מי תורם יותר לניצחון? גיוס בני ישיבות למלחמת מצווה? | זו עמדת הראי”ה קוק

ביום בו בית המשפט העליון במדינת היהודים הוציא פסק דין נגד עולם התורה וגמר אומר לגייס את בני הישיבות הקדושות לצה”ל ולא מצא לנכון להזכיר אף לא ברמז את ערך וחשיבות לימוד התורה בעם ישראל, עלבונה של תורה זועק.

אל הקמפיין המשפטי והפוליטי הצטרפו למרבה הכאב חלקים בציבור המסורתי ובציבור הדתי לאומי שממהרים לכנות את בני הישיבות בכינויי בוז תוך שהם מצטטים בקול גדול פסוקים מהתורה המוכיחים לשיטתם את החיוב הגמור של הגיוס לצה”ל לכל החרדים ובכללם בני הישיבות הקדושות.

בחרדת קודש יצאנו לנסות לברר את עמדתו של אחד מגדולי הדורות האחרונים שכל הציבור הדתי לאומי נשען על מוצא פיו הרב הראשי האשכנזי הראשון לישראל הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ”ל בנוגע לסוגיה עמוקה זו.

על צדקותו של הרב קוק זצ”ל דומה שאין צורך להרחיב, אולם פטור בלא כלום אי אפשר, ידוע המעשה על הרב שלמה זלמן אוירבך שצ”ל שכאשר ביקש לספוג יראת שמים טהורה היה ממהר לחדרו של הראי”ה קוק ומביט בו עוסק בתורה מבעד לחור המנעול.

עמדתו של הראי”ה קוק זצ”ל בנוגע לשירות בני ישיבות בצבא הפכה ברבות השנים לשנויה במחלוקת. על אף מכתבו הברור בנושא בו הביא מקורות נחרצים לדבריו, היו שניסו לטעון כי עמדתו זו נגעה רק לשירות בצבא הבריטי אליו התייחס ולא לצבא הגנה לישראל.

במאמר זה ננסה להתחיל ולרדת לשורשם של דברים, נלמד יחד את דברי הראי”ה זצ”ל וננסה להבין כיצד הבינו אותם גדולי תלמידיו הרב חרל”פ, הרב יצחק אריאלי, הרב משה צבי נריה, מייסד וראש ישיבות בני עקיבא וכן בנו הרב צבי יהודה.

ההתייחסות העיקרית של הראי”ה קוק לנושא שירות בני ישיבות בצבא היא ביחס לשירות בצבא אנגליה בזמן מלחמת העולם הראשונה. שם לא שירתו נשים בתערובת, בטח לא מתוך אידיאולגיה של ‘שילוב ראוי’. עם זאת יש הטוענים כי התייחסותו של הראי”ה קוק הייתה נכונה לשעתו ואינה נוגעת למצב העכשווי בארץ ישראל וביחס הנכון לשירות בצה”ל.

על מנת לברר את הוראתו של הרב קוק יש ללמוד את דבריו בשימת לב למקורות שהביא כצידוק להוראתו ולבחון האם יש בהם התייחסות לצבא של גויים או שהרב עסק בעצם הוצאת בני ישיבות לעסוק במלחמה במקום לשקוד על דלתי התורה.

תפקידן של הישיבות בעם ישראל

את מכתבו לרב הראשי באנגליה ד”ר יוסף הרץ (בשנת תרע”ז) פותח הרב קוק בכאב: “מכאובי הזמן אשר יכבידו את אכפם על עמנו ותורתנו במדה נוראה מאד, הם יאלצוני לכתב להדרת כבודו את דברי אלה. במצב בני הישיבות, המתנודד כעת, לרגלי הספק אם זכויותיהם יעמדו בעת צרה זו, מתנודד הוא ג”כ המצב הרוחני של היהדות כולה בארץ הזאת, ועלינו החובה הקדושה רובצת היא לנסות את כוחנו להצלתה של סגולתנו הרוחנית, אור חיינו ונשמת ריח אפנו, עמדת תוה”ק במדינה, את כל הנסיונות אשר יבואו לידינו לעשות”.

הרב קוק מבהיר את חשיבות העניין בעיניו וכותב: “לא נסוג אחור מכל פחד, במו אש נלך ולא נכווה. מטרתנו ברורה היא לנו ואחת היא: להציל את נשמת היהדות בממלכה”. בפנייה לרב של אנגליה הוא כותב: “כעת הגיעה השעה שיעשה את הצעד הנכון להציל מה שהוא יקר לנו מחיים. אל יסוג אחור ואל יפחד”.

הרב קוק מבאר את מהות ותפקיד הישיבה בעם ישראל וכותב: “אצלנו ראשית לכל החיובים לכל אדם מישראל, כקטן כגדול, כרב כבעל הבית, כסוחר כאומן, הוא תלמודה של תורה. הישיבות לא נוסדו מעיקרן רק בשביל תכלית להעמיד לנו רבנים. הישיבות בישראל מעולם היו והנן מקדשי תורה, שאנו חייבים חובה תורית, שלא יתחסרו מאתנו בכל מדינה”.

“וכשם שלא תעיז שום ממשלה נאורה לגזור עלינו להחריב את בתי כנסיותינו, לשרוף את ספרי תורותינו, כן לא תוכל להטיל עלינו חוק של החרבת ישיבותינו”

סגירת הישיבות – גזירת שמד

“גדול תלמוד תורה מהקרבת תמידין ומכל עבודת הקודש היותר נשגבה, ובשעה שתבטל הממשלה את ישיבותינו הרי היא כאילו גוזרת עלינו גזירת שמד. חק לישראל, שחובתו היותר קדושה, השומרת את חייו הרוחניים ממיתה אכזריה, היא שיימצא בעריו ומדינותיו חלק רשום מקודש לתלמוד תורה, ששום לחץ מדיני לא יוכל להסיר מאתנו את החובה הקדושה הזאת”.

כראיה לחשיבות לימוד התורה אף בעת מלחמה מביא הרב מקור מימי יהושע: “כשהיו אבותינו עומדים במעמד הצבאי יותר נמרץ, בכיבוש הארץ, נאמרה ליהושע התוכחה על אשר ביטל את הישיבה יום אחד, ושר צבא ד’ אמר לו על של עתה באתי על שביטלתם תלמוד תורה”.

בסיום המכתב צורף תזכיר עם בירור הדברים העיקריים שנאמרו בו. בדבריו הוא פונה לממשלת אנגליה ומתאר אותה כממלכה נאורה, בדבריו הוא מציג את עמדת תורת ישראל: “ע”פ תורת ישראל תלמידי חכמים אסור ללחצם ללכת למלחמה. וכל כך גדול הוא החטא של לחיצת תלמידי חכמים למלחמה, עד שלא הניחו חז”ל מלבקר את מעשה מלך צדיק כאסא מלך יהודה ואמרו שנענש, שחלה את רגליו, (מלכים א’ ט”ו כ”ג) מפגי שעשה אנגריא בתלמידי חכמים, כאמור (שם כ”ב) “והמלך אסא השמיע את כל יהודה אין נקי וישאו את אבני הרמה”, ופירשו ‘אין נקי’ שגם תלמידי חכמים קרא לעבודה זו, שהיתה צריכה לו לחזק את ערי ארצו במלחמתו עם בעשא”.

גיוס בני ישיבות למלחמת מצווה

על אף שעיקר מכתבו עוסק כאמור בגיוס בני ישיבות לצבא אנגליה שבוודאי אינו עוסק במלחמות מצווה, הרב קוק מתייחס גם לאפשרות שיום אחד ירצו לגייס בני ישיבה למלחמת מצווה ומבהיר: “ויותר מזה ראינו את גדולת האיסור לעשות אנגריא בתלמידי חכמים לכופם על יציאה למלחמה, אפילו על מלחמת מצוה גדולה מאד, שהרי אין לך מלחמת מצוה יותר גדולה מהמלחמה שערך אברהם אבינו נגד המלכים”.

“ומכל מקום אמרו (נדרים לב.) מפני מה נענש אברהם ונשתעבדו בניו במצרים ארבע מאות שנה, מפני שעשה אנגריא בתלמידי חכמים, שנאמר ‘וירק את חניכיו ילידי ביתו’ והם היו תלמידי חכמים העוסקים בתורה”.

הגדרת תורתו אומנותו

במכתבו מתייחס הרב קוק גם לפולמוס לא קטן בדורנו מי מוגדר מי ש”תורתו אומנותו” ויש לפוטרו משירות בצבא למי שאינו עומד בהגדרה זו וכותב: “ותלמיד חכם נקרא כל שתורתו אומנתו ועיקר עסק שלו הוא בדברי תורה, ולא גרע כוחו כלל אם הוא מתעסק בעסק כדי פרנסתו ולא להתעשר כיון שבכל עת הפנאי הוא שב לתורתו”.

מי תורם יותר להצלחת המדינה במלחמה – לומדי התורה או הלוחמים?

במילים ברורות מבהיר הרב קוק את השקפתו על חשיבות לומדי התורה גם בניצחון המערכה במלחמה. אותם מילים שהותקפו בחריפות בין היתר על ידי רבנים מהציונות הדתית עת נאמרו ע”י הראשון לציון, ואלו דבריו הבהירים של הרב קוק: “והצלחת המדינה תלויה במלחמתה ע”י מה שנמצאים בה תלמידי חכמים העוסקים בתורה, שבזכותם המלחמה נוצחת, והם מועילים למדינה יותר מאנשי החיל הלוחמים. ולדוד אמרו החיילים שלא יצא למלחמה “כי תהיה לנו מעיר לעזור”, ותרגם יונתן בצלותא, וכן פרשו רש”י ורד”ק והמצודות”.

בנושא זה הרב קוק רואה חשיבות רבה ומאריך לבאר: “ואמרו בסנהדרין (מב.) אלמלא דוד שעסק בתורה לא עשה יואב מלחמה כלומר לא היה מנצח את המלחמה. גם אלכסנדר מוקדון אמר על שמעון הצדיק דמות דיוקנו של זה מנצחת לפני בבית מלחמתי. היינו שזכות התורה והעבודה שהיה הוא ז”ל מעמיד היתה מועילה גם לו”.

“ובכוח ההשפעה הרוחנית העליונה, שאנשי קודש כאלה משפיעים על מדינתה וממלכתה, תנצח את מלחמותיה ותוסיף אומץ וגבורה רבה, והם היחידים הללו יועילו לה הרבה יותר בכחם הרוחני בהיותם עוסקים בתורה ובמוסר ובעבודת ד’ ומשפיעים ע”י זה רוח קדושה ואמונה בסביבתם וחוגם”.

“שבזה הם גבורי כח הרבה יותר ממה שיוכלו להועיל לה בכחם החלש החמרי בצאתם לעבוד עבודות גשמיות. וכחם של תלמידי חכמים יראי ד’ תניח על מקומו בקדושת התורה, ולא תחללהו בשמוש החול של מלחמה ואנגריא שאינם מוכשרים לו כלל לפי מידתם ותכונת גופם ונפשם”.

האם יש לקיים את פסיקת בג”ץ ולגייס בני ישיבות?

הרב זצ”ל מבהיר במכתבו כי גם גזירת מלך או כל שליט לא תוכל לה לשלהבת התורה: “כל כך גבוהה היא בישראל תעודת לימוד התורה ללומדיה הקבועים, עד שע”פ המסורת התלמודית היא לא תוכל להיות נדחית גם מפני צווי של כל מלך ושליט, ומסורת בידינו מחז”ל על האמור (שמואל ב’ כ’ ד’-ה’) “ויאמר המלך אל עמשא הזעק לי את איש יהודה, ויוחר מן המועד אשר יעדו”, שהיתה סיבת האיחור משום “דאשכח רבנן דפתחי במסכתא” (סנהדרין מט.), שהיה הצדק עם עמשא שלא לקחת גם למלחמה נחוצה זו את העוסקים בתורה, להפריעם מהעסק הקדוש שעליו העולם עומד”.

הרב מתייחס גם לטענה שניתן לשלב בין לימוד ושירות בצבא וקובע כי ההתפתחות בלימוד נדרש יום ביומו: “והכל סובב הולך על היסוד הגדול הזה, שהצלחת המדינה ונצחון המלחמה עצמה קשורה הרבה בעבודה הרוחנית, שהיחידים שבבני המדינה המיוחדים לעבודת שמים ממשיכים את עבודתם הקדושה בתורה ובעבודת ד’ הנחוצה להתקדם תמיד בדבר יום ביומו”.

לראייתו של הרב זצ”ל לומדי התורה מועילים יותר מהלוחמים: “על כן תלמידי החכמים העוסקים בתורה הם הם מגינים על הארץ ועוזרים להצלחת הנשק הלאומי, לא פחות וגם יותר מכל החיל הלוחם, ומזה תוצאה בטוחה, שממלכה אידיאלית המכרת אח הוד הקודש לא תכוף את התלמידים השוקדים על דלתי התורה, לבטל את תורתם ולעסוק בעבודה גשמית שאינם מסוגלים לה”.

הפולמוס שהתעורר במלחמת העצמאות

עם פרוץ מלחמת העצמאות בשנת תש”ח התעורר הפולמוס על עמדתו של הראי”ה קוק זצ”ל בנוגע לשירות בני ישיבות בצבא.

בתגובה לפרסום מכתב נגד שירות בני ישיבות בצה”ל במלחמת השחרור פרסם הרב צבי יהודה כרוז שנתלה בלוחות המודעות ברחבי הארץ בו הכריז כי השימוש בעמדת אביו נגד שירות בצבא הוא “סילוף מן המין הגרוע והמחפיר ביותר”.

וזה לשון מכתבו: “ראיתי כעת שנתפרסם בחוצות ירושלים קטע מתוך מכתב של אאמו”ר הרב זצ”ל שכאילו הוא מסייע חלילה להשתמטות ממלוא החיוב של העמידה על נפשנו ועל נפש כל קהל ישראל. והנני מחוייב ומודיע בזה, למען אמיתה של תורה, כי המכתב הזה נכתב ממנו בחודש אדר שנת תרע”ז בלונדון להשתדלות לשחרור תלמידי חכמים ממלחמת אנגליה ורוסיה וגרמניה וכו’ שלא היה בה שום ענין לחיוב הצלת נפשות בישראל ובארץ ישראל. ועל כגון דא אמרו חז”ל (בבא בתרא קל:) שאין למדין הלכה מפי מעשה. ועל השימוש בדברי קטע ממכתב קדשו זה, בהעלמת הענין שהוא דן בו, ובהסבת דעת הקהל שכאילו יש לדברים הללו איזה שייכות למצבנו עכשיו, יש להצטער שהוא כמו סילוף מן המין הגרוע והמחפיר ביותר. וכבר היו כמה פעמים מעשה זייפנים וסלפנים לרעה בדברי קדשו. וכדברי הרמב”ם באגרתו, שאפשר לזייפנים לתלות בדברי תורתנו הקדושה ציווי של ‘וסרתם ועבדתם אלהים אחרים’. ונקוה בעזה”י שזה יצטרף למהלך ייסורינו ומירוקיהם בדרך גאולתנו ופדות נפשנו, בהגדלת התורה והאדרתה, בדגל שם ה’ אלהינו ורנן ישועתו בתשובת אמת, ותקומה שלימה בבית חיינו בתורתו ועבודתו ומצוותו ומלכותו, כדברו החי וקיים לעד עולם”.

למרות פרסום מכתבו זה, התנגד הרב צבי יהודה בהיותו ראש ישיבת מרכז הרב לגיוס בני הישיבה לשירות בצה”ל. ולא פעם אמר כי על בן ישיבה ללמוד תורה במשך עשור מגיל 16 עד גיל 26 ורק לאחר מכן יוכל לשרת בצבא.

גורם נוסף לדיון על עמדתו של הראי”ה קוק זצ”ל היה כת”י חדש של הראי”ה שנחשף ע”י הרב חיים דרוקמן בו התייחס הרב לדברי הרמב”ם בהלכות שמיטה ויובל אודות שבט לוי. וזה לשון הרמב”ם (שמיטה ויובל י”ג י”ב): “ולמה לא זכה לוי בנחלת ארץ ישראל ובביזתה עם אחיו מפני שהובדל לעבוד את ה’ לשרתו ולהורות דרכיו הישרים ומשפטיו הצדיקים לרבים, שנאמר ‘יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל’, לפיכך הובדלו מדרכי העולם לא עורכין מלחמה כשאר ישראל ולא נוחלין ולא זוכין לעצמן בכח גופן, אלא הם חיל השם שנאמר ‘ברך ה’ חילו’, והוא ברוך הוא זוכה להם שנאמר ‘אני חלקך ונחלתך'”.

ושם (הלכה י”ג) כתב הרמב”ם: “ולא שבט לוי בלבד אלא כל איש ואיש מכל באי העולם אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להבדל לעמוד לפני ה’ לשרתו ולעובדו לדעה את ה’ והלך ישר כמו שעשהו האלהים ופרק מעל צוארו עול החשבונות הרבים אשר בקשו בני האדם, הרי זה נתקדש קדש קדשים ויהיה ה’ חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים, ויזכה לו בעה”ז דבר המספיק לו כמו שזכה לכהנים ללוים, הרי דוד ע”ה אומר ‘ה’ מנת חלקי וכוסי אתה תומיך גורלי'”.

ועל זה העיר הרב קוק בכתב ידו: “ונראה דאע”פ שאין שבט לוי עורכיי מלחמה, היינו לעשות מלחמה פשטית, כמו שאפשר שיזדמן ששבט אחד עושה מלחמה בשביל התנחלות שלו, שימצא לו בזה. אבל כשכל ישראל יוצאיי למלחמה, מחוייבים גם הם לצאת. ומלחמה של כלל ישראל זאת היא ג”כ עבודת ה’, שכל מי שהוא מיוחד יותר לעבודת ה’ הוא שייך לה יותר משאר כל העם” עכ”ל.

בפרק הבא ננסה לגעת בדברי תלמידיו של הרב אברהם יצחק קוק שהביעו עמדה נחרצת שדבריו נגד שירות בצבא נכונים כלשונם גם לדורנו אנו.

לתגובות ופניות לעורך המאמר ניתן לפנות במייל: [email protected]