רבי ישראל הבעל שם טוב, העיד על עצמו שכל מה שהוא הגיע לדרגה שלו זה רק בזכות הצוואה שאביו השאיר לו. אביו, כשהיה גוסס, אז ישראל הקטן, שאח”כ נהיה רבי ישראל הבעל שם טוב, היה בגיל 4 שנים. ורבי אליעזר אביו קרא לו, אמר לו שהוא גוסס, שהוא הולך כדרך העולם, לעזוב את העולם הזה. ושהוא משאיר לו צוואה – שה’ תמיד איתו! זו הצוואה – תדע, שה’ תמיד איתך!
טוב, רבי אליעזר נפטר ע”ה, וישראל הקטן נשאר לבד. הבין לאט לאט שאביו נפטר, קיבל את המציאות, וכל הזמן חזר ‘אבא שלי ציווה עליי, לדעת שה’ תמיד איתי!’. והצוואה הזו, בזכותה הוא נהיה רבי ישראל הבעל שם טוב.
ולמה? כי כל אחד יכול להיות רבי ישראל בעל שם טוב! בתנאי, שתהיה לו את נקודת האמונה הזו, שה’ תמיד איתו! כי כל בנאדם שעובר עליו איזה נסיון קטן, ישר, פעם הוא נופל בייאוש, פעם הוא נופל בעצבות, קצת קשה לו, אז הוא נחלש, לא הולך לו. וככה זה כל אחד.
אבל ישראל הקטן, כל מצב שעבר עליו, הוא אומר: “קשה לי? אבל יש לי צוואה, שאני יודע שה’ איתי! ה’ אתה איתי! תעזור לי עכשיו לצאת מהמצב הקשה הזה!”.
יש לך ירידה? ישראל הקטן ידע, אמנם יש לו ירידה, אבל ה’ איתו! אז הוא אמר: “ה’, יש לי ירידה, תעלה אותי מהירידה הזו, תהפוך את זה לטובה, לעליה!”.
יש לך נסיון, תדע – ה’ איתך! תדבר עם הבורא: “הבורא, יש לי נסיון, אבל אתה איתי! תעזור לי! שזה יתהפך לטובה!”.
אתה עובר עכשיו נסיון קשה, אתה עובר עכשיו מצב קשה! אם תזכור שה’ איתך, ה’ איתך! בכל מצב שאתה עובר!..
שמעתי בשם הרב קנייבסקי, הי”ו. שני יהודים, שמהשמיים שלחו את מלאך המוות לקחת את הנשמות שלהם, ביחד. הם היו ביחד, שני חברים הולכים ביחד, ועבר זקן, ואחד משניהם נתן לו צדקה. והגיע המלאך, אמר להוא שנתן צדקה: “הצדקה הזאתי הצילה לך את החיים”, ולשני אמר לו: “זהו!..”. השני אמר לו: “תשמע, תן לי, אני ארוץ אחריו לתת לו צדקה”, אמר לו מלאך המוות: “לא, זהו, כבר איחרת”, איחרת את הרכבת כמו שאומרים. אמר לו: “אתה יודע מה? תן לי שתי דקות רק להודות להשי”ת! לפחות, אני רגיל כל יום להודות לו…”, לפני שהוא לוקח את הנשמה שלו הוא ביקש שיתן לו להודות לבורא עולם, לשבח אותו, וזהו, שיודה לו. עמד ככה בצד, אמר: “בורא עולם, תודה לך על כל החיים הטובים שנתת לי, תודה על כל מה שנתת לי”, הודה לה’, “…גם תודה שאתה רוצה שאני יעבור להיות קרוב אליך, אני מודה לך, אני מקבל את הכל באהבה”, הודה לה’ שתי דקות.
בא אמר למלאך המוות: “עכשיו הודתי לה’, קח את הנשמה”, אמר לו מלאך המוות: “לא רק שאני לא אקח את הנשמה שלך, לך עוד הוסיפו עוד שנות חיים!” – כמה גדול התודה וההודאה יותר מכל צדקה שבעולם.
כן.
שאלה אותי השבוע איזו בחורה: “כבוד הרב, למה בורא עולם לא שאל אותי אם אני רוצה לבוא לעולם, שהיה שואל אותי!”, אז עניתי לה שחז”ל לימדו אותנו ש’זכין לאדם שלא בפניו, ואין חבין לאדם אלא בפניו’.
מה הפשט? דבר שהוא זכות לשני אתה לא צריך לשאול אותו, הוא לא נמצא? אבל זה זכות בשבילו? תזכה לו! זה זכות בשבילו!
