מספרים על הרה”ק רבי אהרן מבעלזא זצוק”ל, כי הוא סירב לראות דבר רע אצל יהודים. תמיד ידע ללמד זכות. פעם אחת הגיעו אליו לבקש ממנו כי יצטרף למחאה נגד חילול כבודה של השבת בפלטרין של מלך, ירושלים עיר הקודש, אך האדמו”ר, שבאותם ימים שהה בירושלים, טען לעומתם כי הוא אינו יודע על מה הם שחים. מעולם לא ראה כיצד מחללים את השבת בירושלים!
התלוו אותם אנשים אל האדמו”ר כאשר צעד מבית הכנסת אל ביתו, ולפתע, הם שמעו רעש של מכונית נוסעת, ועד מהרה התברר כי מדובר במשאית… הם היו משוכנעים כי כעת יצליחו להוכיח את צדקת טענותיהם, אך הרה”ק מבעלזא לא התרשם ממראה עיניהם, ונענה: “וודאי מדובר ביולדת”.
החסידים, שהיו רגילים לשמוע את הרבי מלמד זכות על עם ישראל ולא מסכים לדבר או לשמוע סרה בבניו של הקב”ה, חשו כי הפעם כבר מדובר בהתחמקות מוגזמת. מי ייקח יולדת במשאית? הם החליטו לעקוב אחרי המשאית הישנה והמקרטעת, עד שהיא אכן נעצרה ליד שערי צדק הישנה, ומשם יצאו בני זוג, שצעדו למחלקת יולדות…
הסיפור הזה, על שלל הגירסאות שלו, הוא לא סתם מעשייה חסידית נאה, שאפשר לספר בשעת מלווה מלכה. הוא סיפור שממחיש לנו את דברי בעל שם טוב בפרשתנו, ומלמד אותנו לאן אנחנו יכולים להגיע, כל אחד מאיתנו.
***
בפרשת השבוע אנו קוראים את הציווי ‘בצדק תשפוט עמיתך’. רש”י במקום מסביר “כמשמעו”, וכפי ההלכות הנוגעות לדיינים השופטים את העם, שלא להתייחס בצורה שאינה הוגנת לאחד מהעומדים לדין, כמו שלמדו מסיימי מסלולי הלימוד היומי ברמב”ם במהלך השבועות האחרונים.
רש”י מביא אבל פירוש נוסף, מהגמרא. “הוי דן את חברך לכף זכות”.
מסביר הבעל שם טוב הקדוש, בפנימיות העניינים, מדוע האדם צריך להשתדל תמיד לדון לכף זכות, על פי הפסוק בתהילים “מכל פשעי הצילני חרפת נבל אל תשימני”,
כאשר האדם רואה דבר מה שלילי אצל חברו, ידוע כי גם הוא נגוע בכך. כפי שמובא בשם צדיקי הדורות כי כאשר אדם רואה מישהו עובר על איסור מהתורה, יפשפש במעשיו היכן הוא עבר על איסור זה, לפחות באופן דק מן הדק.
אומר הבעש”ט, “כשרואה אדם דבר נבלה מאיש רשע, שעבר עבירה חזקה, ידין אותו לכף זכות, כי מצד רדיפת היצר הבוער בו, עושה, ומצד פחיתות חומרו העב, שאינו יודע חומר האיסור, וכל זה וכיוצא בזה”.
“ובזה מציל גם עצמו מדין, כי באמת כיון שרואה דברי נבלה בחבירו, ידע שיש בו בעצמו גם כן מעין דבר זה, שיש עליו דינים ומקטריגים, וכשימצא זכות לחבירו יהיה גם עליו זכות”, שכן בשמיים ממתינים לראות כיצד הוא פוסק כי על חבירו להיענש.
אין אדם אשר יעשה טוב ולא יחטא, אבל מכיון והאדם קרוב אצל עצמו, הוא מסוגל להעביר חיים שלמים בלי להתבונן בחומרת מעשיו, ותמיד ימצא לימוד זכות בעיני עצמו, מדוע הוא נוהג בצורה הנכונה.
מה עושה הקב”ה? מסביר הבעש”ט הקדוש, כי משמיים מזמנים לידי אותו אדם שמלמד זכות על עצמו ומשוכנע כי הוא צדיק תמים בדורותיו, אדם שיחטא בעבירה דומה לעבירה בה הוא עצמו נכשל.
ייתכן כי האדם שהוא רואה חוטא, יחטא בעבירה גסה יותר מהעבירה של האדם אותו בוחנים כעת משמיים, כגון שיראו לו מי שעובד עבודה זרה – והוא רק עובר על מידת הכעס, שכל הכועס כאילו עובד עבודה זרה.
