חנוכה תשפ”ד
חנוכה מן התורה מניין?
אלה תעשו לה’ במועדיכם לבד מנדריכם ונדבותיכם לעולותיכם ולמנחותיכם ולנסכיכם ולשלמיכם (במדבר כט, לט). אמרו בשם צדיקים, אשר בקיץ נתן ה’ את כל המועדות, והניח עבור החכמים את החורף לתקן בהם מועדות והם חנוכה ופורים.
וזה נוכל לרמוז כאן בזה הפסוק, אלה תעשו לה’ במועדיכם לבד מנדריכם ונדבותיכם – שאתם תעשו מועדות שהם על ישראל כנדר שנדרו.
לעולותיכם ולמנחותיכם – הוא חנוכה שיש בה הדלקה והנחה. לעולותיכם – הדלקה דכתיב (במדבר ח, ב) “בהעלותך את הנרות”, ולמנחותיכם – לשון הנחה, וכדברי מאן דאמר הדלקה עושה מצוה, וכמאן דאמר הנחה עושה מצוה (שבת כב:).
ולנסכיכם ולשלמיכם – פורים, לנסכיכם – חייב איניש לבסומי בפוריא (מגילה ז:). וכן מתנות לאביונים, דוקא דבר מאכל ומשתה. ולשלמיכם – הוא המגילה שיש בה דברי שלום ואמת (אסתר ט, ל).
בזכות חנוכה חלצה נפשי מיד אדום
שובה ה’ חלצה נפשי (תהלים ו,ה). שובה ה’, עולה בגימטריא נ”ר חנוכ”ה (339). שבזכות נר חנוכה שאנו מספרים תהילתך שובה אלינו וחלצה נפשנו מיד אדום. ח’לצה נ’פשי ר”ת נ’ר ח’נוכה, כלומר על ידי נר חנוכה כמו שעשית לנו נסים אז, כן תעשה עמנו היום.
חנוכה הם ניסים של לעתיד לבוא – חשמונאי אותיות משיח
אסתר סוף כל הניסים (יומא כט.). והלוא חנוכה היה לאחר מכן. אלא סוף כל הניסים אשר להם שייכות ליציאת מצרים. אבל חנוכה אין הנס שייך כלל ליציאת מצרים כי אם לגאולה העתידה שהלוה הקב”ה להם מן הניסים שעתידים להיות בימות המשיח, ולכן ‘חשמונאי’ אותיות משי”ח ואותיות הנותרות נ”א שעולה בגימטריא אדו”ם, דהנס נצמח מכח משיח שיחריב לעתדי לבוא את אדום.
מתתיהו מגביה את הימים
אמר הרה”ק רבי חנוך העניך מאלכסנדר זי״ע: ״בימי מתתיהו״ (תפילת על הניסים) – ימים שלו, היינו, שמתתיהו הגביה את הימים הללו.
חנוכה רמוזה באות האחרונה של עשרת הדברות
אמר רבנו הקדוש בעל ‘ישמח ישראל’ מאלכסנדר זי״ע: ״פך של שמן״ – האות האחרונה של עשרת הדברות הוא אות ‘ך’ (מתיבת ‘לרעך’). והנה אות ‘כף’ בהיפך אתוון (בהיפוך אותיות המילה) הוא ‘פך’. והנה בעשרת הדברות יש ‘תרך’ אותיות כנגד תרי״ג מצוות דאורייתא וז׳ דרבנן, נמצא שבז׳ דרבנן רמוזים עשרת הדברות. והנה השכילו חז״ל באיזה אות נרמז חנוכה וראו שהאות האחרונה מן ‘תרך’ אותיות היא חנוכה שהוא ‘כף’ בהיפך אתוון ‘פך’.
לאכול אווז בחנוכה
היה המנהג בבית הרה”ק רבי ירחמיאל משה מקאזניץ זי”ע, בקארלין ובקאזניץ לאכול אווז בחנוכה.
פסוקי הנשיאים כמניין חנוכה
שמעתי מתלמיד חכם אחד בשם הרה”ק רבי אברהם שמחה מבראנוב זי”ע, רמז מן התורה לחנוכה, שפסוקי הנשיאים יש בהם פ״ט (89) פסוקים כמניין “חנוכה” (89).
למי החותמת ולמי הפתילים
אמר הרה”ק רבי אהרן דוד מטריסק זי”ע הי״ד: כתיב (וישב לח, כה) ״למי החותמת ולמי הפתילים״. ״למי החותמת״, הוא פך שמן שמצאו מונח בחותמו של כהן גדול, ״ולמי הפתילים״, הם פתילות של נר חנוכה.
הברכה האמצעית כנגד חנוכה – רמזים נפלאים
זאת חנוכה. כבר זכרנו אשר ג’ ברכות של ברכת כהנים (במדבר ו’ כ”ד) הם כנגד ג’ הגאולות. יברכך וישמרך, גאולת מצרים. יאר ויחנך, גאולה האמצעית שעיקרה היתה חנוכה. ישא שלום, כנגד הגאולה האחרונה.
והנה הגאולה האמצעית הוא נגד ויחנך, ולכן נקראת חנוכה. והנה אם תחשוב מן יברכך עד ויחנך תמצא ח’ תבות כנגד שמונת ימי חנוכה. ולכן ניחא שיום האחרון נקרא זאת חנוכה, כי כל שמונת ימים נקראו חנוכה משום יום האחרון שנרמז במילת ויחנך.
והנה יש ל”ה אותיות מן יברכך עד ויחנך, עם הכולל ל”ו. ולכן נסדר ל”ו נרות למהדרין מן המהדרין (שבת כא:).
עוד ברמז, ‘ויחנך’ עולה ב’ פעמים ‘כי טוב’ (94). וכן ‘חנוכה’ עם האותיות, עולה ב’ פעמים ‘כי טוב’.
והנה נס חנוכה היה כדי שלא תשכח התורה מישראל וניתן להם הרווחה כדי להאיר פנים בתורה, ולכן היה הנס בנרות כנגד יאר ה’ פניו אליך. וזהב הארץ ההוא טוב (בראשית ב’ י”ב) – אין תורה כתורת ארץ ישראל (בר”ר טז, ד), שנצלו מידי האכזרים כדי שתישאר התורה הקדושה, ולכן כי טוב הוא התורה שנשאר בקרב ישראל. ועי”ז נוושע בקרוב בב”א.
עשה לך שרף ושים אותו על נס
נחש שרף עקרב צמאון (דברים ח, טו) נחש – היינו בבל “קולה כנחש” (ירמיה מו, כב). שרף – היינו מדי שרצתה לשרוף כל ישראל ונעשה מזה נס חנוכה ומרומז בתורה “עשה לך שרף ושים אותו על נס” (במדבר כא, ח). עקרב – יון עק רב הרבה עקה היה בגלות יון עד שקם מתתיהו הכהן. צמאון – אדום שהס”מ בעצמו עובד ללא לאות ועושה מה שעושה, צמ”א עולה ס”מ והנשאר הוא הדת שלו שנקרא און, שימחה שמם מתחת השמים.
