הרב אברהם טברסקי המגיד מטריסק האדמו”ר הראשון מטריסק זצ”ל- נולד בשנת ה’תקס”ו בווהלין (אוקראינה). כבר משחר נעוריו ניכרו בו גינוני קדושה וטהרה. בצעירותו נהג אביו לקחת אותו עמו למסעותיו, ומגיל צעיר היה רבינו עד ל’תיקון הנשמות’ שהיה עורך אביו. כשבגר, התיישב הרב בטריסק (פלך וואהלין סמוך לגבול פולין)ושימש בה כמגיד מישרים. לאחר פטירת אביו (כ’ אייר ה’תקצ”ז), החל לשמש כאדמו”ר וקבע את מקום משכנו בטריסק, והיה האדמו”ר הראשון מטריסק.
שמו נתפרסם ונתקדש על פני תבל כקדוש עליון וחכם הרזים, והיה לרב רבנן, ואלפים הסתופפו בצלו הטהור. ענוותן. גאון. בעל זיכרון מבהיל. זכר בע”פ את הש”ס וכל ארבעת חלקי שו”ע. רבים פנו אליו ונושעו. בעל רוח-הקודש. נפטר ב-ב’ תמוז תרמ”ט חי כ-83 שנים. ציונו בטריסק. בנו (השלישי), ר’ יעקב אריה לייב מילא את מקומו והוכתר כאדמו”ר השני בטריסק.
סבו: ר’ מנחם נחום מצ’רנוביל בעל ה’מאור עיניים’- תלמיד הבעש”ט והמגיד ממזריטש.
סבתו: מרת שרה. אביו: ר’ מרדכי מצ’רנוביל. אמו: מרת פיגא (בתו של ר’ דוד לייקיס, תלמיד הבעש”ט הק’).
מתלמידיו: ר’ יצחק יעקב מביאלה (בעל “דברי בינה”), ר’ אברהם ישכר בער מראדומסק (בעל “חסד לאברהם”), ר’ חיים שמואל מחאנטשין, ר’ יחיאל מאלכסנדר, ר’ יחיאל מאיר מגסטינין, רבי אלימלך מגרודז’יסק (בעל ‘אמרי אלימלך’).
אשתו: מרת ריקל שפירא (בת ר’ יעקב אריה לייב שפירא מקאוולא).
בניו: ר’ מנחם נחום (האדמו”ר מטריסק-בריסק), ר’ מרדכי (האדמו”ר מקאזמיר), ר’ יעקב אריה לייב (האדמו”ר השני מטריסק”).
בנותיו: מרת שיינא רייזא (נישאה לר’ אפרים מרגליות בזיווג ראשון שלו), מרת מינטשע (נישאה לר’ שמואל השיל מז’ניקוב), מרת מלכה (נישאה לר’ אפרים מרגליות בזיווג שני שלו), מרת גיטל לאה (נישאה לר’ מרדכי טברסקי האדמו”ר מקוריסטשוב), מרת צפורה (נישאה לר’ ישראל טברסקי האדמו”ר מסקווירא), מרת פייגא (נישאה לר’ דוד טברסקי האדמו”ר ממוקורוב).
מספריו: מגן אברהם (בעל ה’שפת אמת’ אמר על ספר זה, שכל אברך צריך למשכן את הטלית ותפילין שלו בכדי לקנותו והוא סוגל לזש”ק)
כאשר התחיל רבינו לנסוע ולהסתובב בעולם, בא פעם לעיר דובנע, והעיר דובנע היתה עיר שכולה מתנגדים, אך כאשר שמעו, שבא רבי אצלם, נתקבצו כמה אנשים לראותו, ובתוך הבאים היה אברך מתנגד גדול, ואמר להם: “עמדו והביטו ותראו, שאני אנסנו, אם הוא רבי ואם יודע איזה דבר”. הלך המתנגד ועשה עצמו, כאילו הוא חיגר על רגל וכתב קוויטל (פתקא), ובא לפני המגיד בבקשתו, שיהיה לו רפואה שלימה ברגלו. והמגיד כאשר קיבל הפתקא בידו הקדושה והביט בפניו, תיכף הכיר בו, שעשה עצמו כחיגר, ובא לנסות אותו בדבר שקר. השיב לו רבנו בפי קודשו בזה הלשון: “הנה כתיב במשנה, כל מי שאינו אילם ולא חיגר וכו’ ועושה עצמו כאחד מהם – אינו נפטר מהעולם, עד שנעשה כאחד מהם”, ומיד בסיום דברו נעשה הלה תיכף חיגר, ועד יום מותו היה חיגר על רגלו. ומהמעשה הזה נתפרסם שמו הקדוש בעיר דובנע ובכל הסביבות, ונתרבו אז דרך החסידים, וגברו על המתנגדים.
