מקרה ראשון של פוליו בקרב ישראלי אותר השבוע, לראשונה מאז 1989, כשהתגלה בקרב ילד בן 4 בירושלים שלא התחסן. הודעת משרד הבריאות מעוררת בהלה בקרב ההורים שעוד זוכרים את המגפה הקודמת וחוששים לשלום ילדיהם. מקור המחלה במקרה זה, מנגיף פוליו תרכיבי שעבר שינוי ועלול לגרום מחלה בקרב מי שאינו מחוסן.
לשכת הבריאות המחוזית בירושלים פתחה בחקירה אפידמיולוגית ותיצור קשר עם מגעים הדוקים של הילד למתן הנחיות ספציפיות. בהתאם לממצאי החקירה יוחלט על המלצות נוספות. “משרד הבריאות ימשיך לעדכן את הציבור ככל שיידרש ותתקדם החקירה”, נמסר.
זאת הפעם השניה לאחרונה שהנגיף המסוכן מוזכר בהודעות משרד הבריאות, לאחר שהודעה שפורסמה לאחרונה לגבי המלצות לנוסעים לאוקראינה, כולל משלחות הומניטריות, כי לאור המצב קיים סיכון מוגבר להדבקה בפוליו, ומשרד הבריאות ממליץ לכל היוצאים לאוקראינה ולנוסעים למטרות סיוע הומניטרית לפליטים מאוקראינה במדינות השכנות – להיות מחוסנים בחיסוני שגרה. ככל הידוע אין להדבקה השבוע בישראל קשר לנושא.
הנגיף
נגיף הפוליו הוא נגיף הגורם למחלת שיתוק הילדים ואחריה ללקות מסוג שיתוק פוסט-פוליו. בשל הגנום הקצר שלו ומבנהו הפשוט, נחשב נגיף הפוליו לנגיף המשמעותי הפשוט ביותר. הנגיף בודד לראשונה ב-1909 על ידי קרל לנדשטיינר וארווין פופר. ב-1981 פורסם הגנום של נגיף הפוליו על ידי שתי קבוצות חוקרים שונות.
תהליך ההרכבה של חלקיקי נגיף חדשים, אינו מובן במלואו. נגיפי פוליו חדשים מורכבים במלואם עוזבים את התא המארח 4 עד 6 שעות לאחר תחילת ההדבקה בתאי יונקים בתרבית. מנגנון שחרור הנגיפים מן התא אף הוא אינו ברור, אך כל תא גוסס יכול לשחרר עד 10,000 חלקיקים נגיפיים.
יכולתו של נגיף לחדור אל התא היא זו שקובעת עד כמה הוא מדבק. נגיף הפוליו פוגע אך ורק בבני אדם, ואינו מדביק מינים אחרים באופן טבעי. כמו אנטרו-וירוסים אחרים, נגיף הפוליו מועבר באמצעות מחזור יציאות-פה – החלקיקים הנגיפיים נבלעים, השכפול הנגיפי מתרחש במערכת העיכול, והנגיף מופץ הלאה בצאתו מהגוף.
ההשערה הראשונה צופה כי החלקיקים הנגיפיים עוברים ישירות מן הדם אל מערכת העצבים המרכזית על ידי חציית מחסום דם-מוח. השערה אחרת מעלה את הרעיון שהחלקיקים הנגיפיים מועברים מרקמות היקפיות שכבר טבלו בדם נגוע אל חוט השדרה במסלולים עצביים באמצעות הובלה אקסונית אל תוך הנוירון. השערה שלישית היא שהנגיף מיובא אל תוך מערכת העצבים המרכזית על ידי מונוציטים או מקרופאגים מזוהמים.
החיסון
זנים ספציפיים של כל אחד מן הסרוטיפים משמשים להכנת חיסונים נגד מחלת הפוליו. חיסון פוליו לא-פעיל מכינים על ידי אינאקטיבציה באמצעות פורמלין של שלושה זני ייחוס פראיים אלימים. חיסון פוליו דרך-הפה מכיל זני נגיפים מוחלשים חיים משלושת הסרוטיפים.
נגיף הפוליו משתמש בשני מנגנונים עיקריים כדי להתחמק ממערכת החיסון. ראשית, הוא מסוגל לשרוד בתנאים החומציים ביותר של מערכת העיכול, מה שמאפשר לנגיף להדביק את המארח ולהתפשט בכל הגוף באמצעות מערכת הלימפה. שנית, משום שהוא יכול להשתכפל במהירות רבה, הנגיף מציף את איברי המארח לפני התארגנות התגובה החיסונית.
