אוֹצְרוֹת הַחֵן • פרשת יתרו • מתורת רנ”ג ויינטראוב זצ”ל

מדור שבועי מתורתו של הגאון הצדיק רבי נח גד ויינטראוב זצ”ל על פרשיות השבוע
מוגש על ידי נכדו הרב שבתי ויינטראוב יו”ר מכון באהלי צדיקים

וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹהֵן מִדְיָן חֹתֵן מֹשֶׁה אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלֹהִים לְמֹשֶׁה וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ (יח, א)

יתר, על שם שיתר פרשה אחת בתורה, ואתה תחזה (רש”י)

מעשה שהתכנסו אנשים באסיפה פומבית ולא חסכו ביקורת  מהוועד שאינו פועל כהוגן. נענה על כך הרה”ק רבי אברהם מרדכי מגור זי״ע ואמר: ״יש לדאוג לתקן ולהיטיב להבא, ולא רק לבקר מה שאינו טוב״. והביא ראיה מתורתנו הק’ מפרשתנו.  “יתרו נקרא גם בשם ‘יתר’ על שם שיתר פרשה אחת בתורה ״ואתה תחזה״ (רש”י יח, א).  אם כן, הענין צריך ביאור, הלא יתרו התחיל בדבריו לומר  “לא טוב הדבר אשר אתה עושה” (שם יח, יז), ואם כן  היו צריכים אפוא לקרוא לפרשה ״לא טוב? ומדוע נקרא יתרו שיתר את פרשת ?ואתה תחזה?” – אלא מכאן  יש ללמוד, שמתחילים  קודם ב”ואתה תחזה״, מה שיש לתקן ולסדר להבא, ולא מתחילים בביקורת.

הֱיֵה אַתָּה לָעָם מוּל הָאֱלֹהִים וְהֵבֵאתָ אַתָּה אֶת הַדְּבָרִים אֶל הָאֱלֹהִים (יח, יט)

הרה”ק רבי מרדכי מטשערנאביל זי”ע אמר: “לפי הספר הקדוש ‘אור המאיר’ להרה״ק רבי זאב מזיטומיר זי”ע – אין שום יהודי יוצא זכאי כנגד הקב״ה, ולפי הרה״ק רבי לוי יצחק מבארדיטשוב זי”ע – אין הקב״ה יוצא זכאי כנגד יהודי.

וְהוֹדַעְתָּ לָהֶם אֶת הַדֶּרֶךְ יֵלְכוּ בָהּ וְאֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר יַעֲשׂוּן (יח, כ)

תני רב יוסף, “והודעת להם” – זה בית חייהם, “את הדרך” – זו גמילות חסדים, “ילכו” – זו ביקור חולים (בבא קמא ק.)

פעם חלה הרבי הזקן הרה”ק רבי יצחק מווארקי זי”ע באופן מסוכן, וכאשר שמע זאת ידידו הגה”ק רבי יצחק מאיר מגור זי”ע בעל ‘חידושי הרי”ם’, מיהר לנסוע לווארקי לבקרו ולהתפלל בעדו. ברם, לא היו לו מטבעות להוצאות הדרך וביקש את משמשו שילך לפרגא, פרבר וורשאי, אולי נמצא שם מי שנוסע לווארקי ויקחו עמו. הלך המשמש לפרגא וקרא: ״יהודים, מי שרוצה לקנות לעצמו עולם הבא, יקח את ה’חידושי הרי״ם’ לווארקי״. מיד בא פלוני ולקחו.

ביום שישי לפנות בוקר הופיע הרבי מגור בווארקי ומצבו של הרבי היה מסוכן מאד, ולא סר הרבי מגור ממיטתו ונעמד להתפלל שם עד חצי הלילה של ליל שבת ואז החל הרבי להזיע. אמר ה’חידושי הרי״ם’: ״הן עתה כבר נושע, אפשר להתפלל מעריב״. ה’חידושי הרי״ם’ נשאר בווארקי עד יום שלישי באותו שבוע, עד שהוטב לרבי לגמרי. לפני שנפרדו, אמר הרבי מווארקי לבעל ‘חידושי הרי״ם’: ״בשביל שעשיתם לי טובה כזו – התפללתם בעדי ותפילתכם פעלה – אם יהיה כבודו בשעת צרה, יודיעני״.