אבל אם זה דבר שזה חובה בשבילו, אתה לא יכול, רק בפניו, לחייב אותו.
אז אמרתי לה: כיוון שזו זכות לבוא לעולם הזה, אחרי ששומעים את הדיסקים האלה, אחרי ששומעים את הדיסקים האלה אז זה זכות לבוא לעולם הזה אז בורא עולם זיכה אותך לבוא לעולם הזה בלי שישאל אותך!
את קמה בבוקר, אומרת לקב”ה: “הודו לה’ קראו בשמו! הודיעו בעמים עלילותיו! שירו לו! זמרו לו! שיחו בכל נפלאותיו!” – איזה נפלאות יש בעולם הזה! – “התהללו בשם קדשו! ישמח לב מבקשי ה’!”, “ברוך שאמר והיה העולם!” – בורא עולם אתה ברוך שבראת את העולם! איזה עולם יפה!
אבל מהשאלה שלה הבנתי שהיא מסכנה, היא בטח אומרת: “ברוך שאמר…” [בוכה…]
אי אפשר לצחוק על בנאדם שמסכן לא זכה לשמחה, אבל היא בטח אומרת: “חבל שבראת את העולם!”, בטח יש לה נוסח אחר: “חבל שבראת את העולם!!”
אי אפשר לצחוק על מישהו שלא זכה לשמחה.
השבוע הייתי באיזה שיעור גם כן בבית אל, ניגשו אליי בעל ואישה, הבעל מספר שאשתו חלתה במחלה הכי קשה, במחלה הנוראה בדם [ר”ל]. הרופאים נתנו לה זמן קצר לחיות. ועם הדיסקים של התודה וההודאה הם שניהם רק מודים לה’ – היא בריאה האישה! הוא מראה לי ‘הנה’!
אתם לא, ר’ נתן מברסלב מסביר בליקוטי הלכות למה אדם צריך להביא קרבן תודה אחרי שיצא מצרה, הרי אדם יצא מצרה צריך להביא קרבן תודה, למה? הוא מסביר, ר’ נתן, תקשיבו טוב! הקב”ה תפתח להם את הלב שלהם שיקשיבו טוב! ר’ נתן מסביר – למה צריכים להביא קרבן תודה? כי למה הגעת לצרה – כי לא אמרת תודה! אז אתה צריך לתקן את העוון שגרם לך להגיע לצרה!
מה העוון שגרם לך שתבוא עליך הצרה? שלא אמרת תודה! עכשיו תתקן, תביא קרבן תודה, תגיד תודה! בזה אתה מתקן את העוון שגרם לך שתבוא עליך הצרה! מה גרם לך להגיע לצרה? שלא אמרת תודה, בגלל זה הגעת לצרה! הקטרוג הכי גדול שיש על האדם – למה אתה לא אומר תודה?! זה הקטרוג הכי גדול! למה אתה לא אומר תודה?! תגיד תודה! תגיד תודה על הטוב, תגיד תודה על הרע.
הרי ר’ נתן כתב בליקוטי הלכות – אם עמ”י היו שומעים את הדיסקים האלה ‘להודות בשמחה’, ‘שכל של אמונה’, ‘תפסיק להתבכיין’, ‘צינורות השפע’, בקיצור כל שבוע יוצא דיסק אחר של תודה והודאה, אם היו עם ישראל שומעים את הדיסקים, ר’ נתן כותב, והיו מאמינים שהכל לטובה, והיו אומרים תודה לה’ על הטוב, ותודה לה’ על הרע, מה היה קורה? אומר ר’ נתן בוודאי היו מתבטלים כל הצרות!
אז כל אחד שידע – למה יש לך צרות? כי אתה לא מאמין בה’! אתה לא מאמין שהכל לטובה!
אז מישהו אמר לי: “אני אומר תודה!”, אמרתי לו: “לא לא…, אתה לא מאמין, אתה אומר תודה כי שמעת שצריך להגיד תודה, אתה לא מאמין שזה לטובה! זה לא יועיל לך התודה שאתה אומר! זה לא יועיל לך התודה שאתה אומר! אתה לא מאמין שזה לטובה! אז אתה יכול להגיד אלף פעמים תודה זה לא יועיל לך! זה יועיל משהו פה ושם, זה לא יועיל!..”
אתה צריך להאמין ולהגיד: אני לא מבין כלום! אני לא מבין את ההנהגה של ה’! זה ככה? זה טוב! תודה לך ה’! באמת תודה! אני שמח במה שאתה עושה איתי! אני רוצה מה שאתה עושה איתי! אני מקבל מה שאתה עושה איתי ואני אומר לך תודה מכל הלב!