שכן יכול להיות מצב, בו לפי דרגתו הרוחנית של מי שרואה את העובד עבודה זרה בפועל, העבירות שוות בחומרתן להתנהלות הכעסנית שלו, כאדם שמבין יותר את עומק וחומרת העניינים, ובכל זאת לא מתגבר על יצרו הרע.
ובשמיים בוחנים אותו: האם הוא מלמד חובה על אותו יהודי שעבר עבירה, או שמא הוא מלמד עליו זכות? האם הוא סבור כי על אותו יהודי להיענש בגין מעשיו, או שהוא מנסה להמליץ עליו טוב? ולפי התנהלותו – כך דנים אותו בשמיים.
אם הוא למד זכות על היהודי החוטא – גם בשמיים ילמדו עליו זכות. ואם להיפך – נגזר גם עליו, ח”ו.
וכך כותב הבעש”ט הקדוש: “ואפשר שכאילו שלו הוא חמור אצלו יותר מעבירה עצמו של אותו רשע, כי מדקדקין עליו יותר, מה שאין כן אם דן אותו לזכות, ואמר שהוא מגושם הרבה, ויש לו חומר עכור, עד שאי אפשר לו לכבוש את יצרו, וכיוצא מן הזכות שאפשר לדונו, אזי מלמד הזכות הזה על עצמו”.
ובכך הוא מסביר את הפסוק “מכל פשעי הצילני” – כיצד יכול האדם להינצל מגזר הדין על כל הפשעים שעשה, על ידי “חרפת נבל אל תשימני” – שהוא לא מחרף את אותו נבל, אותו ראה עובר עבירה.
***
במקרה נוסף עם הרה”ק רבי אהרן מבעלזא, אירע כי צעד בשבת ברחובה של עיר חסידיו, כאשר אחד מהם הפנה את תשומת ליבו ליהודי העומד בקרן הרחוב ומעשן סיגריה להנאתו. כאשר אותו יהודי הבחין באדמו”ר ופמלייתו, השליך את הסיגריה ארצה.
נענה הבעלזע’ר רוב ואמר: “רואים אתם כי אין יהודי מחלל שבת במזיד? הוא שכח שהיום שבת, וכאשר ראה יהודים צועדים עם שטריימל נזכר כי שבת היום, ומיד זרק את הסיגריה, כדי שלא לחטוא עוד”.
רבי יואל כהן זצ”ל, החוזר של הרבי מליובאוויטש, סיפר את הסיפור ותהה: וכי האדמו”ר מבעלזא היה תמים, וכי הוא לא ידע מה האמת?
אותו יהודי, אכן שכח את השבת. לא שהוא לא ידע טכנית כי כעת היום השביעי בשבוע, אלא הוא שכח את קדושת השבת. את מעלת היום, ואת חשיבות שמירתה. כאשר ראה יהודים צועדים בלבוש שבתי, הוא נזכר בקדושת היום.
כאשר חז”ל אומרים לנו לדון יהודי לכף זכות, הם לא רוצים שנשקר את עצמנו או אותו. יש אכן צד של זכות ללמד על אותם יהודים, כי הם אכן לא מכירים את קדושת השבת, או שיש צד אחר כדי להסביר ולהבין מדוע הם נמצאים במעמד ומצב כזה. אנחנו צריכים להפך בזכותם, לא להמציא את הזכויות שלהם ולהיות תמימים.
***
כבר נכתב פעמים שונות במאמר זה כי הדרך להגיע למצב של אהבת ישראל, של תחושה שכולנו אחים – בנים אתם לה’ אלוקיכם, הוא על ידי חיבור בין יהודים על ידי הנשמה האלוקית שלנו, שם כולנו אכן מחוברים לשורש אחד.
יהודי שמצליח באמת לדון את כולם לכף זכות ומסרב לשמוע דברי גנאי על יהודי אחר, הוא יהודי שאכן לא יראה רע אצל אחר, וכאשר ייתקל במשאית נוסעת בשבת, אכן תהיה שם יולדת שמחללים עליה את השבת.
שכן, אם אנחנו רואים את העבירות שלנו בהשתקפות אצל אחרים, אז אם אנחנו לא נחטא, וממה שכבר חטאנו נינצל על ידי שלא נחרף את הנבל – אכן נראה כי אין שם נבל. יש שם רק צד זכות.
למאמרים נוספים של שלומי זייבלד לחצו כאן
להערות ופניות: [email protected]
טטחממ6ו5ומט4קהנאוצתמלוחטיאערכ