלאה. שאלו הרבי: ״ומה נעשה עכשיו? הלא אנחנו עתה באמצע הדרך?״ השיב העגלון: “הלא כאן גר איש יהודי, ייכנס הרבי אצלו ואף הוא ירשה לרבי להתפלל אצלו”. ואכן, הרבי נאלץ להיכנס שמה, וכמובן אותו גביר קיבלו בכבוד גדול והכין לכבודו סעודה גדולה בבשר ודגים.

לפני התפילה קרא אליו הרבי את הגביר, ושאלו: ״הגידה לי, היכן היית בפורים בקריאת המגילה?״ [הרבי ביקר אצלו בחנוכה]. עשה עצמו הגביר כמי שאינו שומע. שאלו הרבי בשנית ובשלישית ולא השיב. עד שגער בו הרבי בנזיפה: ״אני שואל אותך עוד הפעם, איפה היית בקריאת המגילה?!״

או אז הוכרח להודות, כי לא שמע כלל קריאת המגילה, וסיפר תירוץ של שקר, שמשום סיבה מסוימת לא יכול היה לילך ולשמוע. מיד צעק הרה”ק מפוריסוב בקול אדיר: ״הלא ישראל קיבלו את התורה כאמרם (אסתר ט, כז) ״קיימו וקיבלו״, ואתה לא היית שם?!״ וצעק הרבי על העגלון: ״רתום תיכף את הסוסים” – ולא רצה להישאר שם בשום אופן באומרו: ״איך אהיה אצל מי שלא היה בקבלת התורה?!״ ונסע אל הגביר האכסנאי הקודם ושם התפלל ואכל. אחר כך גילה העגלון מה שעשה.

 הייתכן ביום של קיימו וקבלו לדרוש דברים גשמיים?

באחת השנים לפני תפילת שחרית בחג הפורים, נדחק אברך אחד ונכנס לפני ולפנים אצל הרבי הזקן הרה”ק רבי יצחק מווארקי זי״ע עם פתקא בעניינים גשמיים. קרא הרבי לאותו אברך וכל אשר נכתב בפתקתו פירש על דברים רוחניים. כך קרא את הפתקא עד גמירא, ואף הגיד עליה ‘תורה’.

אחר כך, אצל שולחנו הטהור, סיפר הרבי מווארקי: ״לפני התפילה בא אלי אברך עם פתקא בדברים גשמיים, והיה בסכנת נפשות ממש, כי הייתכן, היום, זמן של ״קיימו וקיבלו״ (אסתר ט, כז), לדרוש דברים גשמיים? לכן נתתי לי עצה שכל ענין הפתקא הוא בדברים רוחניים״…

 פורים כראש השנה

שמעתי מכ”ק אאמו”ר [הרה”ק רבי יעקב דוד מראדומסק] זצ”ל, ששמע מפה רבנו הקדוש הרה”ק רבי דב בעריש מביאלא זי״ע: ״פורים הוא ראש השנה״. והוסיף על זה כ”ק אבי זצ”ל, שיום שושן פורים הוא יום כיפור. ״שתסר ושבתר הוא ולא יעבור״ (מגילה ב.) שאין חושבים בו עבירות.

כי הגיד להם אשר הוא – המן –  יהודי!!!

 כי הגיד להם אשר הוא יהודי (אסתר ג’ ד’). שמעתי מפי הגאון ר’ יוסף חיים זוננפלד זצ”ל, כי מרדכי הגיד להם אשר המן הוא יהודי, וזאת חרה לו עד מאוד עד שביקש להשמיד את כל היהודים, כדי שלא יהי’ מי שיאמר עליו זה.

*

עוד מפי מרן הגאון ר’ יוסף חיים זוננפלד זצלה”ה, אם עמלקי נתגייר אז יצא מכלל עמלק, ואין הוא בכלל מחה תמחה. והראיה, ר’ שמואל בר שילת[2].

ובזה נראה לי הפעוט לתרץ קושית המפרשים איך קנה מרדכי את המן לעבד (מגילה טו.), ואיך לא חרד מפסק זקינו שאול המלך ע”ה. אבל בזה ניחא, כי אם מרדכי קנה אותו לעבד בוודאי מל אותו, כי לא יחזיק עבד שלא נימול. ולכן חשב מרדכי שיצא כבר מכלל ארור מכלל עמלק.