אנשים הנחשפים לנגיף פוליו, אם דרך זיהום ואם על ידי חיסון פוליו, מפתחים חסינות. באנשים מחוסנים, נוגדנים נגד נגיף הפוליו נמצאים בשקדים ומערכת עיכול והם מסוגלים לחסום את שכפול הנגיף. הדבקה בסרוטיפ אחד של נגיף הפוליו אינה מחסנת מהסרוטיפים האחרים, אולם הדבקות משניות באותו האדם הן נדירות ביותר.
המחלה
המחלה הפוגעת במערכת העצבים. אמנם רוב האנשים הנדבקים בנגיף, סובלים ממחלה קלה וחולפת של חום, כאבי ראש, כאבי גרון, הקאות ושלשולים, אך כ-2% מהנדבקים, יחלו במחלה הגורמת לשיתוק שרירים שלרוב אינו חולף. שיתוק זה יכול להיות בכל שרירי הגוף כולל הגפיים ושרירי הנשימה, ועלול להוביל לנכות לכל החיים ואף למוות. שנים רבות לאחר שנדבקו בנגיף, יכולים אנשים אלה לפתח החמרה של חולשת השרירים, מצב הקרוי תסמונת פוסט-פוליו (post-polio syndrome).
רוב הנדבקים (90-95%) אינם מפתחים כל סימני מחלה או מפתחים סימנים קלים לא ספציפיים, כגון חום, חולשה, חוסר תאבון וכאב גרון. כ-4-8% מהנדבקים מפתחים דלקת אספטית של קרום המוח, ומחלימים באופן מלא תוך ימים אחדים. פחות מ-1% (1:100-1:1000) מהנדבקים מפתחים מחלה שיתוקית.
המחלה השיתוקית מתפתחת לרוב במהלך דו שלבי. תחילה מופיעים סימני מחלה מינורית חולפת ובשלב השני מופיע חום גבוה, כאב עז בשרירים המלווה בירידה עד אובדן החזרים גידיים. השיתוק מופיע באופן חד ופתאומי ונוטה להתקדם תוך שעות אחדות לשיתוק מלא של גפה אחת או יותר. השיתוק מגיע לשיאו בחלוף 5 ימים מתחילת המחלה. לרוב השיתוק הוא א-סימטרי, פרוקסימלי ונוטה לערב את הגפיים התחתונות.
ב-5-35% מהחולים מופיע שיתוק נלווה של העצבים הקרניאליים. כשקיימת מעורבות של גזע המוח והעמודות האחוריות של חוט השדרה, קיימים גם כאבי שרירים, ספסטיות וקשיון עורף.
-25-35% מהמקרים – שנים רבות לאחר הזיהום הראשוני (25-35 שנים), תתכן התלקחות שיתוקית מחודשת המאופיינת בחולשת שרירים, אטרופיית שרירים ותשישות. השרירים המעורבים הם אותם שרירים שהיו מעורבים במהלך המחלה הראשונית. מצב זה קרוי Post-polio syndrome, וקרוב לוודאי משקף תשישות ושחיקה של השרירים המפצים (Compensators) שנטלו על עצמם למלא חלק מהפונקציות של השרירים ששותקו בעקבות הזיהום בפוליו
ההתפרצויות
בעבר היה שיתוק הילדים מהמחלות הנפוצות בעולם, והביא למותם של רבים עד לפיתוח החיסון נגדה בראשית שנות החמישים של המאה העשרים. ארכאולוגים מוצאים עדויות לפגיעות נגיף הפוליו באנושות עוד משחר ההיסטוריה. תחריטים וציורי קיר מתקופת מצרים העתיקה מתארים אנשים בעלי גפיים פגועות, וילדים הנעזרים במקלות מגיל צעיר. הראשון שאבחן את המחלה היה יעקב היינה ב-1840 ואחריו קארל אוסקר מדין ב-1890 ולכן במשך שנים נקראה המחלה מחלת היינה-מדין. הראשון שבודד את הנגיף היה קרל לנדשטיינר ב-1908. אף על פי שלפני סוף המאה ה-19 לא היו ידועות מגיפות גדולות של פוליו, במהלך המאה ה-20 היה הפוליו אחת ממחלות הילדות הקשות ביותר. מגיפות פוליו הטילו מום בהמוני אנשים, בעיקר בילדים צעירים; המחלה גרמה לשיתוק ולמוות במהלך רוב ההיסטוריה האנושית.
