“האם ניתן להשמיד את חמאס? חד משמעית כן!”, מכריז מג”ד הנח”ל בקול ברור. “אנחנו לא נעצור כאן עד שנחזיר את כל החטופים לחיק משפחותיהם ואת הנרצחים לקבר ישראל” הוא מוסיף.
למחבלי חמאס יש לו מסר חד וברור: “אנחנו גדוד שסופר גופות”, חיסלנו מאות מחבלים מספר סגן אלוף עוז משולם.
הביטוי “אינה דומה שמיעה לראייה” מקבל משמעות מחודשת לאחר הסיור ברפיח, ביקור במעוזי הקרבות ברצועת עזה מספק מבט מעמיק בהרבה על הנעשה בפועל בשדה הקרב ברצועת עזה מול מחבלי חמאס. לא על הכל ניתן לספר בטח שנאסר עלינו להרחיב על המידע שנחשף בפנינו מפי הקצינים והלוחמים בשטח וגם על דברים שראינו בעיננו.
סמוך לקיבוץ כרם שלום. מקום בו נלחמו חברי כיתת הכוננות עם מחבלי חמאס והצליחו להציל חיים רבים של תושבים ביום שמחת תורה האחרון. זה המקום בו אנו נפגשים עם הכוח שמלווה אותנו לכניסה לתוך מה שכונה פעם בשם ‘רפיח’ והיום מתאים יותר לכנותו “שטח השמדה”.
החל מהרגע בו אנו עוזבים את שטח מדינת ישראל הכל הופך לחול ופיח. אין רחובות. יש צירי תנועה. אין מדרכות יש חול ואבק למכביר. מכל פינה ניבט ההרס העצום שהמיט חמאס על אזרחי הרצועה.
רפיח 360 מעלות של הרס וחורבן
כוחות צה”ל הפועלים בציר פילדלפי וברפיח כבר מספר שבועות לא מותירים מקום רב לדמיון באשר למושג “חורבן”. מאוחר יותר נשמע מסגן אלוף עוז משולם מג”ד 931 של הנח”ל כי “כל בית שהיה בו מחבל חמאס או צעיף של חמאס נהרוס עד ליסוד”.
את הדרך לביתו של המג”ד אנו עושים ברכבי שטח וג’יפ צה”לי המביאים אותנו עד למעבר רפיח החרב, כאן על רקע חורבותיו של צינור החמצן הראשי של חמאס מעל פני הקרקע אנו עוברים להאמרים שמורגלים בנסיעה הקשה בתוך רצף המהמורות שבטרם הפעולה הקרקעית של הנח”ל במקום נראו כרחובות לכל דבר ועניין.
שיירת האמרים מובילה אותנו עד לביתו של המג”ד בפאתי רפיח. עם כניסתנו לבית הבחנתי בחייל המוצב בעמדת השמירה בכניסה לווילה המפוארת כשלצידו גמרא מונחת על מנת שיוכל להגות בה עם סיום המשמרת.
חייל העונה לשם אלישיב מקבל את פנינו בחמימות ומכוון אותנו לחדרו של המג”ד סגן אלוף עוז משולם. שם בחדר שחלונותיו מכוסים בסמיכות כהגנה מירי צלפים ועל קירותיו פרושות מפות חסויות אותן נאסר עלינו לצלם מקבל את פנינו המג”ד בחיוך ערני, נחוש וברור.
עוד טרם ניכנס לתדרוך מקיף אצל המג”ד החביב, חובה להספיק לצלם תמונה בפוזה של סינוואר על כורסא בלב רפיח.
את סגן אלוף עוז משולם המלחמה תפסה בהפתעה בעת שהיה עם הגדוד שלו בגזרת גוש עציון. אולם כלובש מדים הוא רואה אחריות קבוצתית שמונחת גם על כתפיו הצעירות למדי.
סקירה ביטחונית ממג”ד 931 סא”ל עוז משולם
סקירת הפעילות של כוח הנח”ל ברפיח
בסקירה מפי סגן אלוף משולם בן ה-35 אנו שומעים על פעילות הגדוד שנלחם מול גדודי חמאס במזרח רפיח. עוז מדגיש כי בניגוד לצפון הרצועה ברפיח יש הרבה יותר מרחבי תת קרקע – מנהרות בכל האזור.
כאן בגדוד מכנים את רפיח “עיר המנהרות”, סטיסטית בכל נקודה בה אנו עומדים סביר להניח שתחתיה עובר תוואי של מנהרה. די אם נזכיר כי שטחה של הרצועה הוא בסה”כ קצת יותר מ-350 קמ”ר בתא שטח קטן שאורכו כ-40 ק”מ ורוחבו כ-12 ק”מ, ועל פי הפרסומים יש ברצועה מעל 700 ק”מ של מנהור תת קרקעי בעומקים משתנים עם הסתעפויות רבות בכל מנהרה.
