בתקופה האחרונה, הרשתות החברתיות מופצות בעשרות עדויות של אנשים המספרים כי ביצעו את הסגולה הבאה, ומאז הם רואים שיפור במצב הפרנסה שלהם, עד כדי עדויות להכפלת הרווח הנקי בעסקים שונים מידי חודש בחודשו.
סיפור טוב, וודאי אם הוא מלווה בהבטחה לפרנסה ברווח, ומה עוד שאין צורך לשלם בשביל לזכות בסגולה, מופצת במהירות, וכך הסיפורים המרגשים, המובאים על ידי יהודים מכל החוגים והעדות, הפכו ויראלים יחסית, אך עם מספר טעויות משמעותיות.
נתחיל מהגירסה המופצת ברשת: בעת אכילת סעודה שלישית של שבת קודש, מכינים שבע חתיכות מהחלה. לוקחים את החתיכה הראשונה, אומרים “יהי רצון שיהיה לי שפע ופרנסה ביום ראשון השבוע”, ואוכלים. לוקחים חתיכה שנייה ואומרים נוסח דומה על יום שני – וכך הלאה, עם שבע חתיכות, לכל ימות השבוע – כולל השבת הבאה, ובסך הכל 7 פעמים.
סיפרתי על הסגולה לחברים, והם העלו שתי שאלות. ראשית כל, האם מותר לדבר לפני אכילת הביס הראשון, ולא מדובר בהפסק בין הברכה לאכילה? בנוסף, מה יעשו אלה שלא מקפידים על נטילת ידיים לסעודה גם בסעודה שלישית ויוצאים ידי חובה באכילת מיני מזונות?
התחלתי לחפש את מקור הסגולה ומצאתי כי היא מובאת בספרו של הרה”ק רבי מנחם מנדל מרימנוב זצוק”ל, האחראי על שורה ארוכה של סגולות לפרנסה – המוכרת בהם, אמירת פרשת המן ביום שלישי של פרשת בשלח.
פרשת המן: המקור, הסגולה, ההבטחה – ומדוע עדיף להיות עני מלהיות עשיר?
בספר דברי מנחם, בליקוטים בסוף הספר, כותב הרה”ק מרימנוב על הסגולה, אך עם כמה שינויים משמעותיים מהגירסה המופצת ברשת (ולא הצלחתי להבין מי אחראי לכך, ומה גרם לסגולה להתפרסם כעת, אך כידוע הכל תלוי במזל, אפילו ספר תורה שבהיכל). שינויים, המייתרים את השאלות הנ”ל.
וזה נוסח הסגולה המקורית: “יש לאדם לכוין באכילת השלושה סעודות של שבת קודש כשאוכל פרוסת המוציא בלעיסה ראשונה יכוין שעל ידי האכילה הזאת לא יחסר לו מזונו של יום ראשון הבע”ל, וכן כשלוקח לעיסה שניה לתוך פיו יכוין שלא יחסר לו ביום שני וכן לכל יום מששת ימי המעשה”.
“ועל ידי זה ימשיך פרנסה לכל ימות החול וזה היה מדרגת שמאי שהיה אוכל כל ימיו לכבוד שבת – ר”ל על ידי כבוד שבת היה אוכל כל ימיו שהמשיך פרנסה לכל ימות החול מאכילתו של יום השבת”.
בכך מסביר הרה”ק מרימנוב את המובא בגמרא כי שמאי הזקן היה אוכל כל ימיו לכבוד שבת קודש, שכן כל קניה היה קונה לכבוד שבת, למרות שבפועל היה אוכל אותה בימות החול, ובכך המשיך פרנסה משבת קודש לכל ימות החול. אך הגמרא מביאה שם כי הלל הזקן, לא היה נוהג כך.
ממשיך הרה”ק מרימנוב: “אבל הילל מידה אחרת היה בו שהיה אומר ‘ברוך ה’ יום יום’ ר”ל, שעל זה הדיבור שהיה אומר ברוך ה’ יום יום, היה ביטחונו חזק מאוד ועל ידי זה המשיך את פרנסתו ממקור העליון”.
מציין עם זאת הרה”ק רבי מנחם מנדל מרימנוב כי “אבל לעולם עיקר המקור הוא מיום השבת”, והוא אף מביא מקור לדבריו מדברי הזוהר הק’ על פרשת המן, כי לכבוד שבת הם קיבלו 6 מנות, לשלושת הסעודות של שבת – ולכל סעודה לחם משנה, כנגד ששת ימי המעשה.
יוצא איפה כי הרוצה לקיים את הסגולה – לא צריך לדבר מאומה ולא להגיד כלום, אלא רק לכוון. בנוסף, יש לעשות זאת בכל שלושת הסעודות של שבת, ולאוו דווקא בסעודה שלישית.
לתגובות, הערות, סגולות ופרנסה: [email protected]