נגיף הפוליו התקיים במשך אלפי שנים כפתוגן אנדמי עד 1880, כאשר התחוללו באירופה מגיפות גדולות; זמן קצר לאחר מכן מגיפות הופיעו גם בארצות הברית. ב-1910 חלק ניכר מהעולם חווה גידול ניכר במספר מקרי הפוליו ומגיפות פוליו היו לאירוע שכיח, בעיקר בערים במהלך חודשי הקיץ. מגיפות אלו – שהותירו המוני ילדים ומבוגרים משותקים – הניעו מדענים במירוץ לפיתוח חיסון למחלה. במהלך שנות החמישים פותח חיסון לנגיף, שלזכותו נזקף צמצום של מספר החולים במחלה בעולם מדי שנה מרבבות לסביבות אלף. מיזמי חיסון בהובלת ארגון הבריאות העולמי, יוניצ”ף וארגון רוטרי עשויים להביא להכחדה עולמית של המחלה.
עד לשנת 1949 נחשבה מחלת שיתוק ילדים כמחלה שולית בישראל, עם עשרות בודדות של מקרים בשנה. בחודשי הקיץ של שנת 1949 החלה התפרצות ועד לסוף השנה דווח על 338 חולים. המחלה המשיכה להתפשט גם בשנים הבאות, ועד לשנת 1954 היו בישראל 4,700 מקרים מאובחנים של המחלה, כאשר מתוכם נפטרו 760. בנוסף, עלה חשש כי יש קשר בין חיסוני הילדים לטיפוס הבטן ואסכרה ובין התפרצות הפוליו, ולכן הופסקו החיסונים למחלות הללו. כתוצאה מכך חלו בשנת 1952 קרוב ל-1,400 איש בטיפוס הבטן.
לאחר שד”ר יונה סאלק פיתח את תרכיב החיסון כנגד שיתוק ילדים והוא עמד בהצלחה בניסויים שנעשו בארצות הברית ב-1955, נעשה מאמץ בישראל להצטייד בחיסון אך ארצות הברית לא אישרה לייצא את התרכיב. בשל כך הוחלט להקים מעבדה בישראל לצורך ייצור החיסון. פרופ’ נתן גולדבלום הקים את המעבדה בסוף שנת 1955, ובחודש פברואר 1956 החל מבצע החיסונים. החל משנת 1958 נצפתה ירידה של 90% במקרי התחלואה ביחס לשנים קודמות, והמחלה הפכה לנדירה בישראל.
ההתפרצות האחרונה בישראל הייתה בשנת 1988, אז נדבקו במחלה 15 איש. ב-1989, הוכנס לתוכנית השגרתית בארץ מתן חיסון מומת לפני החיסון החי המוחלש ומאז לא אירע אף מקרה שיתוק בין מקבלי החיסון, אך נוכח הסיכון האפשרי הוחלט על הוצאתו משגרת החיסונים. ביוני 2005 הוחלט על שינוי במדיניות החיסונים וחיסון OPV הוצא משימוש, בדומה לארצות הברית והוחלט לחסן רק עם הנגיף המומת. חיסון זה ניתן מאז באופן שגרתי בגילאים חודשיים, ארבעה חודשים, חצי שנה ושנה ובהמשך לילדי כתות ב’ בבתי הספר.
בשנת 2013 התגלו בישראל נשאים של נגיף הפוליו וכן שרידים של הנגיף בשפכים עירוניים ליד רהט, אשדוד, חדרה, קריית גת, אופקים, באר שבע וערים נוספות. בעקבות זאת החל משרד הבריאות בתחילת אוגוסט 2013 במבצע לחסן 150,000 ילדים שנולדו לאחר 2004 בדרום הארץ נגד נגיף הפוליו, בחיסון סייבין שמכיל נגיפים חיים מוחלשים. כעבור כמה ימים הודיע משרד הבריאות על הרחבת מבצע חיסון הפוליו לכמיליון ילדים בכל רחבי הארץ.
מסכנים אותם ילדים להורים כאלו שבחרו במודע לקפח את חיי ילדיהם רק כי הם בורים ובוחרים להזניח את הילדים שלהם ולסכן את חייהם.
ולמרבה האירוניה הם עצם כבר חוסנו לפוליו בילדותם ככה שהם חסינים מפני הנגיף אבל בוחרים לסכן את הילדים שלהם.
חירטוט!! עוד דרך שלהם לדחוף זריקות מסוכנות וממוסחרות
שיתביישו להם!!