פעם בא איש אחד חשוך בנים ל”ע אל רבינו ולן שם באכסניה. שאלו בעל האכסניה למטרת בואו, סיפר לו האיש מרי שיחו: “היות שאני חשוך בנים, על כן ברצוני להיבנות בזכות תפילת הצדיק בזרע של קיימא”. ניחם אותו בעל האכסיה ושח לו: “בדידי הווה עובדא. לפני הרבה שנים, כשבא המגיד הק’ מטריסק לעירנו, הייתי עוד צעיר לימים, והייתי קשור לכ”ק מרן רבי שלום מבעלז זיע”א ומנהגי היה לילך בכל שבת אל שולחן המגיד הק’ ושבעתי עונג ונחת מדרכו בקודש. רגיל הייתי, שבכל פעם שנסעתי לבעלזא, לקחתי ברכת הפרידה מהמגיד. אני הייתי ג”כ חשוך בנים ל”ע, תמיד הפצרתי בכ”ק מרן מבעלזא שיתפלל בעדי, שאפָ קד בבנים. פעם, בעת שהפצרתי מאד ברבינו כ”ק מרן זי”ע, הביט בי ונאנח, הבנתי, שאנחתו משמעה, שאין לי שום תקווה ח”ו, לקחתי ברכת הפרידה וחזרתי בצער לביתי”.
“ביום שבת-קודש”, המשיך בעל האכסניה לספר, “הלכתי אל שולחן המגיד הקדוש והעמדתי יין על השולחן. כשהושטתי לו את ידי בברכת לחיים, אמר לי: ‘תתברך בבנים טובים, השי”ת יעזור לך, שתיפקד בזו השנה בבן זכר זרע של קיימא’. עמדתי משתומם, הרהבתי עוז בנפשי ושחתי לפניו את כל העניין, שהיה לי עם מרן מבעלזא, ענה רבינו ואמר: ״אבל אני מברך אותך ומבטיחך, שיהיה לך
בזו השנה בן זכר בעזרת השי”ת”.
לשבת השניה נסעתי לבעלזא, תמה כ״ק מרן: ‘הלא רק לפני כשבוע ימים היה אצלי, ומדוע כבר באת אליי שוב?’. שחתי לפניו את דברי המגיד ודבר ברכתו שבירכני. שאל אותי כ”ק מרן זי”ע: ‘אמור לי, מי הוא המגיד הזה?’. אמרתי לו: ‘שמו הק’ וכי הוא בן הצדיק הרה״ק רבי מרדכי מצ’רנוביל’. אמר לי: ‘אינני מכיר אותו ואינני רואה אותו כרבי’.
“חזרתי לביתי ושחתי לפני המגיד הק’ את כל דברי כ”ק מרן מבעלזא. ענה המגיד ואמר: ‘אמור לו בשמי, כיצד יוכל להגיד שאינני רבי, והלא ראיתי אותו בראש השנה בהיכל עליון, כשהוא לבוש בלבושו של ירמיה הנביא, וגם הוא ראה אותי’, מיד נסעתי לבעלזא ומסרתי את דברי המגיד. כ”ק מרן ר’ שלום רוקח מבעלז התפעל מאד והרים קולו: “אמת, אמת, אם הוא ראה אותי בלבוש זה, הוא
בוודאי רבי וברכתו ותפילתו יעשו פרי, ויהיה לך בעזרת השם זרע של קיימא”, ואמנם באותה שנה נפקדתי בבן זכר. בעל האכסניה הצביע על בנו, שעמד על ידו ואמר: ״זהו בני, שנולד לי ע”י תפילת המגיד וברכתו, בטוח אני, שגם אתה תיוושע על ידו”, וכך הווה שתפילת רבינו הק’ עבור האיש הזה עשתה פרי ונפקד אף הוא בזרע של קיימא.
נערך והוגש ע”י הרב יוסף חיים אוהב ציון שליט”א