ואפשר מזה עצמו יצא לו למרן ז”ל [הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד] הפירוש למעלה, כי הגיד להם אשר הוא יהודי – אשר המן הוא יהודי, כי הוא בעצמו מל אותו שקנה אותו לעבד. ואפשר שיצא לגמרי מכלל עבד, כי יוכל להיות שהקרה ה’ למרדכי מצוה רבה דהיינו להשלימו לעשרה[3], ושחרר אותו והיה יהודי גמור. כי באם לאו איך בא לידי גדולה כזו אם היה עוד עבד של מרדכי, ואיך לא היה תחת מרדכי, רק כיון שהיה כבר משוחרר עשה מה שחפץ עד שעלה לגדולה זו, ובא עד קצו כן יאבדו כל אויבך ד’.

 דורש טוב לעמו

כתיב (אסתר י, ג) “דורש טוב לעמו ודובר שלום לכל זרעו”. הנה בנוהג שבעולם, אם איש פוגע בבנו או בנכדו בשוק, שואל אותו על שלום אשתו ובניו ועל פרנסתו, אך אם פוגש סתם יהודי בשוק, אומר לו ‘שלום ידידי’. לא כן מרדכי הצדיק, גם כשפגש סתם יהודי בשוק, שאל אותו לפרנסתו ועל כל הצטרכויותיו, ואדרבה כשפגש בזרעו אמר לו ‘שלום’ ודי. זהו “דורש טוב לעמו” – על כל הצטרכותם – “ודובר שלום” – ותו לא – “לכל זרעו”.

 לנסכיכם ולשלמיכם זה פורים

אמרו בשם צדיקים, אשר בחודשי הקיץ נתן לנו השי”ת את כל המועדות והניח עבור החכמים את ימות החורף כדי לתקן בהם מועדות והם חנוכה ופורים. וזה נוכל לרמוז כאן בזה הפסוק – “אלה תעשו לה’ במועדיכם לבד מנדריכם ונדבותיכם” – שאתם תעשו מועדות שהם על ישראל כנדר שנדרו. וכאן מפרט הכתוב ברמיזה את המועדות שיתקנו חכמים לישראל:

“לעולותיכם ולמנחותיכם” – הוא “חנוכה” שיש בה הדלקה והנחה. “לעולותיכם” – הדלקה דכתיב בה (בהעלותך ח, ב) “בהעלותך את הנרות”, “ולמנחותיכם” – לשון הנחה, כדברי מאן דאמר הדלקה עושה מצוה וכמאן דאמר הנחה עושה מצוה (שבת כב:). “ולנסכיכם ולשלמיכם” – הוא “פורים”. “לנסכיכם – חייב איניש לבסומי בפוריא (מגילה ז:). וכן מתנות לאביונים, דווקא דבר מאכל ומשתה. “ולשלמיכם” – הוא המגילה שיש בה דברי שלום ואמת (אסתר ט, ל).

[1] היינו דראשיתך מצער באותיות מר”ד משמו מרדכי, ואחריתך ישגה שנכפלו אלו האותיות לאותיות פת”ח. וממ”מ גם אז כאשר זכה לגדולה הקטין עצמו בבחי’ ‘ענו מאד’ ומאותיות האחרונות של שמו לא די שלא נכפל אלא הקטין למחצה.

[2] סנהדרין צו: לגירסת העין יעקב שם: מבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק, ומנו ר’ שמואל בר שילת.

[3] ברכות מז: מעשה ברבי אליעזר שנכנס לבית הכנסת ולא מצא עשרה ושחרר עבדו והשלימו לעשרה וכו’ והיכי עביד הכי והאמר רב יהודה כל המשחרר עבדו עובר בעשה וכו’, לדבר מצוה שאני. מצוה הבאה בעבירה היא, מצוה דרבים שאני.

באדיבות “מכון באהלי צדיקים” להדפסת ספרי וכתבי הרנ”ג ויינטראוב זצ”ל. כל הזכויות שמורות

להערות והארות [email protected]