תיעוד נוסטלגי: כך חגגו את הילולת הרשב”י בהר מירון בשנים עברו • צפו

תיעוד נדיר שנחשף בארכיון המדינה מתעד את הילולת רשב”י בשנים עברו. מעמד ההדלקה, התהלוכה והכנסת ספר תורה בסרטון מסכם. צפו:

תיאור מרתק המעניק הצצה מעניינת לחגיגות ל”ג בעומר במירון לפני קרוב למאה שנה, נכתב על ידי תלמידת בית ספר יהודי בניו יורק, שפרסמה את רשמיה בעלון החודשי של בית הספר בו למדה, בשנת ה’תרפ”א. לפניכם התיאור במלואו:

“חג הפסח אך חלף ועבר והעיר צפת שוב מתמלאה שאון ושמחה. הכנות גדולות ומרובות נעשות לקראת חג שני, לקראת ל”ג בעומר. שמחה רבה מורגשת בכל העיר. שיחות בית המדרש בין מנחה למעריב, האגדות והספורים המלאים נסים ונפלאות, הזמרה במוצאי שבת בבתי הכנסת – כולן מירוניות.

וערב החג הגיע, ובדרך העולה מירונה נוהרים המונים המונים, אנשים, נשים וטף, אלה רוכבים על חמורים ואלה עולים ברגל. פה קבוצת תימנים במלבושיהם המשונים, פה כנופית בוכארים פה אשכנזים, והנה גם הקבוצה הגדולה המושכת כל עין – קבוצת תימני דמשק, הלבושים בגדי ערבים ודוהרים על סוסיהם, כולם חגורי כלי זין: אקדחים, חרבות ורמחים… הם נושאים אתם כמנהגם בכל שנה ושנה “ספר תורה”, והתהלוכה היא גדולה ומלאה פאר והדר.

הנסיעה למירון מצפת נמשכת כשעתים. המסילה עקומה ועקלקלה עד שאי אפשר לעגלה לעבור בה, ושלשלת ארוכה של סלעי מגור והררי עד נמשכת לאורך הדרך. באמצע הדרך נמצא נחל של מים חיים, וסביבו צומחות ערבות מרובות המשמשות ליהודי צפת בחג הסוכות לכסות בהן את סוכותיהם. לא רחוק משם נמצא קבר של תנא גדול, והקבוצות העולות מירונה עומדות להתפלל על קברו.

הרבה בורות ומערות נמצאים בדרך. ומספרים שאם יפול אחד מן העולם למירון באחד הבורות לא יאונה לו כל רע, כי המקום מקום קודש הוא. ועוד מספרים, כי לערבי אחד היתה כברת ארץ במירון ונטע שם עלי טבק, ופעם בא גנב וחפץ לגנוב מעלי הטבק, ויבשה ידו. אחרי שעה וחצי של נסיעה נראית מרחוק חצר בנויה על הר ומתחת להר מערת ר’ שמעון בר יוחאי. מספרים כי בשעה שבנו את החצר העיז אחד הבונים להיכנס לתוך המערה וימת.

אך הגיעה האורחה למירון, היא נכנסת לחצר. והחצר גדולה עד מאוד ולה שער של ברזל. ובחומה המקיפה את החצר נמצאים חדרים קטנים לאורחים. מהחצר עוברים לאולם גדול ובאמצע האולם מתנשא קבר גדול מוקף שבכה של ברזל ועליו מאות נרות דולקים, ולכל נר קשורה פתקא קטנה עם שם המנדב עליה. קבר זה הוא קברו של ר’ אליעזר.

מן האולם מוביל המסדרון הימיני אל הישיבה, והשמאלי אל קברו של ר’ שמעון בן יוחאי. מצבה גדולה עומדת על הקבר ומגיעה עד התקרה. עברה האחד של המצבה הוא משופע והעבר השני תלול בכותל. האבן מכוסה שעווה של נרות. ותמיד ימצאו שם אנשים המנשקים את קבר התנא הקדוש.

מתחת להר התלול נמצאת מערה גדולה, אמה וחצי רוחב פתחה, כשמונה אמות רחבה וי”ח אמות ארכה. היא מערת תלמידי בית הלל. על אצטבאות אבן רחבות המצומדות אל הכתלים מונחים עמודי אבן גדולים, ומקובל הוא, שכל עמוד ועמוד מציין את קברו של אחד מתלמידי הלל.

עולי הרגל עוברים בכל החדרים האלה ומנשקים את הקברים עשר פעמים. אחרי תפילת מעריב מעלים את הנרות בחדרי ר’ שמעון ור’ אליעזר. אז נכנסים אל החצר, והריקוד והזמרה מתחילים. ביחוד מזמרים בהתלהבות מרובה את המזמור הידוע “רבי שמעון בר יוחאי”. החצר מלאה שירה ואורה, וריקודים אינם חסרים.

בהגיע חצות הלילה עולים הגגה ושם מתחילה השמחה העיקרית, שמחת ה”הדלקה”. ומי שלא ראה שמחת ההדלקה לא ראה שמחה בימיו. בתוך אגן גדול החצוב אבן ועומד על כן של אבן, יוצקים שמן זית, וכל אחד משליך תוך האגן משי מרוקם זהב ושאר מיני רקמה, ואז מדליקים את הרקמה שבתוך אגן השמן ולהבה גדולה עולה השמימה ומאירה את כל החצר, ואת השדות ואת הכפר הסמוך. והאור יפה ונהדר, וכוכבי זהב מרחפים בתוך הלהבה ואובדים באפלה. וכל ההמון מריע בקול, מזמר ומרקד על עלות השחר”.