לימים, כשחלה בנו הרה״צ רבי אברהם מרדכי מוורשה זצ״ל והגיע עד שערי מוות, אמר ה’חידושי הרי״ם’ לרבנית: ״יש לי הרי הבטחה מהרבי מווארקי, סעי אליו״. קמה הרבנית ונסעה לווארקי, ותישא קולה בבכי באמרה לו: ״הלא הבטחתם לבעלי שתעשו לו טובה״. ברכה הרבי מווארקי ברפואה שלימה ואריכות ימים, ונסעה הרבנית לביתה. אחר כן החזיר הרבי פניו אל החסידים ואמר: ״רפואה שלימה ישיג, אבל אריכות ימים איני רואה״. וכך הווה. רבי אברהם מרדכי התרפא מחליו, אבל ר״ל לא זכה לאריכות ימים.

וְהוֹדַעְתָּ לָהֶם אֶת הַדֶּרֶךְ יֵלְכוּ בָהּ (יח, כ)

מעשה שבא פעם עשיר נכבד לראות את הגה״ק בעל ‘חפץ חיים’ זי”ע בביתו בראדין. קיבלו ה’חפץ חיים’ בסבר פנים יפות. ברם, אותו עשיר התאכזב מאד מהדלות בבית ה’חפץ חיים’ שניכרה לעין. כלי הבית, הרהיטים, וכיוצא בהם. נוכח ה’חפץ חיים’ לראות כי נפלו פני אורחו, ושאלו לפשר הענין. תמה האיש: ״היכן הרהיטים וכלי הבית של כבודו?״ החזיר לו ה’חפץ חיים’ בשאלה: ״ואיפה הרהיטים שלך?״ אמר האיש: ״הלא אני בדרך?!״ נענה ה’חפץ חיים’: ״אף אני בדרך, העולם הזה הוא פרוזדור לעולם הבא״… (אבות פ”ד מט”ז).

אַנְשֵׁי אֱמֶת (יח, כא)

הרה”ק רבי שלמה מזוועהיל זי”ע אמר: כתיב (תהלים קמד, טו) ״אשרי העם שה’ אלוקיו״. “העם” ראשי תיבות – מ’ודה ע’ל ה’אמת.

אֶת הַדָּבָר הַקָּשֶׁה יְבִיאוּן אֶל מֹשֶׁה (יח, כו)

מסופר על הרה”ק רבי שלום שרעבי זי”ע שהיה נושא מים בישיבת ‘בית אל’ ולא הכיר בו שום אדם שהוא בן תורה, ועשה שם כל מלאכה בזויה. פעם אחת נתקשה החכם שלמד עם החבריא שלו בענין אחד בדברי האר׳׳י הקדוש זי”ע והניח הענין למחרת, כי השעה היתה מאוחרת והכל נתפזרו והלכו לבתיהם.

נכנס רבי שלום אל בית המדרש ותיקן שם בספר דבר קטן. כיון ששב החכם לבית המדרש וראה התיקון, אורו עיניו ומיד שאל: ״מי היה כאן, מי כתב זאת?״. חקר ודרש היטב עד שנודע לו שנושא המים הוא שתיקן את הדבר. מיד קראו אליו וגזר עליו בכוח התורה ובכוח מרא דאתרא שיאמר לו מי תיקן את הדבר, והודה שהוא האיש. אמר אותו חכם לתלמידיו: ״מעתה שוב אינני רבכם, אלא רבי שלום הוא יהיה המנהיג והחכם שלכם, ואני יושב לפניו כתלמיד לפני רבו״.

אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תְּדַבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (יט, ו)

אלה הדברים – לא פחות ולא יותר (רש”י)

בליל ו’ ערב שבת קודש ויקהל פקודי כ”ב אדר תש”ז ראיתי בחלום את כב”ק אדמו”ר זצל”ה מסטריקאוו [הרה”ק רבי אלימלך מנחם מענדל מסטריקוב זי”ע] ואת בנו הרה”ק ר’ יעקב יצחק דן הי”ד. והיה להרה”ק רבי יעקב יצחק דן  זצלה”ה פנים מאירות מאד. והרה”ק מסטריקאוו ישב אצל השולחן  כמנהגו בזה העולם  ואמר תורה בפרשת יתרו:  “אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל”. אלה הדברים הוא שבת קודש, שאז כל אחד מישראל במעלה גבוה  למעלה מן שבעת ימי הבניין, בזה הכוח תדבר להם דברי תורה  וממילא יכנס  בהם דברי התורה  על כל השבוע.

ואמר עוד. “אלה הדברים לא פחות ולא יותר” (רש”י). הרבי ר’ בינם זצקלה”ה [הרה“ק רבי שמחה בונים מפשיסחא זי”ע] אמר אשר לכל אחד מישראל  צריך להיות ב’ כיסים, באחד יהיה לו “ואנכי עפר ואפר”, ובאחד “בשבילי נברא העולם”.

העיקר הוא  להביא בלב ישראל  שיהיה אצל עצמם “לא פחות ולא יותר”. לא פחות שלא יהיה בעיני עצמו פחות רק ידע  אשר בשבילו נברא העולם ולא יתחבר עצמו עם רשעים כי העולם נברא רק בשבילו ולא עבור הרשעים האלו ואם כן איך יתחבר עמם.

ולא יותר שלא יהיה בעיני עצמו גאוותן רק ידע שאנכי עפר ואפר ואיך אעשה עבירה  ולעבור על רצון  הבורא ואיך לא אקיים  מה שאמר אדון כל העולם.

לֹא יִהְיֶה לְךָ אלוקים אֲחֵרִים עַל פָּנָיַ (כ, ג)

שח לי רבי מענדל פייערמן מראדומסק, שכאשר היו הוא ואחיו בחורים, היתה להם עגלה וסוסים, והמה היו גיבורי חיל. בעת ההיא התגוררו בעיר קאמינסק ויום אחד נודע להם, כי בעיר נמצא יהודי שרוצה להשתמד ר”ל ולשאת נכרית, וכי יום השמד נועד להתקיים למחרת היום. מה עשו? – הטעו את הרוצה להשתמד ומשכוהו אל מחוץ לעיר, כבלוהו באזיקים, השליכוהו לתוך העגלה ונסעו עמו לראדושיץ אל הרה”ק רבי דב בער הסבא קדישא זי”ע. במהלך כל הנסיעה צעק האיש אל הגויים לעזרה, אבל הם אמרו שהוא ‘דיבוק’ ונוסעים עמו לראדושיץ, והיו הגויים יראים מלגשת אליו.

בבואם לראדושיץ, לא הניח להם השמש להיכנס תיכף אל הסבא קדישא, אך תיכף ניגש אחד מהם אל המשמש, דחקו את השמש ודחף את הדלת פנימה, עד שהרה”ק מראדושיץ נזדעזע, ושאל: ״מה זה?” סיפרו לו שניהם את מי שהביאו עמם ואמר להם: ״הביאו אותו הנה!” מיד הכניסוהו פנימה את אותו יהודי  כשהוא  כבול  לתוך חדרו הסבא קדישא וציוה עליהם הרה”ק מראדושיץ להתירו מכבליו. ויעשו כן. ואז החל  הסבא קדישא לשאול לשמו ושם אמו, ופתח את ארון הקודש שלו, וכתב את שם האיש ושם אמו על הדלת בפנים, ואמר להם: “מעתה לא ייקח אותו גם השד”…

אמי הרבנית מרת פרימט ע”ה סיפרה לי, שהכירה גם את נכדיו של האיש שהיו יראים ושלמים, ושכרם של האחים פייערמן גדול מאד.

באדיבות “מכון באהלי צדיקים” להדפסת ספרי וכתבי הרנ”ג ויינטראוב זצ”ל. כל הזכויות שמורות

להערות והארות [email protected]