התמרון בעיר החל בשכונת ברזיל ברפיח, המג”ד מסביר על תורת הלחימה של צה”ל לפיה לעולם הכוחות לא עומדים במקום אלא פועלים כל העת להרחיב את השטח עליו הם חולשים. לדבריו אם הכוחות נשארים סטטיים במקום זה הופך למלכודת מסוכנת.
סגן אלוף עוז משולם מסביר כי בתחילת הפעולה ברפיח הכוחות התמקדו בעיקר במרחב ציר פילדלפי והשכונות הסמוכות לו על מנת להגיע כמה שיותר מהר לשליטה על הציר במרחב העל קרקע והתת קרקע.
בהמשך עברו הכוחות לתמרן גם בשכונות פנימיות יותר כמו שאבורה ושכונות נוספות. לדבריו, המושג הכרעה במונחים צבאיים על פי צה”ל הוא השמדת 60% מהכוח הלוחם של האויב.
על השמדת חמאס אומר לנו המג”ד בצורה נחרצת: “במונחים צבאיים התשובה היא כן. האם ניתן להשמיד את הרעיון של חמאס, החכמים יגידו התשובה היא לא”.
עוז משולם מבהיר כי צה”ל עומד במשימותיו בדיוק כפי שהדרג המדיני מציב לו. “התמרון הוכיח משהו חשוב, צה”ל עומד במשימותיו בדיוק כפי שהדרג המדיני אומר לו. כמו שקיבלתי משימה לכבוש את ג’באליה כבשתי את ג’באליה, כמו שקיבלתי הוראה לכבוש את שאטי הגעתי תוך ארבעה ימים לים. האם אפשר להשמיד את חמאס? התשובה היא כן. זה לוקח זמן. חשבו שזה יהיה מהיר וקצר, זה לא עובד ככה מקצועית זה לא עובד ככה צבאית, צריך אורך רוח וסבלנות”.
עיר המנהרות – הלחימה ברפיח שונה לגמרי מצפון הרצועה
הלחימה ברפיח אינה דומה במאומה ללחימה שהתבצעה בצפון הרצועה. בשיחה עם קצינים במקום עולה כי חומרי הנפץ בהם עושה חמאס שימוש ברפיח עוצמתיים בהרבה ממה שהיה ברשותו בצפון הרצועה. הלוחמים מתארים מנהרות מפותחות, מאורגנות ומסוכנות בהרבה ממה שפגשו בו בצפון הרצועה.
על אף הביקורת על השיח הגובר כי צה”ל מתקרב לסיום הפעולה הקרקעית ברפיח, בזמן שחלק גדול מהעיר טרם ראה טנק נוסע ברחובותיו, יש לומר ביושר כי העיר רפיח אינה אותה העיר כפי שהייתה ערב הכניסה של צה”ל למקום. מעל מיליון עזתיים עזבו, שלא לומר ברחו צפונה מהעיר. מאות ואף אלפי בתים הושמדו. מעל 900 מחבלים חוסלו במרחב. והכי חשוב, ציר פילדלפי, צינור החמצן של חמאס נמצא בשליטה מוחלטת של צה”ל. גם אנחנו נסענו על הציר הזה ועל ציר סלאח-אדין בכלי רכב פתוחים ולא ממוגנים.
המשימה של צה”ל ממנה אינה מתכוון כך נראה, לסגת. היא השגת שליטה מלאה על כל המרחב התת קרקעי של ציר פילדלפי. עשרות רבות של מנהרות חוצות את הגבול בין עזה למצרים. שם עיקר כובד המשקל של צה”ל לחנוק את האספקה של חמאס.
גם אם מדברים כיום על סיום הפעולה העצימה של צה”ל בעיר, ציר פילדלפי יישאר בשליטה ישראלית מלאה. מעבר רפיח נראה לא שמיש כל כך למעבר סחורות, וייתכן כי הוא עתיד לשמש את צה”ל כבסיס מרכזי באזור.
הרבה תובנות ניתן לומר על הלחימה ברפיח. המרכזית שבהם היא העובדה שצה”ל פועל בעוצמה רבה בעיר בלי הרבה כותרות. לא הוכרזה רשמית הכניסה של צה”ל לרפיח, לא בוצע מבצע מסודר לפינוי האוכלוסייה, הכל נעשה בשקט ובעצימות תקשורתית נמוכה.
בפועל בשטח הלחימה ברפיח עזה יותר מהלחימה בצפון הרצועה. רוב הבתים ממולכדים. המנהרות ממולכדות אף הן. האתגרים בפירוק חטיבת רפיח של חמאס לא פשוטים בכלל. ולמרות זאת נראה שצה”ל מתקרב למטרה שהוצבה לו על ידי הדרג המדיני בלי להביא לפיצוץ מדיני מול ארה”ב.
התביעה בבית הדין הבין לאומי בהאג מטריד אותך? נשאל המג”ד, “רחוק מזה, אני מתעסק בלעמוד במשימות שהוגדרו לי כשבטחון כוחותינו מעל הכל”.
נכון לזמן ביקורנו ברפיח גדוד הנח”ל איבד כבר חמישה עשר לוחמים. ניתן לחוש את הכאב בלבו של המג”ד המסור בשעה שהוא מדבר על החיילים שלו שנפלו בקרבות.
“אני חווה את זה כמג”ד, נהרגו לי 15 לוחמים בגדוד, הם שלי הם לא של אף אחד אחר הם שלי”. אתה מרגיש שהם כמו בנים שלך? “ברור. מה זה אם אני לא ארגיש ככה אני בבעיה חמורה. אבל אנחנו במלחמה ועם ישראל חשוב מכולנו”.
רגע אישי ומרגש של המג”ד
המג”ד בוחר לשתף אותנו ברגע אישי, במהלך המלחמה נולד לסא”ל עוז בן, התלבטויות רבות עברו על המשפחה כיצד לקרוא לילד שנולד בעיצומם של קרבות עזים מול חמאס. לבסוף לאחר לבטים בין מספר אפשרויות הוחלט: אריאל. זהו שמו של התינוק של המג”ד שאותו הספיק לראות מאז לידתו לפני מספר חודשים רק שלוש פעמים.
סא”ל עוז משולם מסביר לנו כי השם מסמל בעיניו את הר המוריה, “המקום ממנו אנו שואבים כוח ועוצמה” הוא מסביר.
על כלכלת חימושים אומר עוז משולם: “כל מטרה שאני מגדיר שאני רוצה שהיא תושמד היא מושמדת. האמצעים שלנו לא בלתי מוגבלים. בדיוק כמו שאתה בבית שלך עושה כלכלת כסף?! אני עושה כלכלת חימושים, האם יש מחבל שאני לא יורה בו? מה פתאום! אין בלי סוף תחמושת, אבל האם יש לי את כל מה שאני צריך? כן”.
דחפור מסוג D9 נוסע ברחובות רפיח
סבלנות – כאן נלחמים
סא”ל משולם מוסיף כי “גם צה”ל וגם האזרחים במדינה הוכיחו איתנות שאף אחד לא דמיין שנוכל לתמרן כל כך הרבה זמן שנוכל לספוג כל כך הרבה זמן שתושבי הצפון יהיו מחוץ לבית כל כך הרבה זמן. ועם זאת אני אומר עם ישראל גדול מכולנו, אנחנו מגנים פה על משהו שזה המשמרת שלנו. אני חושב שהשביעי באוקטובר הוא מספיק חשוב מספקי ערכי. אנחנו כאנשי צבא נכשלנו במשימתנו בשביעי לעשירי”.
בדבריו מבהיר המג”ד הצעיר כי “אנחנו לא נעצור לרגע עד שהחטופים יהיו בחיק המשפחות שלהם ונחזיר את הגופות לקבורה בישראל, וכמו שלא דמיינו שנוכל לעמוד בתא שטח כל כך צפוף ולכבוש את שאטי בחודש הראשון. אנחנו במלחמה הכי צודקת שהייתה במדינת ישראל, אנחנו צריכים להיות זקופים ולהבין שיש פה משהו מאוד גדול, יש לי שני ילדים עכשיו, שיהיו עוד עשרות כאלה מבחינתי, יש לנו פה משהו פה שהבעיה היא שלנו, ואסור לנו להעביר את הבעיה הזו לדורות הבאים כמו שעשו קודמנו. אם נעצום העיניים הבעיה תתפוצץ לנו בזמן הכי גרוע שאנחנו מדמיינים. אסור לנו לעצום עיניים לבעיות כמו הבעיה בדרום כמו הבעיה בצפון”.
“אם היינו עושים את התמרון ב-2007-2010 כנראה שהמינון היה הרבה יותר ממה שהוא עכשיו. האם זה קשה לקחת לוחמים שעכשיו נהרגו להם ארבעה לוחמים בהיתקלות? בטוח שכן אבל כולם מבינים את החשיבות הגדולה בפעילות”.