לפני שנים לא רבות, עדיין יכולים היו לעמוד על גג הציון עצמו בעת ההדלקה המרכזית לכבוד רשב”י. בתיעוד מיוחד מהתקשורת העולמית ממעמד ההדלקה, נראה האדמו”ר מבאיאן מדליק לצד אביו זצוק”ל. גם הכתב הבין שבהדלקה זו ניתנת האות לפתיחת החגיגות במירון. צפו:

המריבה של האדמו”רים על ההדלקה

ל”ג בעומר ת”ש. לאתרא קדישא מירון, הגיע כ”ק האדמו”ר מבאיאן לייפציג זצוק”ל, אחד מבניו של ה”פחד יצחק” מבאיאן והיחיד מאדמו”רי השושלת שגר בארץ ישראל, על מנת להדליק את מדורת ההדלקה המרכזית על גג ציונו של רבי שמעון בר יוחאי.

מעמד ההדלקה המרכזית, ועד לפני מספר שנים היחידה, על גג הציון ביום ל”ג בעומר, נקנתה על ידי הסבא קדישא מרוז’ין מאת רבני צפת. הזכות עברה בירושה לאדמו”רי בית באיאן, אך במשך קרוב לשבעים שנה, איש מהם לא הדליק את ההדלקה במירון.

ממסמכים שונים שהתגלו לאחרונה מתברר שהאדמו”ר רבי אברהם יהושע העשיל מקאפיטשניץ היה הראשון שהשתתף בהדלקה במירון. בשנת תרפ”ו, והוא עדיין לא מכהן כאדמו”ר, החליט לעלות לביקור בארץ ישראל. רבי אברהם הגיע לארץ בחודשי הקיץ והשתתף בהדלקה במירון.

כשחזר לביתו שבווינה, סר מיד לבן דודו האדמו”ר רבי מנחם נחום מבאיאן-טשערנוביץ, וסיפר לו על חוויותיו הנרגשות מהביקור בארץ ישראל ובמיוחד במה שנעשה במירון. הוא הצליח כל-כך לרגשו, עד שהחליט גם הוא לעלות לחונן את הארץ. ואכן, בשנה שלאחר מכן, שנת תרפ”ז הגיע בתחילת חודש אייר לארץ, ולראשונה הדליק אדמו”ר מגזע באיאן את ההדלקה. תיאורים רבים ומכתבים וכן תמונות נותרו מאותו ביקור היסטורי.

מספר שנים לאחר מכן, בשנת תרצ”ג, עלה לארץ אחיו, האדמו”ר מבאיאן-לעמברג הי”ד, ואף הוא הדליק את ההדלקה במירון. אח נוסף שכיהן כאדמו”ר מבאיאן בליפציג, שעלה והתיישב בתל אביב, הדליק בשנת ת”ש.

האדמו”ר רבי מרדכי שלמה מבאיאן, סבו של האדמו”ר הנוכחי מבאיאן, שהתגורר בארה”ב, הדליק רק פעמיים – בשנים תש”ט ותש”כ. האדמו”ר מקאפיטשניץ זצ”ל ביקר פעמים נוספות בארץ ישראל, ובשליחותו של בן דודו האדמו”ר מבאיאן בארה”ב, הדליק בשנים תש”י ותשי”ח.

על אותה הדלקה בשנת ת”ש, שאת תיעודה אנו מביאים כאן היום, מסופר כי בין הצדיקים שהיו נוכחים במקום, בלט הרבי הישיש, ה’סבא קדישא’ מהוסיאטין, שהיה זקן אדמו”רי בית רוז’ין באותם ימים והכל חשו כלפיו יראת הרוממות. כאשר כיבדו אותו בהדלקה, דחה את הכיבוד בנחישות, כשהוא מתבטא: “זכות ההדלקה הינה של אדמו”רי באיאן”.

בסרט נראים מסייעים על ידו של הרבי מבאיאן בהדלקה, הגאון החסיד רבי אברהם לייב זילברמן זצ”ל, רבה של צפת, והחסיד הצפתי הישיש רבי ברוך ברזל, זאת, בשל חולשתו של הרבי מבאיאן לייפציג זצוק”ל.

יצויין כי באותן שנים שלא היו בארץ אדמו”רי בית באיאן, לא רצו אדמורי”ם אחרים להדליק ולגעת בחזקה השייכת לאדמו”רי באיאן. כך, למשל, אדמור”י בית הוסיאטין וכן בעל ה’אביר יעקב’ מסדיגורא, לא הסכימו מעולם להדליק את המדורה.

הריקוד של הגאון הירושלמי לכבוד רשב”י

הגאון הירושלמי, רבי אשר זעליג מרגליות זצוק”ל, מנופף במטפחת באמצע מעגל הרוקדים בהילולה בל”ג בעומר במירון. צפו:

השמחה והתפילות בל”ג בעומר בשנת תשמ”ז:

ולסיום, גלריית תמונות של צלמי לע”מ מחגיגות ל”ג בעומר במירון בשנים קודמות: