מנכ”ל קבוצת אגד שיתף את המשתתפים בפעילות אגד עם תחילת המלחמה. עם פרוץ המלחמה, “לקראת הצהריים הקמנו חמ״ל. היו לנו שתי משימות: להביא לוחמים ולפנות תושבים. נהגים של אגד הביאו לוחמים, וישנו איתם והיו חלק מהם. המשימה השנייה היא פינוי תחת אש. נהגי אגד פינו תושבים מהעוטף ובהמשך גם מיישובי הצפון. דבר נוסף – פתחנו את רשת המוסכים שלנו. לאגד יש 16 מוסכים ברחבי הארץ, שמטפלים באוטובוסים שלנו ושל חברות אחרות. הקו האדום של הרכבת הקלה מופעל על ידי חברה־בת של אגד. פתחנו את התחנות מתוך מחשבה שמדובר במקום שיהיה מקלט לתושבי המרכז במקרה הצורך”.
“במהלך המלחמה, אמר גלעד, התנועה המשיכה כרגיל, אף שהייתה ירידה בתנועה שפגעה בהכנסות. בניגוד לקורונה שהמדינה החליטה על צמצום התחבורה, במלחמה, מלבד מקרים נקודתיים, התחבורה הציבורית פועלת כרגיל. ניקח לדוגמה את קריית שמונה. ממש ברגע זה יש נהגים שלנו שנוסעים ומפעילים תחבורה ציבורית בקריית שמונה. אם מסתכלים על מה פועל כרגע בקריית שמונה, זה סניף של רמי לוי, קופת חולים כללית, וגם אגד. לנהגים של אגד אין איפה להסתתר. ההנחיה היא שכשיש אזעקה צריך להוציא את הנוסעים מהאוטובוס ולשכב על הקרקע. מדובר בעוברי אגד ולא בחיילים, וזאת המציאות שהם מתמודדים איתה”
“אגד קיימת יותר מ־90 שנה ורואים את המחויבות לחברה. יש לנו מעל 3,000 אוטובוסים ו־5,000 נהגים – ומדובר בחברה גדולה במונחים בינלאומיים. זה מאפשר להביא אלפי נהגים מהבית כמו שעשינו”.
בהתייחסו לעבודה בזיקה לרשויות אמר גלעד “בסקר של המכון הישראלי לדמוקרטיה נראה כי פי חמישה מהישראלים חושבים שהרשות המקומית פעלה טוב יותר מהממשל נתאר לעצמנו את רחוב גולומב בגבעתיים .משרד התחבורה קובע את התדירות והתחנות של האוטובוסים שיעברו שם. באירופה הבינו שאי אפשר להמשיך כך. אנחנו פועלים בפולין ובהולנד עם חברות־בנות, ושם הרשויות המטרופוליניות מוציאות את המכרזים. אז ׳אם מה שטוב לאירופה טוב לישראל’, זה נכון גם בהקשר הזה. כל כמה שנים הכיוון הזה עולה בארץ ויורד. אני מקווה שיהיה שינוי ושרשויות מטרופוליניות ינהלו את התחבורה הציבורית המקומית“.