הכוחות בשטח פועלים באופן רציף להרחבת המרחב הנקי מחבלים, המג”ד מסביר לנו שהם לעולם אינם נשארים במקום, “אם אתה נשאר במקום אתה חוטף ירי”, הוא מסביר.
את המחבלים הכוחות מאתרים ומחסלים בכל מקום, גם בתוך המחסות ההומניטריים שהגדיר צה”ל לעזתיים, אם מזוהים מחבלים במקום הצבא מחסל אותם ללא היסוס, תוך מאמץ להימנע מפגיעה בחפים מפשע ובלתי מעורבים.
גדוד הנח”ל המוצב ברפיח נחשף לא פעם לעימותים בין חמולות ברצועה. לא פעם נראים אירועי ירי עזים בין הצדדים. במקרים כאלה נהוג לומר אצלנו “נאחל הצלחה לשני הצדדים”. כמובן שאם צה”ל מזהה מחבל מעורב באירוע הוא יחוסל מיד.
“אנחנו גדוד שסופר גופות”, אומר המג”ד, ומציג בגאווה את הטבלה של עשרות המחוסלים שהגדוד הרג בשבועיים האחרונים. המג”ד מצטנע ואומר: “אני שונא להגיד אנחנו הורגים מאות ועשרות, הטבלה שנמצאת כאן זו טבלה של גופות”.
אחד האיומים שהטרידו רבות את צה”ל בתחילת המלחמה היה איום הרחפנים של חמאס גם כיום הלוחמים בשטח מתורגלים להסתכל לשמים ולזהות האם הרחפן שעבר מעלינו באמצע התדרוך על מנהרות החמאס הוא “משלנו” או שחלילה מדובר ברחפן נפץ של חמאס.
מנהרות הטרור – מבט מקרוב
ניב ביטון קצין אג”מ של גדוד 931 מסביר על תפיסת מנהרה ברפיח
בהמשך הסיור לקח אותנו ניב ביטון קצין אג”מ של הגדוד לראות פיר מנהרה התקפי שהגיע עד לגבול ישראל ושימש את חמאס במתקפות שלו נגד צה”ל, התוואי גם היה אמור לשמש את המחבלים להתקרב לגדר עם ישראל ולהתקפות על יישובי העוטף.
בתוך המנהרה מצאו הלוחמים מים ומזון ששימשו את המחבלים בזמן שהייתם במנהרה לפני שהם יוצאים לתקוף את חיילי צה”ל. לאחר איתור המנהרה על ידי לוחמי הנח”ל היא הושמדה ונהרסה לחלוטין. עם זאת בשעה שאנחנו עומדים ליד המנהרה יושב חייל דרוך עם נשק מוכן לירי מול פתח המנהרה שמא יצוץ משם איזה מחבל בן מוות שיחוסל עוד בטרם ירים את ראשו.
המנהרות ברפיח נמצאות בכל פינה. “העיר רפיח היא מנהרה אחת גדולה. עיר מטרו של מנהרות. גם מנהרות שחוצות לגבול מצרים”, אומר הקצין. את המנהרות שאותרו צה”ל משמיד לאחר חקר והבנה של אסטרטגיות הלוחמה של חמאס.
יתר הלוחמים מסתדרים במעגל סביבנו על מנת לנטרל כל איום שעלול חלילה לצוץ ולתקוף. האמת כי בשעה שביקרנו ברפיח לא הרגשנו תחושת מסוכנות גבוהה, החיילים המיומנים משרים תחושת רוגע וביטחון. אלא שלמחרת הביקור התבשרנו בבשורה הקשה כי אחד הלוחמים שפגשנו בסיור סמל אייל שיינס הי”ד נהרג בקרבות במקום. בהמשך התבשרנו על נפילתו של סמל אורי יצחק חדד הי”ד שנפל גם הוא בקרבות כמה ימים מאוחר יותר.
מולנו ליד פיר המנהרה ניצב לו כחורבה בית ספר של אונר”א. עכשיו הוא חרב עומד בקושי על קורות התמיכה שלו. הקצין שמלווה אותנו מסביר כי בית הספר הותקף ונהרס לאחר שאותרו בו אמל”ח (-אמצעי לחימה) ואמש”ט (-איסוף מודיעין ושלל טכני) רבים.
כל הכבוד על העבודה הנחושה והמקצועית
אבל לחסל מאות מחבלים זה עדיין לא
יש עדיין עשרות אלפים היכן הם מסתתרים??